המדינה זה אני – גרסת הפרשן

חנן עמיאור

הפרשנים הבולטים קובעים שהעם בדיכאון. מה לעשות שכל הסקרים מראים אחרת?

 

מצב רוח נכאים? (צילום פלאש 90)

מצב רוח נכאים? (צילום פלאש 90)

 

בעשרת הימים האחרונים, מאז נכנסה ישראל למערכת בחירות, קובעים פרשנים בולטים בתקשורת שמצב הרוח הלאומי הוא רע. אבל מהו בכלל מצב רוח לאומי? האם ניתן למדוד אותו? ואם ניתן למדוד מצב רוח לאומי, האם המדידה מעלה שאכן החברה הישראלית שקועה בדיכאון ובייאוש, או שהיא חווה דווקא אושר ותקווה?

סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, הפרופ' מרדכי קרמניצר, קבע במ'מעריב' (3.12 עמ' 4) כך:

מזמן לא היתה בארץ כזו תחושת נכאים והיעדר תקווה, כזו שפוקדת לאחרונה את הציבור.

סימה קדמון, בהתייחסה להישגי הממשלה, שאלה בסרקאזם במוסף לשבת של 'ידיעות אחרונות' (28.11 עמ' 6) כך:

אם הכל כל כך טוב למה כל כך רע? איך זה שכל ההישגים האלה מותירים אותנו בשפל חסר תקדים בכל נושא שעליו נשים את האצבע?

החרה החזיק אחריה גם הפרשן נחום ברנע, שקבע ב' ידיעות אחרונות',( 3.12 עמ' 2) כך:

העם לא מרוצה מהמצב הקיים

והוסיף עליהם גם הפרשן בן כספית ב'מעריב' שקבע לאחרונה, בשתי הזדמנויות שונות, כך:

נתניהו אטום לייסורי המעמד הבינוני. המדינה הולכת פייפן. מישהו, מתישהו, יצטרך לבצע בדיקה יסודית ומעמיקה של ההידרדרות הכוללת הזו בחמש השנים האחרונות.

יודגש שמההקשרים שמהם נשלפו הציטוטים הללו, עולה שהפרשנים אינם מכוונים את קביעתם לגבי תחושת הציבור כלפי המצב הפוליטי, הביטחוני או הכלכלי, אלא קובעים, קטגורית, שמצב הרוח הציבורי, כל כולו גרוע.

יוצא אפוא שבהערכות הפרשנים המלומדות, מקופלת אמת שאינה טעונה הוכחה, לפיה "העם", או "הציבור" כלשונם, מצויים ב"תחושת נכאים", "אינם מרוצים מהמצב", חשים שהמדינה "הולכת פייפן" ובקיצור מצויים בתחושה שהכל "כל כך רע", וב"שפל חסר תקדים".

אבל האמת הזו בהחלט כן טעונה הוכחה, וכשמחפשים את ההוכחה בכלים הקיימים, מתגלה, אבוי, אמת הפוכה לגמרי:

מדי שנה מפרסם האו"ם את מדד האושר העולמי, (אותו עורכת עבורו קבוצת מומחים מאוניברסיטת 'קולומביה'), המדרג את רמת האושר שחשים תושבי 156 מדינות ברחבי העולם. הדו"ח לשנה זו – 2014 – עוד לא פורסם, אולם מהדו"ח לשנת 2013 עולה שרמת האושר של תושבי ישראל היא מהגבוהות ביותר בעולם. מקום 11 מתוך 156 מדינות, הרבה לפני מדינות כארצות הברית, בריטניה, צרפת או גרמניה. יתרה מזו – האושר הישראלי מצוי במגמת עלייה יחסית לשאר העולם, לאור העובדה שבשנה הקודמת – 2012 – השיגה ישראל את המקום ה 14, כלומר עקפה בשנה האחרונה שלוש מדינות.

בחודש מרץ האחרון התפרסם ניתוח לתוצאות המדד, שבחן את השאלה מדוע אנחנו מאושרים. תוצאותיו מפריכות לחלוטין ואף שמות לאל את קביעותיהם של הפרשנים הנכבדים: לדברי מחבר הניתוח, הכלכלן ד"ר אדם רויטר, הסיבות העיקריות לכך הן תוחלת החיים הגבוהה, העלייה בתוצר לנפש, העזרה ההדדית וחופש הבחירה מהם נהנים הישראלים.

ואולי כל הדרוג הבינלאומי הזה מחטיא את המציאות הישראלית הייחודית, בוחן אותה בפרמטרים לא רלוונטיים ולכן מציג תוצאות כוזבות, בעוד שדווקא קביעותיהם של הפרשנים הישראליים הן המדויקות יותר?

לא לפי ממצאי מדד הדמוקרטיה שעורך מדי שנה המכון הישראלי לדמוקרטיה. קשה להבין איך קובע סגן נשיא המכון, הפרופ' קרמניצר, שאת הציבור פוקדת "תחושת נכאים וחוסר תקווה", לאור תוצאות מדד הדמוקרטיה שמפרסם המכון שהוא אחד מראשיו. נבחן גם כאן את מדדי המכון בשנתיים החולפות: המדד לשנת 2012 נערך מיד בשוך המחאה החברתית שאמורה היתה להציג מצב רוח ירוד ואכזבה ויאוש מהמצב, בוודאי לא גאווה ותקווה, אולם מהממצאים עולה שקרוב ל 90% מהיהודים וכמעט מחצית מהערבים, גאים להיות ישראלים, כמעט שני שלישים תופסים את עצמם כמשתייכים לקבוצה חזקה או די חזקה, ורוב מוחלט בן למעלה מ 80% אופטימי מאד לגבי העתיד, מאמין שישראל תדע לשמור על אופיה, על ביטחונה ועל מעמדה הבינלאומי והכלכלי האיתן.

האם הורעו הנתונים במדד לשנת 2013 שפרסם המכון לדמוקרטיה? "למרות ההפתעות האלקטורליות שבבחירות 2013", קובעים עורכי המדד, "תוצאות הבחירות לא גרמו לשינויים מפליגים". אם כבר, מצביעים החוקרים על "השיפור המסוים שמצאנו בדימוי הציבורי של הפוליטיקאים כמי שעובדים קשה וממלאים כראוי את תפקידם, או העלייה בתחושת יכולת ההשפעה הפוליטית של האזרחים."

איך, למרות כל זאת, קובעים הפרשנים הבולטים שמצב הרוח הלאומי רע? אולי בגלל הקושי שביישום התכונה המקצועית הבסיסית ביותר הנדרשת מהמתיימר להיות פרשן: היכולת לצאת מתוך העור של עצמו ולאבחן תופעות המתרחשות בקהל הגדול שסביבו. המדינה, מתברר, היא לא אני.

הוסף תגובה

תגובה אחת

תגובה
שם
דוא"ל

5 + 17 =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים