חשמל זורם בכפות ידי גדעון לוי

אחד לאחד מונה גדעון לוי ("ד"ר סטריינג'לאב מרפת גרופית", 2.7, וכרגיל גם באנגלית), את מה שהם בעיניו האסונות שהמיטה ישראל על רצועת עזה. אחד מכוכבי רשימת האסונות שמונה לוי, הוא כמובן ניתוקה של עזה מחשמל, עקב "החרבתה" של תחנת הכוח היחידה ברצועה על ידי צה"ל. כך לוי:

תושבי עזה גם נזקקים לחשמל, האפשר להאמין? במכבים־רעות לא שמעו על בני אדם כאלה, אבל כאלה הם תושבי עזה, אנשי תפנוקים. והחשמל מסופק להם רק למשך כמה שעות ביום. בחום הזה, בלי מותרות החשמל. יעלון זוכר בוודאי, שישראל הפציצה את תחנת הכוח היחידה ברצועה והחריבה אותה — אבל גם זה לא היה אסון (הומניטרי).

במהלך 'צוק איתן' בקיץ שעבר, אכן נפגעה תחנת הכוח ברצועה, אבל על כך שתי הערות קצרות:

הערה ראשונה: "ישראל הפציצה והחריבה"? אכן, ישראל הודתה שפגעה במיכל הדלק שמספק דלק לתחנת הכוח (כאן, בדו"ח שפרסמה ישראל על צוק איתן, עמוד 169), אבל מדוע? הטנק שפגע במיכל, עשה זאת במסגרת חילופי אש עם חמושים פלסטינים שהיו בקרבת המיכל, אשר סיכנו את צוות הטנק. ככה זה במלחמה. בהקשר זה לא מיותר להזכיר שיומיים לאחר אותה פגיעה בתחנת הכוח של עזה, השלימה ישראל את תיקונם של שני קווי מתח גבוה שהוליכו חשמל מישראל לרצועה, ונפגעו מירי כושל של חמאס לעבר ישראל.

הערה שניה: "החריבה"? המיכל נפגע ב-29 ביולי. הפלסטינים מיהרו לקבוע ש"שיקומה" של התחנה יארך כשנה. לוי כנראה האמין להם, ספר שנה לאחור, גילה שנותר קרוב לחודש עד להשלמת "שיקומה", ולכן קבע במאמרו שהיא עדיין חרבה.

אבל מיכל הדלק הפגוע תוקן בתוך שבועות ספורים ותחנת הכוח ה"המוחרבת" שבה לפעולה כבר באמצע ספטמבר אשתקד, כפי שעולה מדיווח בסוכנות הידיעות הפלסטינית מע'ן.

פרספקטיבה: גדעון לוי, חשמל זורם בכפות ידיך הממהרות מדי להקליד?

גדעון לוי: אני התכוונתי להפצצה הקודמת במבצע עופרת יצוקה ב-2009, שישראל לקחה עליה אחריות ושהחריבה את התחנה ולא רק פגעה במיכל הדלק.

פרספקטיבה: אם אתה מסכים שהתחנה שוקמה מזמן, מה הקשר של הפגיעה בה ב-2009 לטענתך שהיום נותרים תושבי הרצועה "בלי מותרות של חשמל"?

גדעון לוי: כי העובדה היא שהחשמל שהם מפיקים ושאנחנו מעבירים להם, לא מספיק להם. יש להם חשמל רק לכמה שעות ביום.