היינץ-כריסטיאן שטראכה – חביבות בערבון מוגבל

 

"אנחנו נגד אנטישמיות", כך הצהיר מנהיג מפלגת החירות האוסטרית, היינץ-כריסטיאן שטראכה בראיון לאלדד בק ב'ישראל היום' בסוף השבוע. זה לא הריאיון הראשון לתקשורת הישראלית של שטראכה, העומד בראש מפלגה בעלת עבר של מנהיגים אנטישמיים ואף נאציים. הוא גם ביקר בישראל כמה פעמים, כולל ביקור מתוקשר ביד ושם.

מזה שנים, נושא שטראכה את המסר כי העבר של מפלגתו (כמו גם עברו הפרטי) שייך לעבר, שכיום אין אנטישמיות במפלגתו וכי הוא ידיד ישראל. גורמים שונים בימין הישראלי גם הם מאמצים את המסר, וטוענים שהאנטישמיות במפלגת החירות האוסטרית חלפה יחד עם מנהיגה הקודם, יורג היידר. בניגוד לעמדת משרד החוץ הישראלי, הם טוענים כי יש לשתף פעולה עם מפלגת החירות, על סמך היותה פרו-ישראלית והאינטרס המשותף במאבק באסלאם הקיצוני. כך למשל, כתבה מפרגנת מלפני כשנה ב'מקור ראשון-nrg', תיארה את שטראכה כ'המנהיג שמגן עלינו באירופה'.

אלדד בק פותח את הכתבה שלו בווידוי אישי:

בהיותי אזרח אוסטריה, שאיבד חלק ניכר ממשפחתו האוסטרית בשואה וסירב לקבל את הפיצויים המגוחכים שממשלת אוסטריה הסכימה, באיחור של עשרות שנים, לשלם עבור הרכוש היהודי שנבזז – כתבתי בעבר דברים חמורים ביותר נגד מפלגת החופש והעומדים בראשה, בכללם שטראכה. איני חוזר בי ממה שכתבתי, אבל אני מאמין ביכולתם של אנשים להשתנות.

אלדד בק הוא עיתונאי רציני ומוערך, ונחשב לידען ורחב הבנה, במיוחד בנושא שעל הפרק. למרות זאת, הדברים החמורים שכתב על שטראכה אינם מוזכרים בכתבה. הוא מעמיד בפניו כמה מהטענות שהועלו נגדו לאורך השנים, אולם נמנע מלאתגר באופן נוקב ורציני  את טענותיו של שטראכה, סביר להניח שמחמת מגבלות זמן ומקום בעיתון. לכן, חשוב שנבחן בקפידה את התשובות הניתנות בריאיון- אודות עברו ועמדותיו של שטראכה ושל מפלגתו, ושל טענותיו אודות ההיסטוריה של ארצו. מדובר במטלה חשובה, בעיקר אם נזכרים כי לפי הביוגרפית של שטראכה, הוא אמר ליורג היידר לפני מותו ש"חשוב שישראל והיהודים יטהרו אותו ואת מפלגתו".

עברו של שטראכה

כשאלדד בק שואל את שטראכה אודות דיווחים לפיהם בצעירותו הוא היה "חבר בחוגים בעלי אידיאולוגיה בעייתית", זה עונה בין השאר כי "הייתי מתבגר, שחיפש את דרכו בחיים…התנתקתי מהדברים הללו בצורה ברורה מאוד". אולם, חיפוש אחר עדויות ל"התנתקות" של שטראכה מעלה תמונה אחרת. ב-2007 פורסמה תמונה שלו מסוף שנות ה-80, בה הוא לבוש מדים בחברתם של ניאו-נאצים ידועים. שטראכה טען אז כי הם בסך הכל שיחקו בפיינטבול, כדי להסתיר את העובדה שאלה לא היו "משחקים" ולא ב"פיינטבול", אלא אימונים צבאיים בנשק חם.

 

 

שטראכה מספר בריאיון על השתתפותו ב"מחנה צעירים" שפעל למען איחודה של גרמניה. הוא לא מספר לבק כי המחנה אורגן על ידי Wiking-Jugend, תנועה שהוצאה מחוץ לחוק בגרמניה לאחר שהוכרה כניאו-נאצית.

 

 

אם כן ובניגוד לטענותיו של שטראכה, אין ברזומה שלו התנתקות והתנערות מעברו; יש לכל היותר הכחשה, התחמקות והסתרה.

עברה של אוסטריה כ"קורבן הנאציזם"

לקראת סוף הריאיון, שואל בק את שטראכה האם אוסטריה הייתה "קורבן של הנאציזם", כפי שטוענים רבים באוסטריה. תשובתו של שטראכה היא מופת של שכתוב ההיסטוריה בניסוח דיפלומטי:

גם וגם… אוסטריה הייתה קורבן, אבל היו גם אוסטרים רבים שהיו פושעים… צריך תמיד להגדיר אותם כפושעים אינדיבידואלים, שביצעו פשעים אכזריים ביותר… אין אשמה קולקטיבית. לא היינו קיימים אז כמדינה. היה כיבוש.

האמת ההיסטורית שונה באופן ניכר. אכן, היו דוגמאות של התנגדות אוסטרית לנאציזם. אולם, הן רחוקות מלייצג את מרבית האוכלוסייה האוסטרית. לפי ההיסטוריון האוסטרי ווינפריד גראצ'ה, מאות אלפי אוסטרים קידמו בברכה את היטלר ב-1938 והצטרפו למפלגה הנאצית. רבים אף יותר חזו באדישות בשכניהם היהודים מנושלים מזכויותיהם ומרכושם, וכשהם גורשו למחנות במזרח. למרות שהאוסטרים היוו 8% בלבד מאוכלוסיית הרייך השלישי, הם היו 40% ממתנדבי האס-אס במחנות. שיעור המצטרפים לתנועת ההתנגדות, ביחס לעמים כבושים אחרים, היה קטן במיוחד.

דבריה של ההיסטוריונית מרגיט רייטר עונים לטענותיו של שטראכה:

אין מחלוקת על כך שאוסטריה איבדה את ריבונותה ב-1938 ושהיו קורבנות אוסטרים רבים, רובם יהודים או מתנגדים לנאציזם. אין גם ספק (למעט אולי באוסטריה עצמה) שהחברה האוסטרית, עקב הקבלה הרחבה של הנאציונל-סוציאליזם והשתתפותם של אוסטרים רבים בפשעי הנאצים, חייבת להיחשב באופן מבני כ"חברה פושעת".

שטראכה ומפלגת החירות האוסטרית: המצב בימינו

שטראכה אומר בריאיון כי "אין מקום בשורותינו לאנטישמיות ולאידיאולוגיות טוטליטריות, ויש לנו אחריות כלפי היהודים ובעיקר כלפי מדינת ישראל".

אכן, קשה למצוא אמירה אנטישמית מובהקת שלו. מקרה יוצא דופן אירע באוגוסט 2012, כששטראכה פרסם בעמוד הפייסבוק שלו קריקטורה אנטישמית, בה בנקאי סטריאוטיפי מעוטר במגני דוד זולל וסובא על חשבון דלת העם. מאוחר יותר היא הוחלפה בקריקטורה מעודנת יותר.

סיפור חמור יותר פורסם שנה לאחר מכן, כשנחשפו התכתבויות מקבוצת פייסבוק סודית בת 150 חברים, בהם כמה מהתומכים הגדולים של מפלגת החירות ובעלי תפקידים בכירים במפלגה. בקבוצה נקראו קריאות לחסל את כל המוסלמים "ללא יוצא מן הכלל", קריאות להתנקש בחייהם של פוליטיקאים אוסטרים שונים, טענות שהיהודים יפתחו במלחמת העולם השלישית וביטויי הערצה להיטלר. פוליטיקאים במפלגת החירות צפו בפרסומים אלה, לא מחו עליהם ואף לא טרחו לעזוב את הקבוצה, עד שהדברים פורסמו. כיצד זה מתיישב עם ההצהרה ש"אין מקום לאנטישמיות בשורותינו"?

עוד על ה"אחריות כלפי היהודים" של מפלגתו של שטראכה, עשוי ללמד המקרה הבא. בינואר 2012 התקיים נשף של הימין הקיצוני באוסטריה, הנערך מדי שנה. הנשף, שמתקיים בכל שנה תחת ביקורת ציבורית חריפה בשל נטייתו הקיצונית לימין הפוליטי, נפל על יום השואה הבינלאומי – עיתוי מקרי, אולם חברים בקהילה היהודית ובשמאל האוסטרי בחרו למחות ולהפגין כנגד חוסר הרגישות. בתגובה הכריז שטראכה שההפגנה נגדו "מזכירה לו את ליל הבדולח".

לסיכום הריאיון עם היינץ-כריסטיאן שטראכה: לא מן הנמנע ששטראכה אכן מבקש להתנתק מחטאי העבר. ולא לנו לקבוע האם האינטרס הישראלי הוא להתקרב אליו או להתרחק ממנו. אבל התחמקות והכחשת עברו האישי כמו גם עברה של אוסטריה, ולבסוף התכחשות לדגירה של אנטישמיות בשורות מפלגתו גם כיום, בה נטל חלק גם הוא עצמו, ולא מזמן, אינה דרך מומלצת לתשובה ולתיקון. הציבור הישראלי צריך להיות מודע לכך- ולקחת את דבריו של שטראכה בערבון מוגבל במיוחד.

אלדד בק בתגובה: את שאלותיך נא להפנות להיינץ-כריסטיאן שטראכה. אני בטוח שהוא ישמח לענות לכולן ושלאתר ״פרספקטיבה״ יהיה מקום לפרסם את כל תשובותיו. להזכירך, אני לא נושא הכתבה והראיון.