ילדים או לוחמים?

משפט אחד שנכתב כבדרך אגב בעיתון ישראלי מאשים את ישראל בפשע מלחמה. משפט זה מהווה טיפה נוספת של חומר תבערה אשר מתדלק את מלחמת השקרים הבלתי נגמרת נגד ישראל.

המשורר יצחק לאור הדגים לפני מספר ימים בעמוד הדעות של 'הארץ' טכניקה בדוקה ומוצלחת למדי באמצעותה ניתן להשחיר את פניה של ישראל. זוהי טכניקה בה לוקחים אירוע אמיתי ומוסיפים לו טוויסט או הגזמה, ובכך הקורא לא באמת יודע שהוא קרא שקר, או לכל הפחות טענה בלתי מבוססת.

במסגרת טור שכתב על מלחמת לבנון הראשונה ("מלחמת שולל לא הייתה", 5.6.12), כתב לאור בין השאר:

הבופור נכבש, הרוגי צור וצידון היו מוטלים ברחובות, עיתונאינו שרו הלל לדובדבנים, צה"ל פוצץ את המסגד בעין אל חילווה על מאות מתבצריו, כולל ילדים, ביירות נכתשה – ובכל זאת לא היתה בישראל התנגדות למלחמה, אלא זו של השמאל הרדיקלי.

כך בנונשלנטיות ובדרך אגב הכניס לאור משפט המאשים את ישראל בפשע מלחמה. על כך יש לשאול: האם אכן כוחות צה"ל פוצצו מסגד "על מאות מתבצריו כולל ילדים"?

במהלך מלחמת לבנון הראשונה אכן התחולל קרב עקוב מדם במחנה הפליטים הפלסטיני עין אל-חילווה המצוי בפאתי צידון, בו נהרגו חיילי צה"ל, לוחמי אש"ף חמושים ואזרחים חפים מפשע רבים. עדויות חוזרות ונשנות מהקרב מתארות התערות של לוחמי אש"ף בין אזרחים חפים מפשע ואף החזקתם של אזרחים בניגוד לרצונם על מנת שישמשו מגן אנושי. אולם לא קיים תיאור של פיצוץ מסגד עם ילדים בתוכו.

'פרספקטיבה' ביקשה מלאור את המקור עליו הסתמך והוא שלח אותנו לספרם של זאב שיף ואהוד יערי "מלחמת שולל" הנחשב לספר מקיף ורציני בנושא מלחמת לבנון הראשונה. להלן הפסקה הרלוונטית מתוך הספר (עמ' 182):

הקרב האחרון התנהל ליד אחד המסגדים במחנה שמתחתיו היה מרתף עמוק. במסגד ובמבנים הסמוכים התבצרה הקבוצה האחרונה של הלוחמים הפלסטינים. האנשים שבפנים סירבו לצאת והמשיכו בלחימה גם כאשר הוטלו פנימה מטעני נפץ. מן המרתף נשמעו קריאות וצעקות בלתי מובנות עד שהמסגד התמוטט.

אם כן, על פי המקור של לאור המסגד התמוטט במהלך לחימה בין צה"ל לבין לוחמים פלסטינים אשר התבצרו במסגד. נשמע קצת אחרת מ"צה"ל פוצץ מסגד על מתבצריו כולל ילדים" אשר יכול להיות מובן כאילו צה"ל הניח חומר נפץ סביב מסגד בו התבצרו אזרחים חפים מפשע והרג אותם בכוונה תחילה. ואולי חשוב יותר – הימצאותם של ילדים במקום מהווה תוספת של לאור אשר כלל לא קיימת במקור עליו הוא בעצמו טוען שהוא התבסס. כלומר, הוא למעשה מודה שהוא המציא נתון.

על מנת להיות הוגנים עם לאור, יש לומר כי ללא ספק נהרגו אזרחים בקרב המדובר. אולם בהקשר זה לאור חוטא פעם שניה בכך שהוא מנתק את טענתו מכל קונטקסט, קונטקסט אשר הכרתו יכולה לסייע להבנת הנסיבות שהובילו למותם של אזרחים (בכלל בקרב, לא במסגד). להלן תיאורים מהספר של שיף ויערי המתארים היטב את הסיטואציה הקשה:

מה שהכביד במיוחד על הכוחות הישראלים היו האזרחים הרבים שהצטופפו במחנות ובהם אלפי ילדים. הלוחמים הפלסטיניים התערבבו בהם בבגדיהם האזרחיים ומה שהבדיל אותם מהיתר היו רק כלי הנשק שנשאו. במשך כל ימי הלחימה נעשה מאמץ לשכנע את האוכלוסייה לצאת מהמחנות, להימלט. אנשי אש"ף התלבטו כיצד לנהוג בעניין זה. הם הבינו, כי האזרחים יכולים לשמש עבורם מחסה… (עמ' 172)

הקרב על עין חילווה היה הקשה ביותר… קרב עין חילווה היה קרב התאבדות, קרב זועם וחסר תכלית. בשביל לוחמים פלסטינים רבים היתה זו "מצדה" שלהם. הם ביכרו למות ואף לגרום את מותם של אזרחים רבים, ובלבד שלא ליפול בשבי צה"ל. (עמ' 174)

נמשך המאמץ בשיגור משלחות לפלסטינים שהתבצרו במחנה… כל מי שייצא לא ייפגע ובתנאי שיעזוב ללא נשק… המשלחת השלישית חזרה ובפיה סיפור אימים. מפני אנשים במחנה שמעו כי אזרחים שביקשו להימלט נורו על ידי המחבלים. במקרה אחד נורו שלושה ילדים לעיני אביהם שטען כי יש להפסיק את הקרב האבוד ולהציל את ילדי המחנה. (עמ' 180)

החפ"ק של גולני, שהתמקם בבית נטוש בפאתי צידון עמד עוד במספר התקפות של הפלסטינים… [המחבלים] שיגרו קבוצת נשים מנופפות בדגלים לבנים לעבר החפ"ק. בעת שהחיילים מיקדו תשומת ליבם בקבוצת הנשים, הותקף החפ"ק מהאגף בפצצות אר.פי.ג'י. רבות מהנשים נפגעו בחילופי האש. (עמ' 176)

מדוע חשוב כל כך להתעסק במשפט הבודד הנ"ל של יצחק לאור? ראשית מכיוון שהוא מציג טענה – אשר במקרה הטוב הינה ספקולטיבית ובמקרה הרע הינה שקרית – כעובדה. הוא עצמו הודה בפני 'פרספקטיבה', אולי בלי משים, כי הוא הוסיף נתון משלו למקור עליו התבסס. יש לחשוף פעולה זו ולשאול בקול רם: כמה פעמים נוספות עשה כן בלי שיתפסו אותו?

שנית, מכיוון שזוהי בדיוק הטכניקה באמצעותה מחלחלים לציבור נרטיב על פיו צה"ל מבצע פשעי מלחמה לכאורה. טענות דומות חוזרות על עצמן בכל קרב ומלחמה שישראל מוצאת את עצמה מנהלת (כאשר השיא היה במבצע עופרת יצוקה), למרות שמי שבודק את הנתונים רואה כי מספר האזרחים החפים מפשע שנהרגו במלחמות שניהלה ישראל הוא נמוך באופן יחסי ואבסולוטי מכמעט כל מערכה אלימה אחרת עלי אדמות.

טורו של לאור מהווה חלק מטפטוף של מידע לא נכון שמצטבר לכדי יצירת תודעה שקרית לגבי התנהלותה של ישראל. קיומו של מידע זה בעיתון מכובד כמו 'הארץ', בניגוד לבלוג סתמי או פורום איזוטרי, נותן לו משנה תוקף וגושפנקא של אמינות. כעת, כל זב חוטם המבקש להביא מקור מהימן ל"פשעי המלחמה" הישראלים, קיבל מתנה נוספת מעיתון שלא מבין שבדיקת עובדות טרם פרסומן (גם במדור דעות) עומדת בבסיס האתיקה העיתונאית.

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות
Loading Gif... לפתיחת כל התגובות
  1. הייתי שם עד הסוף. עשינו הכל על מנת לא לפגוע בחפים מפשע כולל אי הפעלת ארטילריה ויצירת חיל האוויר ברגע האחרון במספר מקרים. מי שנשאר במסגד היו לכל היותר עשרות בודדות של מחבלים שלא נכנעו בראשות סגן אלוף שהיה בהגיון הירדני. הם לחמו בתבונה ואומץ והברירה היחידה הייתה להוריד עליהם את המרתף בו התבצרו. בשלב זה כבר לא היה בכלל מסגד והמרתף לא יכל להכיל מספר רב של אנשים. אגב עד היום איננו יודעים בוודאות אם בכלל היו שם בני אדם או שנמלטו מבעוד מועד. אם היו, אלו היו מחבלים שפעלו כלוחמים מקצועיים ולדעתי אין סיכוי שלקחו למרתף אזרחים גם מכיוון שבמצב בו היו זה זה לא היה. משרת אותם. מצפוני ומצפון חברי נקי עד כמה שאפשרי בנסיבות שכאלה.

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות