יש אנטישמיות מדעת ויש שלא מדעת

גדעון שביב

בנונשלנטיות השמורה להיפר ליברלים בלבד, השעין גדעון לוי את טורו מראשית השבוע על אחת הטענות האנטישמיות הקלאסיות בכל הזמנים. גדעון לוי: "הרבה דברים שאני כותב נעשה בהם שימוש לאחר מכן על ידי אנטישמים. אז בגלל זה לא לכתוב יותר?"

 

ישי שליסל, רגע אחרי שדקר שישה בני אדם במצעד הגאווה בי-ם, 30.6.15 (פלאש 90)

ישי שליסל, רגע אחרי שדקר שישה בני אדם במצעד הגאווה בי-ם, 30.6.15 (פלאש 90)

 

גדעון לוי אינו אנטישמי. לכן, הטענה האנטישמית הקלאסית אותה ביטא בטור בו התייחס לאלימות היהודית מהימים האחרונים ("ועוזריהם", 'הארץ', 2.8)  היתה כנראה שלא מדעת. כך לוי (הדגשים לא במקור):

עוזריהם הם גם כל השותקים והמוחלים והחושבים שהרוע יישאר לעד בתחומי גדה המערבית. עוזריהם הם הישראלים שמשוכנעים שעם ישראל הוא העם הנבחר – ולכן מותר לו הכל, כולל להצית בתי נוכרים על יושביהם.

גם רבים ממי שהזדעזעו מהמעשה, ובהם מבקרי הפצועים בשיבא, נשיא המדינה, ראש הממשלה, ראש האופוזיציה ועוזריהם, ינקו מלידתם את ה"אתה בחרתנו" הגזעני והמקומם. בסופו של יום נורא, הוא שמביא להצתת משפחות שאלוהים לא בחר. אין ערך משחית יותר בחברה הישראלית מהערך הזה ואין מסוכן ממנו. למרבה הצער, גם אין נפוץ ממנו. אם תבחנו היטב מה מסתתר מתחת לעורם של מרבית הישראלים תמצאו: העם הנבחר. וכשזה ערך היסוד, ההצתה הבאה בדרך.

הטענה לפיה העם היהודי רואה עצמו כעם נבחר ולפיכך כעליון על יתר העמים, נחשבת לאחת הטענות הנפוצות בשיח האנטישמי. בספרו "A Lethal Obsession" מתייחס חוקר האנטישמיות הנודע רוברט ויסטריך למושג "נבחרות", החוזר על עצמו בהיסטוריית האנטישמיות, לדבריו, עוד מימי ההלניסטים (שראו ב"נבחרות" סיבה לדחיית התרבות ההלניסטית בידי היהודי), עבור בימי הכנסייה, שדרשה את תואר ה"נבחרות" לעצמה תוך הפנייתו נגד היהודים באופן אנטישמי, וכלה בתעמולה הסובייטית שהאשימה את היהודים הרואים עצמם "נבחרים" – כעליונים על יתר הגזע האנושי.

דוגמה מעניינת לרגישות המושג גם בימינו, סיפק לפני שנים אחדות עיתון הגרדיאן הבריטי. בעקבות עסקת שליט, פרסמה דבורה אור, אחת מבעלות הטורים בעיתון, טור דעה בו פרשה את הגיגיה נוכח העסקה:

It’s quite something, the prisoner swap between Hamas and the Israeli government that returns Gilad Shalit to his family, and more than 1,000 Palestinian prisoners to theirs…[which is] an indication of how inured the world has become to the obscene idea that Israeli lives are more important than Palestinian lives.

תרגום:

זה משהו, עסקת חלופי האסירים הזאת בין החמאס לממשלת ישראל, שמחזירה את גלעד שליט למשפחתו, ויותר מ-1,000 אסירים פלסטיניים למשפחותיהם … [זוהי] אינדיקציה עד כמה נעשה העולם מורגל לרעיון המגונה, לפיו חיי ישראלים חשובים יותר מחיי פלסטינים.

ובהמשך, לאחר הסבר מדוע בכל זאת הסכימו הפלסטינים לעסקה (שכן הם מעוניינים בשחרור האסירים), היא חוזרת לאותו מוטיב:

At the same time, however, there is something abject in their eagerness to accept a transfer that tacitly acknowledges what so many Zionists believe – that the lives of the chosen are of hugely greater consequence than those of their unfortunate neighbours.

תרגום (הדגש לא במקור):

עם זאת, יש משהו משפיל בלהיטותם לקבל עסקת חילופין, שבמובלע מכירה במה שכל כך הרבה ציונים מאמינים בו – שחייהם של הנבחרים הם בעלי משקל גדול בהרבה מאלה של השכנים האומללים שלהם.

התבטאות נפיצה זו לא עברה בשתיקה בבריטניה. לאור תלונות רבות מצד קוראים, פרסמה הכתבת התנצלות, אך עורכי העיתון לא הסתפקו בכך והוסיפו הבהרה משלהם בזו הלשון:

"Chosenness", in Jewish theology, tends to refer to the sense in which Jews are "burdened" by religious responsibilities; it has never meant that the Jews are better than anyone else. Historically it has been antisemites, not Jews, who have read "chosen" as code for Jewish supremacism.

תרגום:

"נבחרות", בתיאולוגיה יהודית, נוטה להתייחס לפירוש לפיו על יהודים "מועמסת" אחריות דתית; זה מעולם לא פורש באופן שהיהודים טובים יותר מכל אחד אחר. מבחינה היסטורית היו אלה האנטישמים, ולא היהודים, שפירשו "נבחר" כמילת קוד לעליונות יהודית.

ואכן, למרות שבהגות היהודית מתקיים לאורך הדורות דיון לגבי מהות ה"נבחרות", הפך מושג זה במרוצת הזמן למונח יסודי בשיח האנטישמי. עורכי הגרדיאן היו ערים לכך ולכן התנערו מטענת הכתבת, ואף התנצלו עליה בפני קוראיהם. אולם הרגישות שגילו עורכי הגרדיאן כלפי העניין הזה, לא הצליחה לזלוג לעיתון 'הארץ' ולטורו של לוי.

פרספקטיבה: גדעון לוי, האם חשבת על הרקע האנטישמי של מוטיב "העם הנבחר" לפני שכתבת עליו?

גדעון לוי: אני כותב את מה שאני מאמין. אני חושב שהמוטיב קבוע עמוק בחברה הישראלית, אצל דתיים וחילונים. מה שאחרים יעשו (עם מה שאני אומר, ג"ש) אני לא חושב על זה.

זה לא מפריע לך שאנטישמים עלולים לעשות שימוש במה שכתבת?

זה מפריע לי מאד, אבל זו לא סיבה לא לכתוב את מה שאני חושב. הרבה דברים שאני כותב נעשה בהם שימוש לאחר מכן על ידי אנטישמים. אז בגלל זה לא לכתוב יותר?

אולי להיות רגיש יותר? מדובר במוטיב אנטישמי עתיק.

אין לזה סוף, לדברים האלה. אני חושב שזה אלמנט מאד מרכזי במערכת היחסים הישראלית, ואין לי שום דרך אחרת לבטא את זה, חוץ מאיך שביטאתי את זה. דרך אגב זו לא הפעם הראשונה שאני כותב את זה.

 

הוסף תגובה

7 תגובות

  1. לוי

    רעיון "העם הבנחר" זה הדבר היחיד שמונע מיהודים לצאת ולנקום על מה שהפלסטינים עושים להם יום יום בפיגועים ובטרור.
    רק יהודי שמאס מרעיון זה ורוצה לנקום או ליצור הרתעה, מתנער מרעיון זה מסוגל לבצע פשע של פגיעה בחיי אדם אחר.

    הגב
  2. גור

    סליחה, אבל אתם דמגוגים וטועים.
    מותר, לגיטימי ומבחינתי אף רצוי לחשוב שדת היא השורש של הרבה מאוד רעות חולות וקטלניות בעולם, מדאע"ש ועד הקפיטליזם החזירי והפרוטסטנטי בארה"ב. לכל דת יש את הרעה החולה שלה. בקונטקסט הישראלי/יהודי מדובר בתחושת המשיחיות והנבחרות שאופפת את קובעי המדיניות כאן, שמובילה אותנו בדרך הבטוחה לאפרטהייד (כן, אמרתי את זה). אנטישמיות היא לחשוב שכל היהודים חמדנים מטבעם, נחותים מטבעם, חורשי רעות מטבעם. זה לא המקרה. הטענה מופנית כלפי האופי של היהדות בישראל ולא כלפי היהודים.

    הגב
    • מר 2 איך אתה רוצה שלום?

      ז"א התחזות סיבובית, להשמיץ את "עצמך" בכאילו. כמובן תוך התחזות ל"שמאל". זה באמת כישרון ענק. אין דת כמו האיסלם, שנשארה במאה השביעית, ושמחנכת לחוסר מחויבות לאמת. אמנם כאמור הכישורים בהתחזות ובמצגיי שווא שדת זו מקנה לחניכיה, הם פנומנלים. עם זאת לא הצלחת להסתיר שההמצאה ששרבטת על "המשיחיות והנבחרות" זו אנטישמיות שגרתית שלמדת מ'הרשות הפלסטינית', אתה בטח צמוד לטלוויזיה הניאו-נאצית שלהם. אבל מה? העיקר אזרחות ישראלית.

      הגב
  3. לא לוי

    הרעיון הוא בעיניי המתבונן, תחפש הילדות הריגת גוי ותגיד לי שהוא שווה ערך ליהודי אחרי זה לפי הדת המפגרת שלנו (לא שאחרת יותר טובות)
    הגזענות אפלית נשים (למה מותר לגבר לבגוד עם רווקה והילד אינו מוזר אך להפך לא זו דוגמה אחת) מורשת בדת, קבלו את זה או שתבדקו ותעמיקו את ידעותיכם

    הגב
    • אתה אנטישמי אדוני הלא נכבד

      בסגנון סרטי הערפד שראית. נראה לי שאין לך מושג ירוק ביהדות. אמנם לא יעזור אם תלמד. דיהירינג היה אנטישמי פרוטו-נאצי ידוע. הוא למד תלמוד 20 שנה כדי להוכיח ממנו שהיהודים ערפדים (כמו שאתה עושה אבל השקיע 20 שנה, לא שתי שניות). לאחר לימודיו כתב ספר שנאה על היהודים (אולי יש לך עתיד). מבקרים כתבו שהוא אמנם למד תלמוד 20 שנה, אך לא הבין אותו (בגלל התקף שנאה שארך כול חייו, כמו ההתקף שאתה חי בו), לכן הספר יוצא מאוד מוזר, ולא קשור לתלמוד. אגב, כשקראתי את הספר 'חמורו של משיח' של מישהו בשים ספי, נזכרתי בדיהירינג. מר ספי ניחן באותו התקף שנאה כמו שלך ושל דיהירינג, וכמו אצל דיהירינג אין קשר בין מה שכתב לתלמוד, אף שהעתיק מילה במילה, למה? כי אין לו הבנה בסיסית, השנאה מונעת אותה. מר ספי אמצעי בהשקעה: אתה השקעת דקותיים לימוד, ספי השקיע שנתיים, דיהרינג 20.

      הגב
    • לא לא לוי

      מעניין שבחרת במושגים המבטלים את הדת כל כך מהר: "הדת המפגרת שלנו". מעניין שרק שתי דתות ניסו להעתיק אותה ולא הצליחו כל כך. אתה בוחר הלכות שאתה לא מבין בהם דבר וחצי דבר ובוחר להתעלם מהלכות סוציאליות אחרות שמקדימות את זמנן גם היום (הלכות עבד, למשל, שמוציאים אותן מהקונטקסט שלהן, גם כן). אני מנסה להבין מה הרקע האקדמי שלך שלאורו אתה מעביר כזאת ביקורת. האם בכלל אי פעם שאלת מומחה להלכה על הנקודות שכל כך מפריעות לך?
      למעט זה, גם ביקורתך קצת אנטישמית.

      הגב
  4. שגיא

    זה מעניין שבלי דעת הוא פוסע בשביל של אנטישמיות עתיקה והדברים שנפלטים הם מהפרוטוקולים הקיצוניים ביותר נגד היהדות "העולמית".

    הגב

תגובה
שם
דוא"ל

1 × two =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים