את מי באמת זכרו בתל אביב בטקס הזיכרון האלטרנטיבי?

טל רפאל

"אין קרובי משפחה של מחבלים בארגון" אמר רוני הירשנזון בגלצ בנוגע לטקס הזיכרון האלטרנטיבי של פורום המשפחות השכולות. התמונה העולה מאתר פורום המשפחות השכולות מעט שונה

 

%d7%98%d7%a7%d7%a1-%d7%94%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%90%d7%9c%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99

 

ביום רביעי בשבוע שעבר, התארח בתוכנית מה בוער בגל"צ (בהנחיית רזי ברקאי וגורי אלפי), רוני הירשנזון.

הירשנזון, ששכל את שני בניו החיילים, רואיין בעקבות השתתפותו בטקס הזיכרון האלטרנטיבי של ארגון "פורום המשפחות השכולות".

כך התנהלה השיחה:

ברקאי: "שמעת את נפתלי בנט הוא אומר שבעיניו זה סר טעם, בין השאר כי ההורים השכולים מהצד השני זה הורים שכולים של רוצחים

הירשנזון: אל"ף, זה לא נכון, אני לא מכיר כאלה הורים של רוצחים, אני נפגש עם כולם, יש אצלנו בפורום 300-400 משפחות פלסטיניות – אף אחד מהם לא… מחבל

ברקאי: אף אחד מהבנים שלהם שנהרגו, זה לא אנשים שהיו בארגוני טרור?

הירשנזון: לא, לא, לא, אני לא מכיר, אין כזה

אחרי שקבע בנחרצות ש"אין כזה", הירשנזון נסוג בו מעט:

וגם אם היה, ברגע שבא מישהו ומצטער על מה שהבן שלו או האבא שלו או האח שלו עשה ובא אלי ומבקש להושיט יד לשלום, אני אדחה אותה? את בניהם של הנאצים לא חיבקנו אותם וקיבלנו מהם שילומים?

ומיד דאג שוב להבהיר כי אין קרובי משפחה של מחבלים בארגון:

אבל אני לא מכיר כאלה.

כדי לבדוק האם יש קרובי משפחה של מחבלים בארגון או לא, פנינו למקור המתבקש: אתר הארגון.

באתר מובאים 19 סיפורים אישיים של חברי הפורום ישראלים ופלסטינים. הם מספרים על עצמם ועל יקיריהם שאיבדו. מתוכם שישה סיפורים של פלסטינים.

מתוך ששת הסיפורים הנבחרים של פלסטינים שמופיעים באתר, נתמקד בשניים:

  1. סיפורה של אמנה אבו עוואד 

כך מספרת אמנה אבו עוואד על עצמה:

החלטתי לצעוק בדרכי שלי, לקחתי סכין. זו הייתה הברירה היחידה שעמדה מול עיניי כשראיתי חיילים מכריחים חבורה של צעירים להיצמד לקיר ומשפילים אותם בכל צורה אפשרית ונהנים מאוד ממה שהם עושים. ניסיתי לשפוך את חמתי על אחד החיילים כאשר תפסתי את הסכין והתנפלתי עליו. שאר החיילים הצליחו לתפוס אותי לפני שאגיע אליו, ספגתי מכות והשפלות עד שאיבדתי את הכרתי.

אבו עוואד חברה בפורום בעקבות מות בעלה יוסף אבו עוואד. איך מצא אבו עווד את מותו? זו גרסת אשתו כפי שמופיעה באתר הארגון:

אותה מפלצת ששמה כיבוש חזרה בפעם האלף לגנוב לי את השמחה. ביום חמישי השישה עשר בנובמבר 2000, בשעה שבע וחצי, בכניסה לכפר בית אומר, התכחש אחד החיילים לאנושיות שבו וחיסל את יוסף, ירה כדור בראשו מטווח של שבעים סנטימטרים. יוסף מת מייד.

וזו גרסת צה"ל, כפי שהופיעה ב'הארץ', סמוך למקרה (16.11.2000):

ליד בית לחם ניסה פלסטינאי לחטוף את נשקו של חייל שירה בו מטווח קצר והרגו

(נציין כי נפתחה חקירת מצ"ח בנושא. על סיומה של החקירה, כעבור כמה שנים, למדנו מדברי אחיו של יוסף שסיפר בראיון כי החקירה הסתיימה בכך ש"הכריעו שהחייל היה תחת סכנה").

  1. סיפורו של אוסמה אבו עיאש

אבו עייש מספר את סיפורם של שני אחי אשתו – כאמל ותאיסיר שנהרגו על ידי צה"ל בהפרש שנה זה מזה.

באתר של פורום המשפחות השכולות לא מוזכר שם המשפחה של כמאל ותאיסיר, מה שמקשה להבין מיהם ובאילו נסיבות נהרגו.

בדיקה שערכנו מעלה שמדובר על כמאל אבו שהאב ואחיו, תאיסיר אבו שהאב.

נתחיל עם כמאל:

כך מספר עליו אוסמה באתר הארגון:

בגלל שנשא נשק הוא הפך למבוקש על ידי הכוחות הישראליים שידעו על-כך שהוא נושא נשק, ממשתפי הפעולה עם כוחות הכיבוש. כאמל נשאר מבוקש עד שנפל ב 6-4-2002 כשהיה בן עשרים

עד ש"נפל". למה נפל?

באתר של גדודי אל אקצה, מתואר כמאל כמפקד פיגועי ההתאבדות, שהיה אחראי על פיגוע קשה בנתניה בתאריך 9.3.2002, שגרם למותם של 3 ישראלים ו-50 פצועים. הוא מתואר כ"מהנדס פעולות ההתאבדות ומפקד בכיר בגדודי אל אקצה".

ב-9.3.2002 התרחש הפיגוע במלון ג'רמי בנתניה, בו נהרגו התינוקת אביה מלכה שהיתה בת 9 חודשים, וישראל יחיא שהיה בן 27.

לדברי גורמים ביטחוניים, כמאל סיפק את האמל"ח ששימש לפיגוע בנתניה. זה לא היה הפיגוע היחיד. כמאל היה חבר חולייה צבאית שביצעה מספר פיגועי ירי ומטען מהם נהרגו לפחות שני אזרחים, והיה מעורב בהכנת אמל"ח וטילים.

נעבור לתאיסיר:

כך מתאר אותו אוסמה:

את הנשק ירש [מכמאל] אחיו תאיסיר בן התשע עשרה והוא עצמו החליט לנקום את דם אחיו כמאל. תאיסיר נפל אחרי שנה מאותה סיבה ובאותה שיטה.

מהי אותה סיבה? ומהי אותה שיטה?

בדיקה של עיתון 'הארץ' סמוך להריגתו (מאי 2003) מעלה שתאיסיר היה חמוש פעיל פת"ח שנהרג בהתקלות בשכם.

גם באתר של גדודי אל אקצה מתואר תאיסיר כ"שהיד שעמד בגבורה מול כוחות הכיבוש בקרב שכם", אך מסתבר שלתאיסיר היה תפקיד נוסף: הכנת מטעני חבלה למבצעי פיגועי התאבדות. תאיסיר היה מעורב בהכנת מטענים, חומרי נפץ וחגורות נפץ, ואף היה מעורב בחטיפה וחקירה של מי שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל.

%d7%aa%d7%90%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%99%d7%94%d7%90%d7%91

יוצא איפוא, ששליש מתוך הסיפורים המוצגים ב"חלון הראווה" באתר הארגון, הם סיפורים של אנשים שעסקו בטרור.

האם ייתכן שהירשנזון אינו מכיר את הארגון בו הוא פעיל ואותו הוא מייצג ברדיו?

תגובתו של רוני הירשנזון תתפרסם פה כשתתקבל.

 

תודה לאייל קשאן ולמאיר ליוש על הסיוע בתרגום.

הוסף תגובה

2 תגובות

  1. אנונימי(מזוהה)

    אם מאמינים לסוף דבריה צריך לחשוב טוב גם על הרישא: כשראיתי חיילים מכריחים חבורה של צעירים להיצמד לקיר ומשפילים אותם בכל צורה אפשרית ונהנים מאוד ממה שהם עושים.

    הגב
  2. ד

    הסיפור השני , על שני האחים הוא אכן סיפור של טררוריסטים.
    אבל הסיפור הראשון שלכם הרבה פחות ברור. ייתכן ויש אמת בטענת האח שהיה טיוח מצד מצ״ח, או ארוע שהיה תוצאה של אי הבנה ומתח בזמן מפגש טעון בין פלסטיני לחייל צעיר נושא נשק.
    כדאי לקרוא את הקישור לכתבה במאמר ראשון. זו כתבה שמעוררת מחשבה.

    (אני ימנית, לא באה להגן על הארגון)

    הגב

תגובה
שם
דוא"ל

3 × three =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים