הטייה בריבוע

טל רפאל

בערוץ 1 שודרה "מדינת C בריבוע", כתבת תחקיר ארוכה על עוולות ישראל כלפי הפלסטינים בשטחי C. הנה המידע שלא הובא לצופי 'מבט שני' (וגם תגובת העיתונאית מיכל קפרא)

 

C בריבוע

 

תוכנית התעודה והתחקירים 'מבט שני' בערוץ 1, שידרה בשבוע שעבר כתבה ארוכה ומקיפה בת 30 דקות, מאת העיתונאית מיכל קפרא. הכתבה, "מדינת C בריבוע", עסקה במתרחש בשטחי C ברחבי יו"ש. בפתח הכתבה אומרת קפרא כך:

שטח C , שנולד באוסלו כמהלך זמני משנה לאחרונה את פניו, המציאות מבעבעת, הכללים מופרים ותהליך של שינוי כבר נראה בלתי אפשרי לעצירה

מהכתבה עלתה תמונה מטרידה, (שנתמכה בין היתר במוזיקה מלחיצה), לפיה ישראל מונעת מהפלסטינים אישורי בניה וסלילת כבישים בשטחי C. אבל מבט בוחן יותר, מעלה שבתמונה המטרידה נקובים חורים, הן סגנוניים/אתיים והן עובדתיים.

הערה ראשונה:

בכתבה הופיעו נציגיהן של שתי עמותות. מאיר דויטש, רכז מדיניות בעמותת 'רגבים' הנחשבת "ימנית" (מטרתה "שמירה על אדמות ונכסי הטבע של העם היהודי בארץ ישראל ולמניעת השתלטותם של גורמים זרים על משאבים אלו"), ואלון כהן ליפשיץ, אדריכל בעמותת 'במקום', הנחשבת "שמאלנית" (מטרתה "לחזק את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם בתחום מדיניות התכנון המרחבי והדיור, בישראל ובשטח C של הגדה המערבית, אשר נמצא תחת שליטה ישראלית").

עמותת 'רגבים' הוצגה על ידי הכתבת כ"עמותה שהוקמה על ידי ח"כ בצלאל סמוטריץ, שעוקבת אחרי הבניה הפלסטינית בשטח ונלחמת באירופה כולה".

עמותת 'במקום' הוצגה כ"עמותה למען זכויות תכנון".

הערה שניה:

המרואיין המרכזי אילן פז, התלווה למסע כמומחה, המכיר את המנהל האזרחי. בכתבה לא הוזכרה העובדה שפז הוא איש פוליטי פעיל, מצד שמאל של המפה. כמה פעיל? כיום מכהן פז כחבר המועצה הבין לאומית של ה'קרן החדשה לישראל', חבר הנהלה ביוזמת ז'נבה וחבר קבוצת המומחים לשלום ולביטחון (לשעבר המועצה לשלום ולביטחון).

בכתבה, הוצג פז, המבקר בחריפות את מדיניות המנהל האזרחי בשטח, כאיש מקצוע נייטרלי: "תת אלוף במיל', לשעבר מח"ט בנימין וראש המנהל האזרחי".

הערה שלישית:

אחד הסיפורים הבולטים בכתבה הוא סיפורה של העיר הפלסטינית רוואבי וסלילת כביש הגישה אליה. או בלשונה של קפרא:

כביש הגישה לעיר ראוובי שקטע קטן ממנו נמצא בשטח C שבשליטת ישראל הפך לשדה קרב

כך מסביר גם מלווה המסע אילן פז:

זאת בדיוק דרך המריבה… כשהם התחילו לבנות את העיר הם היו צריכים דרך גישה… ביקשו לפרוץ את הדרך הזאת שמרביתה נמצאת בשטח A, רק החיבור לכביש הראשי… זה בשטח C. ועל האישור לפלסטינים לחבר את הדרך הזאת לכביש הראשי שנמצא בשטח C – על זה היה המאבק והמריבה. וזה מה שעיכב תקופה ארוכה את בנייתה של העיר הזאת… מהיכרותי את המנהל האזרחי, אם מערכת הביטחון, אם שר הביטחון, ירצה שרוואבי יקבלו את האישורים שהם רוצים לקבל… תימצא הדרך תוך שבוע"

מיד אח"כ מופיע איברהים נאטור, אחד מאדריכלי רוואבי, ומקונן אף הוא על הכביש הצר:

הכביש הזה, המוביל לעיר רוואבי, לא מתאים, ולא הולם עיר, אפילו לא אחוזה… הוא באורך ק"מ וחצי, שני ק"מ, זה כביש זמני. כתוב ברשיון שנצטרך לפרק אותו אחרי שנסיים, כי זה זמני. אנחנו מוקפים מכל צד בשטח C… אנחנו עכשיו בצוואר בקבוק

וקפרא מסכמת:

דרכי גישה רבות ליישובים פלסטיניים עוברות בשטח C . ישראל בד"כ מסרבת לתת אישורי סלילה. הכבישים האלה הפכו לסמל המאבק,

כלומר בכתבה עולות שתי טענות. הראשונה – הכביש שאמור להיות ראשי, הוא קטן וצר מדי, השניה – ישראל מונעת סלילת כביש חדש, כי הוא אמור לעבור בשטחי C.

אלא שהעובדות אחרות: הכביש לרוואבי הוא זמני ונועד לתת מענה לשלב הקמת העיר בלבד. הוא אינו מתאים לכניסה לעיר כי אינו אמור להתאים.

מדוע לא נסלל תוואי קבוע?

משום שתוואי כזה אמור לעבור על אדמות פלסטיניות פרטיות. במקרה כזה, ישנן שתי אפשרויות: המדינה יכולה להפקיע את האדמות בשל "צורך ציבורי" או שהיזם יכול לרכוש את הקרקעות.

ככל הנראה, בשאר אל מסרי – היזם של העיר, אינו מעוניין בהפקעה, והוא מנסה לרכוש את הקרקעות מהבעלים הפלסטינים, מהלך שטרם צלח.

כלומר, הדבר שמונע את הקמת הדרך לרוואבי, אינו העובדה שהיא עוברת בשטח C, אלא העובדה שהיא עוברת על קרקעות פרטיות של פלסטינים. היזם טרם הגיע איתם להסדר, והמדינה בינתיים בוחרת לא לנקוט בהליך הפקעה.

בתגובה  של המנהל האזרחי שהובאה בכתבה של קפרא, אכן נאמר כי "היזם מנהל שיח עם בעלי אדמות פרטיות כדי לקבל את הסכמתם שהדרך תעבור בשטחים שבבעלותם", אולם לא ניתן היה להבין – שלסלילת כביש הגישה לרוואבי אין קשר לאישורי הסלילה בשטח C.

הערה רביעית:

לא רק על כביש הגישה קובל האדריכל הפלסטיני נאטור, אלא גם על מצוקת המים ברוואבי:

250 המשפחות הראשונות כבר נכנסו לגור פה ואנחנו צריכים לספק להם מים. יש לנו עדיין בעיה עם כמות המים בצינורות. נותנים לנו פתרונות טיפין טיפין: ' אנחנו מאשרים את הקו, טוב קחו 300 מ"ק' – "300 מ"ק מספיקים לבריכת שחיה. זה לא מספיק לעיר

אומנם בעבר היתה בעיית מים ברוואבי.  הגוף שהיה אמור לתת את האישור הוא וועדת המים הישראלית־הפלסטינית המשותפת, שמכוח הסכמי אוסלו אחראית על אספקת המים לגדה המערבית. הועדה לא התכנסה שנים בשל סירוב הפלסטינים, לכן לא ניתן היה להשיג אישור (יש שראו בנימוק זה תירוץ, שכן המים להתנחלויות סופקו, למרות היעדר אישור ועדת המים). לבסוף, במרץ 2015 הונח קו מים זמני שלדברי המנהל האזרחי "נותן מענה ראוי לאוכלוסייה הקיימת היום בעיר" (גם מחישוב שערכנו, לפי הצריכה היומית הממוצעת שנמסרה לנו על ידי רשות המים, נראה – על פניו- שהמים מספיקים לצרכים הנוכחיים של 250 משפחות שמאכלסות את המקום).

אז מדוע לא הוקם בינתיים הקו הקבוע?

לכך אין תשובה בכתבה. לשאלת 'פרספקטיבה' בעניין, ענה המנהל האזרחי שהיזם אמור להגיש תוכניות למוסדות התכנון במנהל האזרחי. אלא ש"תכניות אלו טרם הוגשו למוסדותינו".

הערה חמישית: 

באום אל חיר, מספר תושב מקום איך הרסו את המבנים "בצורה לא חוקית". בכתבה לא מוזכרת העובדה שבמקום מתקיימת בניה לא חוקית, ההריסה מתבצעת כפעולת אכיפה, והמבנים מוקמים פעם אחר פעם בניגוד לחוק (כעולה מתגובה שהעביר לנו 'המנהל האזרחי').

הערה שישית: 

ד"ר סלאם פיאד אומר בכתבה שהחלוקה לשטחי A,B,C הסתיימה ב-1997. לא מוזכר כי בהסכם אוסלו ב', מלבד ההעברה ההדרגתית של השטח לסמכות פלסטינית, שני הצדדים אישרו מחדש את "מחויבותם ההדדית לפעול נגד מעשים או איומים של טרור", כלומר את תנאי ההדדיות ביישום ההסכמים. ההמשך ידוע.

תגובת מיכל קפרא:

  1. הסעיף הזה נראה לי קנטרני.  רגבים אכן הוקמה על ידי ח"כ סמוטריץ והגדרת פעילותה היתה מדוייקת.  גם לרגבים וגם לעמותת במקום לא היתה התייחסות למקורות מימון של העמותות ומי עומד אחריהן כיום.

  2. העובדה שאילן פז הוא בעל דעות פוליטיות (כמה מפתיע) לא פוגמת בניתוח המקצועי שלו כראש המנהל האזרחי. הייתי שמחה אם היית סותרת אותו באופן ענייני.

  3. ישראל מנעה את החיבור לנקודה שנושקת לשטח סי הרבה זמן. וזו הנקודה העיקרית. סיפור הקרקעות הפלשתינים אינו רלוונטי למעורבות של המנהל האזרחי.

  4. לגבי המים, מתברר שהחישובים שלכם לא ממש מדוייקים. ישראל אינה מספקת את כמות המים שהעיר זקוקה לה.

  5. באום אל חיר הריסת הטאבון לא היתה חוקית כי באותו זמן עמד העניין תחת דיון משפטי. על זה נאמר "לא חוקי".

  6. זה נכון שהטרור המשיך וקטע את ישום ההסכם אבל גם רצח רבין. מוזר לי שאת לא מזכירה את זה. כך או כך, עברו 20 שנה מאז.

כתבה אינה יכולה לפרוש את כל המהלכים, את כל הפרטים והניואנסים. מטרת הכתבה היתה להראות את המצב כיום. מה את היית אומרת אם לילדייך לא היה גן ילדים? או מדרכה? או בית ספר? זו התוצאה של הסכסוך הארוך הזה. רק שבאיזה אופן זה לא ממש מדגדג את המצפון הישראלי, כפי שעולה משאלותייך.

 

הוסף תגובה

3 תגובות

  1. גרופי

    נקודה ראשונה
    התגובות של הכתבת מגוכחות
    1) הטענה היתה על צורת הצגת העמותה ולא על נכונות הנתונים.
    2) כש"איש המקצוע" שלך הוא מבקר ידוע של הנשוא, בעיקר בכתבה עם נופך פוליטי, כשהוא מייצג את הצד הפוליטי הקיצוני הנגדי, אמורים לידע את הצופים, לדעתי זה הסעיף החשוב ביותר בביקורת.
    3) בכתבה הודגשה הבעייתיות של כביש הגישה, רק שכחו לרמוז שזה לא אמור להיות כביש הגישה הראשי
    4) המנהל אומר שכן
    5) כלומר הכתבת מודה שהכל חוקי, חוץ מהריסת הטאבון?
    6) כלומר הכתבת מסכימה לטענה.

    נקודה שניה
    מה שצורם זה אילן פז עצמו,המון דברים יותר ברורים בקשר להתנהלות הצבא בשטח, בידיעה שהאיש הזה היה ראש המינהל.
    למנות אותו לראש המינהל, זה מקביל למינויה של טליה ששון לכתיבת דוח על המאחזים, מי מינה אותה ולמה אנחנו יודעים, מי מינה אותו לראש המינהל?

    נקודה שלישית
    אני מאוד מקווה שהתאגיד החדש לא יהיה שכפול של רשות השידור, עם כתבות (הכתבת והכתבה) האג'נדה החד צדדיות.

    הגב
  2. עופר

    "זו התוצאה של הסכסוך הארוך הזה". ביטויים דומים מאוד לזה, יוצאים מפיהם של פעילים ועיתונאים שמאלניים שוב ושוב, כשמעמידים אותם בפינה אל מול עובדות, שמראות שטענותיהם לא נכונות לגמרי.
    המטרה של אנשים כאלה היא אחת, לקדם את האידאולוגיה של המחנה השמאלי במפה הפוליטית, האידאולוגיה שגורסת שמסירת שטחים ופינוי אוכלוסייה יהודית, הם הדברים שיביאו לשלום.
    בשביל מטרה זו הם כנראה מוכנים לנקוט בפעולות לא דמוקרטיות, ולהפיץ חצאי אמיתות אודות הסכסוך והדרכים לפתרונו.

    הגב
  3. ח.

    ערוץ-1 בטמבלוויזיה עובר הסטה לשמאל האינפנטילי.

    ערוץ-1 זנח את התיקווה להגשתה טלוויזיונית אינטלגנטית,
    ברוחו של עמנואל הלפרין / יעקב אחימאיר,

    ומביא את מיכל רבינוביץ' הטיפשה,
    שכמויות הצבע בשערה מתווספות לצביעותה הרבה

    הגב

תגובה
שם
דוא"ל

9 − three =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים