אחרי ירושלים, "הארץ" יוצא לקרב נגד מערת המכפלה

ישי גולדפלם

האם ברוך גולדשטיין קשור ליוזמת שר החינוך להביא את תלמידי ישראל לביקור במערת המכפלה? זה מה שעיתון "הארץ" היה רוצה שתחשבו. אג'נדה פוליטית במסווה של דיווח חדשותי

 

.

 

 

לפני מספר חודשים הזדעזעו בעיתון "הארץ" מכמות תלמידי מערכת החינוך אשר פקדו את ירושלים בשנה האחרונה במסגרת התכנית של משרד החינוך "נעלה לירושלים". העיתון צייר את הביקורים כחלק מהסתה ממסדית והגדיר אתרים יהודיים ברחבי העיר העתיקה – כולל הכותל המערבי – כ"שנויים במחלוקת" ו"מזוהים עם הימין". העיתון יצר גם את הרושם כי עמותת "אלע"ד" המפעילה סיורים בעיר דוד, אמונה על ההדרכות בכל אתרי העיר העתיקה, ומדריכיה שוטפים את מוחם של התלמידים הרכים.

כעת מעביר העיתון את הזעזוע שלו לתכניתו של שר החינוך גדעון סער להביא תלמידים לביקור במערת המכפלה שבחברון. "הארץ" כל כך מזועזע, שהוא מדווח על כך בכותרת הראשית של העיתון ("שר החינוך יוזם תכנית חדשה לסיורי תלמידים במערת המכפלה", 16.2.11). כמו בטיפול של העיתון בסיורים בירושלים, גם כאן קשה שלא להסיק כי אין לעיתון עניין לדווח באופן עובדתי ואובייקטיבי על החלטתו של שר החינוך, אלא לכפות את האג'נדה שלו ובכך להשפיע ולא לדווח על החדשות.

בכל מהלך הדיווח של אור קשתי וניר חסון ישנו רק תיאור אחד של מערת המכפלה: "אתר רגיש מבחינה ביטחונית ופוליטית". האם בדיווח בעל כאלף מילים, זהו התיאור והרקע היחיד שיכל לספק העיתון למערת המכפלה? לכל הפחות יכלו קשתי וחסון להזכיר לקוראיהם שמדובר במקום השני בחשיבותו לעם היהודי אחרי הר הבית. לא רק שתיאור מערת המכפלה על ידי כתבי "הארץ" מעיד על הפריזמה הצרה דרכה הם רואים את האתר החשוב, אלא שלתיאור מדויק ומלא של המערה יש קשר ישיר לתוכן הידיעה ומעניק לה קונטקסט והבנה.

זוהי לא טענה קטנונית. לאתר "הארץ" בשפה האנגלית יש יותר קוראים מאשר בשפה העברית. סביר להניח כי חלק – אם לא רוב – הקוראים מחו"ל כלל לא מודעים להיסטוריה, לחשיבות ולקדושה של מערת המכפלה ליהודים. במקום לקבל תמונה מאוזנת, המספקת הסבר רציונאלי לרצונו של שר החינוך הישראלי כי תלמידי ישראל יבקרו באתר השני בקדושתו לעם היהודי, כל מה שהקוראים יודעים הוא שמערת המכפלה היא אתר רגיש מבחינה ביטחונית ופוליטית. והרי דוגמא חיה לשימוש מניפולטיבי במידע חלקי על מנת לחזק את הרושם שישראל הכובשת רק מחפשת עוד פרובוקציות מיתרות ומזיקות.

השיא השלילי של הידיעה מגיע בפסקה השלישית, אשר אינה קשורה בשום צורה לדיווח עצמו. קשתי וחסון, התחקירנים היסודיים, מספרים לקוראים:

סער הכריז על תוכניתו השנויה במחלוקת שבוע וחצי בלבד לפני יום השנה ה-17 לטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה ובו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים.

מה הרלוונטיות של הפסקה הזאת? איזו סיבה בעולם יש להוסיף את האינפורמציה הזו, חוץ מהרצון להכתים את החלטתו של סער באמצעות חיבור מלאכותי לברוך גולדשטיין? אין כאן אפילו טיפת חדשות, אלא מניפולציה זולה המבקשת לצבוע את החלטת סער בצבעים אפלים. הפסקה הזו כל כך מיותרת שהיא אכן לא מופיעה בגרסה האינטרנטית של הידיעה.

אותה מניפולציה ממשיכה גם בתיאורו של אחד ממלוויו של שר החינוך בסיור שערך בחברון – מנחם לבני. "הארץ" מקפיד להזכיר לקוראיו כי לבני היה הנאשם הראשי בפרשת המחתרת היהודית וכי זכה לחנינה לאחר שש שנות מאסר. שוב נשאלת השאלה: אז מה? איך זה קשור להחלטתו של שר החינוך?

 

"המקום הנורא הזה"

לאחר ש"הארץ" שב ומזכיר כמה דומה רעיון הביקור במערת המכפלה לתכניתו של שר החינוך להביא את כל תלמידי מערכת החינוך לירושלים, הוא מדגים מוסר כפול בנוגע לתיאור עמותות משמאל ומימין. בעוד הוא מכנה את עמותת "אלע"ד" הירושלמית כעמותה ה"שואפת לייהודה של ירושלים", את ארגון "שוברים שתיקה" הוא מגדיר כארגון "המעביר סיורים בחברון המתמקדים בהפרת זכויות האדם של הפלסטינים בעיר". "אלע"ד" הימני מוצג כבעל אג'נדה (מתריסה ואלימה), ואילו "שוברים שתיקה" השמאלני מוצג כארגון הומאני הדואג לזכויות אדם. "הארץ" לא מוצא לנכון לאזן את יחסו לשתי העמותות למרות שבאותו עיתון עצמו כתב עמוס הראל לגבי "שוברים שתיקה":

יש להם אג'נדה פוליטית ברורה, שהתואר "ארגון זכויות אדם" כבר לא ממש מכסה עליה. מי שמתאר באתר האינטרנט שלו את "השחיתות שפשתה במערכת הצבאית" עקב השירות בשטחים, אינו משקיף נייטרלי.

ואם זה לא מספיק, מפקד מרחב חברון במשטרה, ניצב-משנה אבשלום פלד טען כבר ב-2008 שארגון "שוברים שתיקה" (יחד עם עוד ארגוני שמאל), גרועים יותר מקיצוני הימין:

הם עובדים 'חכם'. הפעילים מעוררים פרובוקציה לשמה, מכעיסים מאוד את המתנחלים ומחכים שיתקפו אותם. למעשה, ארגוני השמאל הפכו לאיום קשה יותר גם מהאנרכיסטים.

האם אין מספיק אינפורמציה גלויה על "שוברים שתיקה" על מנת שאפשר יהיה להגדיר אותו כישות שאינה מתעסקת דווקא עם זכויות אדם? ושאלה חשובה עוד יותר: מי זה הארגון הזה שבכלל שואלים אותו מה דעתו על החלטה של שר החינוך? זהו לכל הפחות ארגון שנוי במחלוקת הנחשב בעיקר בעיני עצמו לאביר זכויות אדם. על מה ולמה מבוזבזת עליו פסקה שלמה של תגובה לתוכן הידיעה?

אם לרגע קט חשב קורא נאיבי כלשהו כי "הארץ" בסך הכל ביקש לדווח על חדשות, מצמיד העיתון לידיעה את הפרשנות של יוסי שריד אשר לא משאיר מקום לספק מהו יחסו של העיתון לחברון ולמערת המכפלה. גם יוסי שריד, המכנה את עיר האבות כ"מקום הנורא הזה", כותב בסרקזם הלירי האופייני שלו כי הוא מקווה שהתלמידים לא יתבקשו להניח זרים על קברו של ברוך גולדשטיין במהלך ביקורם.

מערת המכפלה מצויה בשליטה ישראלית, גם לאחר ש-81% מהעיר חברון הועברה לידי הרשות הפלסטינית בעקבות הסכם חברון. גם יהודים וגם מוסלמים רשאים להתפלל במקום. יהודים התפללו במערת המכפלה זמן רב לפני הקמת מדינת ישראל, לפני מלחמת ששת הימים ולפני הקמת עיתון "הארץ". הקונטקסט הזה זוכה להתעלמות מוחלטת בדיווח "הארץ" ולפיכך הופך את הידיעה למוטה, פוליטית ומגמתית. אין שום פסול בלהביע דעה שלילית על החלטת שר החינוך במדור הדעות או במאמר מערכת. אולם יש פסול בלהסוות דעה כמאמר ראשי בעמוד החדשות.

הוסף תגובה

תגובה
שם
דוא"ל

15 − eight =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים