הלהיטות להשוות את ישראל לנאצים חושפת בורות מביכה

טל רפאל

ב'הארץ' משווים בין חוק הלאום לחוקי נירנברג. האם תופתעו להיווכח שלמרות שהנאציזם כה שגור על לשון העיתון, בירור קצר מעלה שכותביו אינם מכירים אף לא את מושגי היסוד שלו?

 

רואים את דגלי הליכוד על המרפסות? היטלר בחגיגות יום המפלגה החמישי, נירנברג, גרמניה, 1929 ( מתוך ארכיון 'יד ושם')

 

בטור שפורסם לאחרונה בעיתון 'הארץ', משווה קרן הבר את חוק הלאום המתגבש לחוקי נירנברג בגרמניה הנאצית ("מחוק האזרחות הגרמני לחוק הלאום היהודי ב-82 שנים", 17.9.2017). כך היא כותבת:

אנחנו לא אוהבים להשוות, אבל ההצדקות הניתנות היום בישראל לחוק הלאום, דומות במהותן להצדקות שנתנו בגרמניה לפני 82 שנים, מיד אחרי שנחקקו חוקי נירנברג. אל תטעו, חוקי נירנברג וחוק הלאום שונים מאוד, הסיטואציות שונות ומקורות ההצדקה שונים, אבל הטיעונים הבסיסיים דומים

כך לצד הסתייגות שלא ברור מה פשרה, קובעת הבר שחוק הלאום וחוקי נירנברג  דומים מהותית בשני היבטים: ה"הצדקות" ו"הטיעונים הבסיסיים".

גם בעניין דרך החקיקה מוצאת הבר נקודות דמיון:

חוק האזרחות הגרמני, הראשון מבין שני חוקי נירנברג, נתן עדיפות לאוכלוסייה הדומיננטית בתוך גרמניה ויצר היפוך אינטרסים כאשר בעזרת כלים דמוקרטיים עיקר את הדמוקרטיה ממהותה

ועוד היא מדגישה:

הפגיעה בדמוקרטיה הוצגה ככורח הכרחי להצלחתה של גרמניה

זו כמובן לא הפעם הראשונה שבה משווית מדיניותה של מדינת ישראל לנאציזם על מגוון הטיותיו, ועיתון 'הארץ' בפרט מתורגל בהשוואות מעין זו (ראו לדוגמה כאן וכאן).

ובכל זאת, דומה שבטקסט הזה יש כמה חידושים, היסטוריים ממש, בדבר ההיגיון שעמד במוקד חוקי נירנברג ולוח הזמנים ההיסטורי.

נתחיל דווקא בלוח הזמנים:

הבר קובעת ש"בעזרת כלים דמוקרטיים עוקרה הדמוקרטיה ממהותה". אך האם אכן חוקי נירנברג התקבלו בכלים דמוקרטיים?

ההיסטוריה מלמדת שהתיזה של הבר מופרכת מיסודה. גרמניה של ספטמבר 1935, עת חקיקת חוקי נירנברג, היתה כבר דיקטטורה מבוססת.

ב-1933 החל תהליך הפיכת גרמניה לדיקטטורה. הוא קיבל חיזוק משמעותי עם חקיקת חוק ההסמכה, שהסמיך את הממשלה לחוקק חוקים לתקופה של ארבע שנים ללא אישור הפרלמנט. באוגוסט 1934, לאחר מותו של הנשיא הינדנבורג, פורסם חוק לפיו מינה היטלר את עצמו לפיהרר (קנצלר ונשיא)  ומפקד הצבא הגרמני. מאותה עת חיילי הצבא נשבעו אמונים להיטלר באופן אישי. במשאל עם כעבור שלושה שבועות החוק אושר ברוב של 90 אחוז, וכך הושלם התהליך והיטלר הפך לרודן המוחלט של גרמניה.

רק כעבור שנה נחקקו חוקי נירנרברג. לא ב"כלים דמוקרטיים", וללא צורך "להציג את הפגיעה בדמוקרטיה ככורח הכרחי", אלא  במדינה דיקטטורית, שבראשה עומד הפיהרר הכל-יכול.

לוח הזמנים, אם כן, לא מסייע לביסוס התיאוריה של הבר.

ומה בדבר ההצדקות לחוק הלאום? אלו, שלדברי הבר "דומות במהותן להצדקות שנתנו בגרמניה"?

כהקדמה, נזכיר כי חוקי נירנברג, שללו באופן מפורש מיהודים את מעמדם האזרחי, הוציאו אותם מתחומי החיים בגרמניה ואסרו על זוגיות בין גרמנים יהודים ולא-יהודים. האם משהו מכל אלו דומה ולו במעט לחוק הלאום?

אולם נניח שיש מקום להשוואה. בואו נבחן את ההצדקות לחוקים, אותן משווה הבר באופן מפורש.

ב-1936 פירסמו ד"ר הנס גלובקה ווילהלם שטוקרט, בכירים במשרד הפנים של הרייך הגרמני, פרשנות מפורטת לחוקי נירנברג (שטוקרט אף היה ממנסחי חוקי נירנברג).

פרשנות לחוקי הגזע על ידי ווילהלם שטוקרט והנס גלובקה, 1936 (מתוך אתר הספרייה הלאומית).

כך נכתב על הפירוש במסמך של 'יד ושם':

פירושם… התבסס על תודעת השיתוף של 'העם הגרמני ההומוגני מבחינה גזעית, והקשור בקשרי דם'. זכויות האזרח בגרמניה אמורות היו להיות מעוגנות בתפיסות ה'עממיות'-הגזעניות (Völkisch) בדבר חוסר השוויון שמקורו בטבע ו'השוני בין גזעים, עמים ובני-אדם'.

בכתב עת שהופיע בשנות ה-60 בבריטניה, מובאים קטעים מתוך ספר הפרשנות, ובהם מפרטים מחבריו, גלובקה ושטוקרט, את הרציונל שעומד בבסיס החוקים.

מכיוון שהעם היהודי, בדמו ובאופיו הפנימי, הוא זן שונה לחלוטין מן העם הגרמני, המתח בין השניים הוא תוצאה הכרחית של העובדה שיהודים מתגוררים בפיזור ברחבי הרייך הגרמני …

שני חוקי נירנברג, יחד עם התקנות המבוססות עליהם, מכילים את הפתרון הבסיסי לבעיה גזעית זו…

חשיבותם הבסיסית היא בכך שהם מונעים, בכל עת,  חדירה של דם היהודי  לגופו של העם הגרמני … כך זה הפך בלתי אפשרי ליהודים להתערבב עם העם הגרמני, או להתערב בחיים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים של הרייך…

הבעיה היהודית היא לא רק בעיה גזעית ביולוגית. היא חייבת להיפתר למאות השנים הבאות, בשדות הפוליטי, הכלכלי והסוציולוגי…

בפרשנות החוק לא מדובר על "הצלחה של גרמניה", לא מדובר על "טובת המולדת": מה שעמד במוקד ההצדקות לחוקי נירנברג, היה רצון להבחין בין היהודים לגרמנים על בסיס תורת הגזע. ראייה של היהודי כאויב שמזהם את המולדת ופוגע בטוהר הדם של העם הארי. חוקי נירנברג הם הביטוי המעשי של אידיאולוגיה זו.

ומהי, לעומת זאת, מטרתו של חוק הלאום?

כך נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק בנוסחה המעודכן:

מטרתו של חוק-יסוד זה היא להגן בחקיקת יסוד על מעמדה של ישראל כמדינתו של העם היהודי בשוויון מעמד להגנה שמעניקה חקיקת היסוד בישראל לזכויות האדם ולאופייה הדמוקרטי של המדינה

מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית המחויבת לזכויות האדם והאזרח. בד בבד יש למדינת ישראל ייעוד ייחודי כמדינת הלאום של העם היהודי (ההדגשות אינן במקור) 

ניתן להתנגד לחוק הלאום, ניתן  להסכים על נחיצותו. אבל יחי ההבדל.

 

תגובת קרן הבר:

"אכן ב-1935 גרמניה כבר לא ממש היה דמוקרטית, ייתכן שהייתי צריכה לחדד את זה.

לא השוויתי בין חוקי נירנברג לחוק הלאום אלא ציינתי שההצדקות דומות מגיעות מאותה לוגיקה חשיבתית. אז כן, אני עומדת לחלוטין מאחורי מה שאמרתי ויותר מזה, חוק הלאום מייצר מצב שבו יש העדפה ליהודים מה שאומר העדפה אתנית שפוגעת בזכויות אדם, זה לא נשמע לך מוכר? שוין, לפעמים כשעוצמים עיניים, אכן קשה לראות את הכתובת על הקיר. לא, אנחנו לא נאצים, זו גם לא המסקנה של הטור – אנחנו ממציאים משהו חדש אבל בל נשלה את עצמנו – חוק הלאום הוא חוק מסוכן שפוגע מהותית בעקרון זכויות האדם ובקיומה הדמוקרטי של מדינת ישראל. אי אפשר גם להעדיף יהודים וגם להיות דמוקרטיים, זה לא עבד וזה לא עובד".

הוסף תגובה

3 תגובות

  1. עופר

    היא ממשיכה לכבס את המציאות גם בתגובתה. נו טוב, יש ביננו גם את אלה שמעוניינים להרגיש נעלים ומיוחדים, בכל מחיר.

    הגב
  2. ניסים

    התגובה של קרן הבר גרועה לא פחות מהמאמר המקורי. ב1935 גרמניה לא ממש הייתה דמוקרטית זו קביעה שגויה. כמו שטל רפאל מראה יפה, ב1935 הייתה גרמניה הנאצית דיקטטורה מבוססת. אבל זה הזוטות. קרן הבר אינה מבדילה בין הדגשת הלאומיות היהודית לבין העדפה אתנית שפוגעת בזכויות אדם. גם בגרסאות המוקדמות ביותר לחוק הלאום לא הייתה שום פגיעה בזכויות האדם. אם כבר, בחוק השבות יש העדפה אתנית-דתית אך קרן הבר לא תאמר זאת, כי את הפוסט ציונות שלה היא מעדיפה לתלות בממשלות הליכוד ולא בממשלות של ראשית המדינה (גם את תיקון השבות של 1970 שבמידה רבה נעשה כמענה לנירנברג חוקקה ממשלת שמאל)

    הגב
  3. גל

    תכלס, לדעתי "הארץ" פשוט עושה כמיטב יכולתו לזרוע בעולם שנאה נגד ישראל, והרי הדברים גם מתורגמים לאתר האנגלי שלהם, ולא פעם בצורה ארסית עוד יותר, כפי שאתם מתעדים באתר שלכם.
    תמיד היו בעם שלנו אנשים שחשבו שאם רק יתחנפו לעולם ויתקפו את עצמם, אז יחשבו שהם טובים. זה מעולם לא פעל, ולא יפעל גם עכשיו. לא פלא שהארץ מצוטט מאד באתרים ניאו נאציים ושאר אנטישמיים.

    הגב

תגובה
שם
דוא"ל

nineteen + seven =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים