כשאתה אומר "עיתונאי הרוג", למה אתה מתכוון?

גדעון שביב

 ישראל מואשמת בהרג 13 עיתונאים פלסטינים במהלך צוק איתן. יש מי שאף מבקש להשוות בין הריגתם לבין רציחתם של עיתונאי המגזין 'שארלי הבדו' בפריז. אבל היכן מתבלבלים אלה המאשימים את ישראל?

 

עיתונאי זר על גבול עזה, 2014 (פלאש 90)

עיתונאי זר על גבול עזה, 2014 (פלאש 90)

 

בשני מקומות שונים מעל דפי 'הארץ', נערכה השבוע השוואה בין העיתונאים הצרפתים שנרצחו במשרדי המגזין 'שארלי הבדו', לבין עיתונאים פלסטיניים שנהרגו במהלך מבצע צוק איתן. המקרה הראשון עורר סערה ברשת לאחר שהמועמד למפלגת הבית היהודי, רונן שובל, פרסם בעמוד הפייסבוק שלו ביקורת נוקבת נגדו. במסגרת "מחווה אישית" שביקש 'הארץ' ממאייריו להכין לזכר הנרצחים הצרפתים, ציירה המאיירת נועה אולחובסקי את האיור הבא:

 

noa

רונן שובל כינה את האיור "הסתה" ו"תעמולה תבוסתנית", ואילו 'הארץ' בתגובה דיווח על "קריאות לרצח עיתונאים ב'הארץ'" שהופיעו בתגובות לפוסט של שובל.

המקרה השני, אשר משך פחות אש, ראה אור בטור של  גדעון לוי ("מכתב איום במוות", 11.01) בו סיפר על מכתב איום על חייו שהגיע למערכת העיתון. לקראת סוף הטור, כאשר ביקש להפריך את התפיסה לפיה רק מוסלמים אחראים למעשי טרור, הוסיף לרשימה של פעולות טרור שבוצעו בשנים האחרונות:

והרג עיתונאים? מותר לזכור שב"צוק איתן" נהרגו 13 מהם בעזה.

המשותף הבולט לשתי ההשוואות הוא המספר 13, ההולך ומתקבע כמספר העיתונאים שנהרגו בעזה במהלך צוק איתן. ראשית נציין כי 'פרספקטיבה' חשפה כי לפחות שניים מאותם "עיתונאים" היו פעילי טרור. אך גם לגבי ה-11 הנותרים יש לשאול שאלה לא פחות חשובה: כאשר אתם סופרים עיתונאים שנהרגו, למה בדיוק אתם מתכוונים?

אתר 'העין השביעית' עמד על אבחנה חשובה בנושא, במאמר שסקר את הרג העיתונאים בעזה במהלך הלחימה ("נזק אגבי", 17.08):

במהלך "צוק איתן" איבדו כמה מההרוגים את חייהם במסגרת מה שמכונה בישראל "נזק אגבי". כלומר, נראה כי העיתונאים לא היו המטרות בתקיפות שבהן נפגעו, אלא פשוט נמצאו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, וכתוצאה מכך נקטלו.

עם זאת, כמה מהעיתונאים, כך על-פי הדיווחים מעזה, היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון כתוצאה מעבודתם העיתונאית. הארגון עיתונאים-ללא-גבולות (RSF) קבע, כמסקנה ראשונית, כי שבעה מבין 13 העיתונאים שנהרגו נפגעו במסגרת עבודתם [בינתיים המספר עודכן ל-9, ג"ש]. הוועד להגנה על עיתונאים (CPJ) קבע, גם כן כמסקנה ראשונית, כי שלושה מבין ההרוגים נהרגו במסגרת עבודתם העיתונאית. לעתים חולפים שבועות אחדים עד שארגונים אלה מפרסמים מסקנות סופיות בנוגע לנסיבות ההרג.

ההבחנה בין עיתונאים שנהרגים במסגרת עבודתם, לבין אנשים שנהרגים, ובמקרה המקצוע שלהם הוא עיתונות, היא קריטית. כאשר עיתונאים מהווים יעד לפגיעה באופן מכוון, הדבר זוכה לביקורת קשה ביותר, פעם אחת מכיוון שמדובר בחפים מפשע מובהקים, ופעם שניה מכיוון שפגיעה בהם היא גם פגיעה בתפקידם ובשליחותם – העברת מידע לציבור הרחב. לפיכך דורשים ארגונים שונים (אך לא הדין הבינלאומי) להעניק לעיתונאים הגנה מיוחדת בעת מילוי תפקידם. כאשר גדעון לוי והמאיירת אולחובסקי מאשימים את ישראל בהרג עיתונאים (בוודאי תוך השוואה למעשי טרור), הם למעשה מאשימים את ישראל בפגיעה מכוונת בעיתונאים.

זאת ועוד, על פי הוועד להגנה על עיתונאים – שבינתיים עדכן את מספר העיתונאים שנהרגו בעזה במסגרת עבודתם לשבעה – כל העיתונאים ההרוגים, כולל מי שנהרג בעת מילוי תפקידו, נהרגו במסגרת "נזק אגבי" (חלקם, אגב, מתחמושת שלא התפוצצה) ולא היוו יעד לפגיעה מכוונת. גם כאשר באים לגנות הרג עיתונאים, חשוב להבחין בין הרג מכוון של עיתונאי בשל רצון לפגוע ביכולתו למלא את תפקידו, לבין עיתונאי שנהרג בטעות תוך שהוא מסקר את הלחימה (עזה היא לא המקום הראשון בו עיתונאים מצאו את מותם). הבחנה זו חשובה במיוחד כאשר מבקשים לייצר משוואה מוסרית בין עיתונאים שנרצחו בדם קר, בשל עבודתם כעיתונאים, לבין עיתונאים שנהרגו במהלך לחימה, ככל הנראה מבלי שאיש ידע שמדובר בעיתונאים.

כאמור, 'פרספקטיבה' כבר חשפה שני מקרים בהם "עיתונאים" שנהרגו במהלך צוק איתן התבררו כפעילי טרור. בעקבות אחד המקרים, ציינה מנכ"לית אונסקו אירינה בוקובה, לאחר שחזרה בה מגינוי של ישראל:

אני מוקיעה את הניסיונות להפוך את מקצוע העיתונות לכלי שרת בידי חמושים. מעמדם האזרחי של עיתונאים הוא קריטי, במיוחד במצבים של סכסוך, על מנת להבטיח את הזרימה החופשית של רעיונות ומידע החיוניים לציבור הרחב, ולצורך השבת היציבות והשלום.

 

הוסף תגובה

תגובה אחת

תגובה
שם
דוא"ל

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים