"הארץ" נגד ירושלים היהודית

ישי גולדפלם

עיתון "הארץ" מתלונן שכמות התלמידים ממערכת החינוך המבקרים בירושלים הכפילה את עצמה בתקופתו של גדעון סער. העיתון גם מגדיר כהסתה ממסדית את העובדה שהם מבקרים דווקא בכותל המערבי וברובע היהודי. מפגן של בורות, טעויות מביכות ועיוות המציאות בשני מאמרים קיצוניים במיוחד של "הארץ", לכבוד יום ירושלים

 

old kotel

צריך להיות רחוק מהיהדות ומן הישראליות, בור ועם הארץ בהיסטוריה של העם היהודי, כדי לראות בירושלים עוד אתר סתמי ומנדנד בארץ הקודש. זו בכל זאת עיר שמוזכרת מאות פעמים במגילת היסוד של העם היהודי (שקוראים לו גם התנ"ך), וכל תמצית הווייתנו וחיינו במשך אלפיים שנות גלות היתה בגעגועים אליה. מישהו נזקק להוכחה ל"קושאן" של העם היהודי על העיר הזאת? נו באמת!

דברים אלו נכתבו על ידי איתן הבר השבוע ב"ידיעות אחרונות". אולי הוא לא התכוון לכך, אך זוהי תגובה מאד הולמת לשני מאמרים אשר התפרסמו בעיתון "הארץ" אחרי יום ירושלים. צריך לשפשף עיניים אחרי שקוראים אותם. ואז לשוב ולשפשף. כמות התעוזה, החוצפה והבורות שצריך על מנת לפרסם את שני המאמרים הללו היא כמעט בלתי נתפסת. מעבר לחוסר הדיוקים, עיוות וסילוף המציאות והשמטת עובדות חשובות, המאמרים הנ"ל חושפים את היחס של עיתון "הארץ" לירושלים ובעצם חושפים חוסר עמידה בכללים עיתונאיים בסיסיים על מנת ליישר קו עם אג'נדה מסויימת.

במה דברים אמורים? ב-11.5.10 פרסם אור קשתי מאמר על הכפלת כמות התלמידים המבקרים בירושלים מאז נכנס גדעון סער למשרד החינוך. יומיים לאחר מכן המשיך מאמר המערכת של העיתון לנתח את אותו הנושא תחת הכותרת "יום ההסתה בירושלים", בהתייחסו ליום ירושלים.

ונתחיל בעובדות. "הארץ" כותב:

[…] הביקורים מתמקדים באתרים ברובע היהודי, במנהרות הכותל, בשער ציון ובחפירות הכותל הדרומי – כולם שנויים במחלוקת ועומדים על הפרק במשא ומתן עם הפלסטינים וכולם קשורים להתיישבות היהודית החדשה במזרח העיר.

ביקום המקביל בו חיים עיתונאי "הארץ" לא ברור מי מנהל את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. בכדור הארץ, לעומת זאת, לאורך כל שנות המשא ומתן עם הפלסטינים, מאוסלו ועד אנאפוליס, מרבין ועד אולמרט, הרובע היהודי על כל חלקיו מעולם לא היה שנוי במחלוקת, או עמד על הפרק במשא ומתן. המקום הקרוב ביותר השנוי במחלוקת הוא חלקו העליון של הר הבית, לגביו דורשים הפלסטינים ריבונות. לא הרובע היהודי, לא מנהרות הכותל, לא שער ציון ולא חפירות הכותל הדרומי. שנית, מה הקשר בין איזשהו אתר מהרשימה הנ"ל ל"התיישבות היהודית במזרח העיר"? יש מאחז חדש במרכז דודסון (המוזיאון שבחפירות הדרומיות) שלא שמענו עליו? האם אנשי "עתרת כוהנים" נטעו אוהלים וגרשו פלסטינים משער ציון?

הבה נדון את "הארץ" לכף זכות. הם התכוונו אולי ל"עיר דוד" המנוהלת על ידי עמותת אלע"ד, אשר באמת קשורה להתיישבות יהודית במזרח ירושלים. אבל מה הקשר בין העמותה לבין רשימת האתרים במאמר "הארץ"? אף לא אחד מהם קשור או מנוהל על ידי אלע"ד. כותב המאמר רק חושף את הקוראים לבורותו – לא רק בענייני היסטוריית המו"מ עם הפלסטינים – אלא גם בנוגע להכרת השטח והמציאות. אין לו מושג קלוש היכן נמצאים האתרים עליהם דיווח בידענות אי שם ממדינת "הארץ".

זה מסביר את הטענות המופרכות הנוספות בשני המאמרים. בכתבה של אור קשתי רשום: "זינוק במספר התלמידים המבקרים באתרים המזוהים עם הימין" (יש לציין כי קשתי מכליל ברשימתו גם את הכותל המערבי). ובמאמר המערכת מוסיפים:

הסיורים, המתנהלים בהדרכת העמותה הימנית הקיצונית אלע"ד, מתעלמים בגסות מקיומם של הפלסטינים ונושאים אופי של אינדוקטרינציה לאומנית-דתית מובהקת.

במשפט זה "הארץ" העניק זיכיון לאלע"ד להחזיק ולהדריך בכל האתרים החשובים ברובע היהודי. שוב, לכותב אין מושג על מה הוא מדבר. בחלק מהאתרים המדוברים (למעט עיר דוד), ישנם מדריכים מקומיים אשר לא קשורים ולא מתפרנסים מאלע"ד, וברוב האתרים אין כלל מדריכים מקומיים. בדרך כלל, בית הספר מזמין את שירותיה של חברת טיולים אשר מספקת מדריכי טיולים מוסמכים למשך כל הטיול. מדריכים אלה, אשר מורכבים מדתיים, חילוניים, קיבוצניקים, עירוניים, גברים ונשים מלווים את תלמידי בתי הספר הרכים מתחילת היום ועד סופו. אין שום מחויבות להשתמש בהדרכה מקומית של כל אתר שהוא, זה אפילו יותר יקר. כך כל בית ספר יכול לבחור לעצמו עם אילו מדריכים הוא מעוניין לעבוד ולא ליפול, חלילה, לידיהם של מדריכי עיר דוד הפשיסטים (על עיר דוד נרחיב בהמשך).

ועוד בענין הזה, איזה עורך מרשה לעצמו לכתוב את המילים "אתרים המזוהים עם הימין"? הכותל המערבי, מנהרות הכותל והרובע היהודי הם אתרים המזוהים עם הימין? על פי "הארץ", כל אתר יהודי מובהק הוא אתר "ימני"? משפט זה, מעבר להיותו אווילי, חושף בפנינו את תפיסת עולמו של הכותב.

 

 מה מותר ליהודים לעשות על הר הבית?

"הארץ" מתלונן כי עיקר הדגש בטיולים בירושלים הוא על אתרים יהודיים, ובעוד שקרוב ל-300,000 תלמידים ביקרו בכותל המערבי, רק כ-17,000 ביקרו בהר הבית. ראשית יש לספר ל"הארץ" כי רוב התלמידים במערכת החינוך הם עדיין יהודים. אך לא בזה שורש הענין, הרי ראוי כי תלמידים יהודים יבקרו גם באתרים לא יהודיים. אלא מאי? בעוד הכותל המערבי פתוח 24 שעות ביממה לאנשים בני כל הדתות והלאומים, הר הבית, לעומת זאת, פתוח ליהודים רק בין ראשון לחמישי במשך שלש שעות בבוקר ובמשך שעה אחת בצהריים דרך שער אחד בלבד. כלל זה מוחל רק על לא-מוסלמים, כולל יהודים שעובדים בעיתון "הארץ". מוסלמים יכולים לעלות להר הבית 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע דרך מגוון שערים המקיפים את הר הבית. האם "הארץ" דיווח אי פעם על האפרטהייד הנ"ל המתרחש בהר הבית? זאת ועוד, ליהודים או נוצרים אסור להעלות כל תשמיש קדושה או ספר דתי, כולל תנ"ך! אם יתגלה תנ"ך בתיקו של תייר בעמדת הבידוק המשטרתי, התנ"ך יוחרם! וזה לא הכל. יהודים ונוצרים העולים להר הבית נתונים לעיניהם הפקוחות של אנשי הווקף ואסור להם להתפלל בשטח הרחבה, עד כדי מלמול שפתיים. אם ייתפסו, יתבקשו לרדת מההר.

אם נוסיף את העובדה כי מדי כמה חודשים מוצאת ההנהגה הפלסטינית או הנהגת ערביי ישראל תירוץ לשלהב צעירים ערבים להתחיל מהומות ולזרוק אבנים על תיירים ושוטרים, פלא שתלמידי בית ספר העולים לירושלים לא מבקרים בהר הבית?

ראוי לציין גם כי בדומה לכותל, גם עיר דוד, בו ביקרו כ-72,000 תלמידים השנה, פתוח מהבוקר עד הצהריים ליהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים, בהאיים, הינדים ואתיאיסטים.

 

מה הקשר בין יהודים לירושלים?

עיתון "הארץ" שותף למגמה מטרידה ומסוכנת אשר גוברת בשנים האחרונות. בעוד שבמשך 3000 שנה היה ברור לכל אדם בן כל דת כי ירושלים היא בירת עם ישראל הרוחנית והגשמית, וכי הר הבית ואבן השתיה מהווים את המקום הגיאוגראפי הקדוש ביותר לעם היהודי, וכי ירושלים תופסת מקום מרכזי בתודעה ובפולחן הדת היהודית, וכי שאיפתו הקולקטיבית של העם היהודי במשך 2000 השנים האחרונות היתה לשוב לירושלים, הרי שבעשור האחרון האקסיומות הללו כבר לא מובנות מאליהן. גופים, ארגונים ואנשים פרטיים החלו לערער כל מוסכמה היסטורית מקובלת, עד כדי קריאת תיגר על עצם הקשר הטבעי והמובן מאליו של העם היהודי לירושלים. גופים אלה כוללים את הרשות הפלסטינית, אנשי אקדמיה ישראליים ומערביים, ארגונים לא ממשלתיים וכלי תקשורת מכל העולם.

מאמצע המאה ה-19 בוצעו בירושלים חפירות ארכיאולוגיות רחבות היקף – תחילה על ידי חוקרים בריטים (וורן, מקליסטר, פארקר, ווילסון, קניון) גרמנים (שיק, גותה) ואמריקאים (רובינסון) ובשלב מאוחר יותר גם על ידי ישראלים (אבי-גד, מזר, שילה) – אשר חשפו את עברה המפואר של העיר מכל התקופות, כולל ימי הבית הראשון וימי הבית השני. חפירות אלה אשר התנהלו גם בעיר דוד, התקבלו לרוב בברכה בקהילה המדעית הארכיאולוגית וההיסטורית, וממצאיהם השלימו, האירו ולעיתים גם הפריכו ידיעות היסטוריות. כיום לעומת זאת, כל חפירה ארכיאולוגית מזעזעת את אמות הסיפים; כל פעולת חפירה בעיר העתיקה גוררת קריאות היסטריות בדבר "מתקפה על אל-אקצא" על ידי ראשי התנועה האסלאמית או הווקף; כל גילוי חדש מעורר גל של בוז וטענות ל"פוליטיזציה" של הארכיאולוגיה על ידי גופים בעלי אג'נדה פוליטית משלהם.

"הארץ" מתלונן כי המדריכים בעיר דוד "מדגישים עד כמה המקום הוא ערש המורשת היהודית". מדוע יש בעיה לקרא למקום בו נמצאו בולות (חותמות) בכתב עברי עם שמות שחלקם מוזכרים בתנ"ך, ושבו נמצאו ראשי חיצים העשויים עופרת וברזל אשר משמשים עדות לקרב שהתחולל בין הבבלים לאנשי ממלכת יהודה (או: היהודים), ושבו נמצא אפר שניתן לתארך לימי חורבן הבית הראשון, ושבו נמצאה בריכת השילוח, נקודת המוצא של טקס ניסוך המים אשר היה מתרחש בסוכות בימי הבית השני – מדוע יש בעיה לקרא למקום הזה "ערש המורשת היהודית"? כלום יש משהו שקרי במשפט הזה? העובדה שלאחר גירוש היהודים, בנו שם גם הרומאים, הביזנטים, המוסלמים והממלוכים לא משנה את העובדה כי זהו אחד האתרים היהודיים העתיקים והחשובים ביותר בירושלים ובארץ ישראל.

דוגמאות להכחשה ממסדית פלסטינית/ערבית בנוגע לקשר היהודי לירושלים:

בכתבה של נדב שרגאי, אשר בעבר שימש כעיתונאי ב"הארץ", הוא מספר כי הארכיאולוג המצרי עבד אל רחים ריחאן ברכאת, מנהל העתיקות באזור דהב שבסיני אמר: "האגדה על המקדש היהודי היא פשע הזיוף ההיסטורי הגדול ביותר". בכתבה אחרת של שרגאי הוא כותב:

באתר האינטרנט הרשמי של משרד ההסברה הפלשתיני כבר נכתב בעבר על "חומת אל-בוראק" [הכותל המערבי], כי "מספר יהודים דתיים אורתודוקסים רואים במקום זה מקום קדוש בעבורם וטוענים כי החומה היא חלק מבית המקדש היהודי, אך כל המחקרים ההיסטוריים וכל החפירות הארכיאולוגיות לא סיפקו ולו הוכחה אחת לטענה זאת".

ובל נשכח כי יאסר עראפת הכחיש את קיומו של בית המקדש בקמפ דייויד.

אולם הווקף, האחראי על האדמיניסטרציה של הר הבית, לא מסתפק רק ברטוריקה, אלא גם במעשים. מאז שנות ה-90, ובמיוחד משנת 2001, הוצאו מהר הבית אלפי טון של עפר גדושים בממצאים ארכיאולוגים מכל התקופות, על ידי כלים כבדים והרסניים. כל זאת על מנת לבנות מסגד תת-קרקעי באזור המכונה אורוות שלמה. מעבר לעובדה שאנשי הווקף עברו על חוק העתיקות וחוק התכנון והבניה, הם השמידו כמות עצומה של ממצאים ארכיאולוגים יקרי ערך מאחד המקומות החשובים ביותר בעולם לשלשת הדתות המונוטאיסטיות, תוך זלזול מוחלט בכל ערך תרבותי, היסטורי ודתי שיש לממצאים הללו.

 

"הארץ" מצטרפים להסתה

בראשית מאמר המערכת, אשר מתיימר לסרטט הסתה ממסדית ביום ירושלים, הכותב פותח במשפט מסית משלו:

 זה זמן רב משמש יום ירושלים תירוץ לימין הקיצוני להשתלח בערבים תושבי מזרח העיר ולהפגין בשכונותיהם נוכחות אלימה.

"להשתלח בערבים"? "נוכחות אלימה"? האם הכתב מתכוון לתהלוכת ה"ריקודגלים" המתקיימת כל שנה ביום ירושלים? כיצד תהלוכה מגן העצמאות עד לכותל המערבי המורכבת מבני נוער אשר מניפים דגלי ישראל ושרים שירי הלל לירושלים הינה "השתלחות בערבים" או מהווה "נוכחות אלימה"? רוב התהלוכה עוברת בעיר המערבית, אז על איזה "תושבי מזרח העיר" הוא מדבר? כמו כן, האם כל אלפי הצעירים והמבוגרים אשר שוטפים את רחובותיה של ירושלים בכ"ח באייר הם "ימין קיצוני"? למה, כי רובם דתיים? זהו עומק הניתוח של "הארץ"?

תפיסת עולמו של הכותב עלום השם מתגלה בפנינו במשפטים הבאים:

השנה עבר שרביט ההסתה מן השוליים ההזויים אל מרכז הזירה הפוליטית – הממשלה. מכל המקומות בעיר בחר השבוע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לחגוג בישיבת "מרכז הרב". לנוכח התלמידים השרים בדבקות "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" הבטיח נתניהו לראש הישיבה, הרב יעקב שפירא, ש"מעולם לא ויתרנו על ירושלים".

המשפט "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" הופכת תחת קולמוסו של כתב "הארץ" למשפט הזוי, אלים ושלילי. אכן, רק כך ניתן להסביר כיצד באופן וולונטרי "הארץ" מצטרף, תוך עיוות המציאות וכתיבת טעויות מביכות, למתקפה ולהסתה חסרת התקדים על הזכות היהודית על ירושלים ועל הקשר של היהודים לבירתם.

הוסף תגובה

תגובה
שם
דוא"ל

eleven + 1 =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים