כשמשיבים לגזענות מדומה בגזענות אמיתית

ביום חמישי האחרון פרסם ב'הארץ' הפובליציסט סלמאן מצאלחה מאמר חריג בלשונו הגסה והתוקפנית כנגד מדינת ישראל ("להבא עם תלאי צהוב לנתב"ג", 5.6). במאמרו תיאר מצאלחה חוויה שחווה לאחרונה בנמל התעופה בן-גוריון: הבחור שקיבל את פניו בכניסה לשדה "כנראה שכח לרגע את ההוראות הסודיות של הממונים והתנהג כמו בן אדם", אלא שאז, כשעמד בתור לצ'ק-אין, ניגשו אליו שניים, בחור ובחורה, שאלו אותו שאלה לגבי כתובתו, הנהנו בראשיהם למשמע תשובתו והלכו כלעומת שבאו. שיאה השלילי של חוויית ההשפלה של מצאלחה היה כשהשניים חזרו כעבור כמה דקות בלוויית בחור נוסף שהזדהה כ"אופיר", ששאל אותו מספר שאלות נוספות באותו נושא, לפני שפנה גם הוא לדרכו ובכך שם קץ לאפיזודה.

במילים אחרות, על פי עדותו של מצאלחה, הוא התקבל בשערי נתב"ג בסבר פנים יפות, פנו אליו בשאלה טכנית אחת בעודו ממתין בתור לצ'ק-אין, ופעם נוספת, כעבור מספר רגעים, בעוד כמה שאלות נוספות בעלות אופי טכני אינפורמטיבי אף הן. על האירוע המינורי הזה התרתח מצאלחה כל כך, עד שיצא בשצף קצף כנגד "גזעני הציונות" מ"ממלכת ישראל הרקובה", אותם "גברתנים" ש"ראשיהם הקטנים" שואלים אותו בחוצפתם את  "השאלות המטומטמות הרגילות". את אותו "אופיר" שנראה לו כבעל מוצא מזרחי, תיאר כך:

את עביט השופכין ששפך על מדינת ישראל, קינח מצאלחה בקביעה לפיה "אין זכות קיום" למדינת "הרוע הציוני", שראוי לה, נאצית שכמותה, שיבוא בפעם הבאה בשערי נמל התעופה שלה בטלאי צהוב. ואת כל זה מצא עיתון 'הארץ' ראוי לפרסום.

כשנשאל מו"ל העיתון, עמוס שוקן, בטוויטר אם אינו חושב שלשונו של מצאלחה היתה היא עצמה גזענית ("צבעו השחור נראה מאוד מהוה"), ענה בתחילה שלא, כיוון ש"לא ניתן להפרידה מן ההקשר", אך לבסוף התרצה והודה שיתכן שההיגיון של מצאלחה, שפירש את חווייתו בשדה כגזענות כלפיו, היה "להשיב בשפה גזענית כדי להראות שגזענות יכולה להיות דו כיוונית". במילים אחרות, מו"ל 'הארץ' מודה כי עיתונו נתן במה להתבטאות גזענית של אחד מכותביו.

אפס חטיפות מאז 1968

אם נרחיב את הדיון מעבר לשפתו הגזענית והקיצונית של הכותב, הרי שקצפו יוצא נגד שיטת ה"פרופיילינג" (Profiling) – שיטת הבידוק הסלקטיבי המונהגת בשדה התעופה בן-גוריון, המרכזת את הבידוק הביטחוני באנשים שהפרופיל שלהם, המורכב מדתם, שייכותם הלאומית או מוצאם, עלול בנתונים מסוימים להוות סכנה. מכיוון ש'הארץ' בחר לקטרג בחריפות על השיטה, כדאי להבין מהי בכלל שיטת הפרופיילינג, מהם יתרונותיה וחסרונותיה ומה נעשה במשך השנים כדי לשפרה ולהפחית למינימום האפשרי את אי הנוחות ותחושת ההשפלה שהיא עלולה לגרום לערבים ישראלים.

השיטה פותחה ויושמה בישראל החל משנת 1968, עם הקמת האגף לבטיחות בתעופה ברשות שדות התעופה, וכלקח מחטיפת מטוס אל-על באלג'יר. נהלי הבידוק המכונים "פרופיילינג", הוכיחו עד כה יעילות של 100%: מאז 1968 לא הופלו או נחטפו מטוסים ישראליים, למרות שרמת הסיכון הנשקפת להם היא מהגבוהות בעולם. בספרו "שב"כ בין הקרעים", כתב ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון, כי:

יורם שוייצר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ויועץ לאסטרטגיות לוחמה בטרור במשרד ראש הממשלה, הסביר כך את ההיגיון:

[quote] [בשדות תעופה אחרים] יש המון כוח אדם שלא ממוקד בפעילות שלו. אתה רואה כל מיני סבתות ובעלי מוגבלויות שבודקים באותה רצינות כמו בעלי פרופיל רציני יותר לפיגוע. לא שאני פוסל אפשרות של סבתת תופת, אבל אצלנו בארץ למשל זה יותר ממוקד. הפרופיילינג שעושים, יש בו יותר היגיון.[/quote]

כמובן שמי שנפגע משיטת הבידוק הזו הם אזרחי ישראל הערבים העוברים בשערי נתב"ג, ואשר רובם ככולם אזרחים נורמטיביים. ואכן, האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ נגד חוקיות שיטת הבידוק לפני מספר שנים. הגם שבג"ץ הודה ש"החלת פרופיל סיכון על אזרח ישראלי מעוררת קושי רב", הוא בחר שלא לקבל בינתיים את העתירה, במיוחד מכיוון שרשות שדות התעופה הכניסה שיטת בידוק חדשה שאמורה לבטל את שיטת התשאול הישנה. מעבר לכך, בתגובת המדינה לעתירה נכתב:

האתגר הגדול שהונח לפתחה של רשות שדות התעופה, אם כן, הוא לייעל את השיטה כך שהאמצעים שיבטיחו את יעילות הבידוק יהיו מידתיים יותר, וכן שאלמנט ההשפלה של הנוסעים הערבים אזרחי ישראל יצומצם במידת האפשר ויכוסה באמצעות הקטנת הנראות של הפרופיילינג, שימוש בטכנולוגיית סריקה מתוחכמת ושיפור ברמת השירות באמצעות הדרכה מקצועית ייעודית לסלקטורים.

כל הצעדים הללו הושלמו, ובחודשים האחרונים דיווחו אזרחים ערבים ישראלים על שיפור משמעותי ביחס לו הם זוכים בנתב"ג.

פרופיילינג – לא; "בדיקות אקראיות" – כן

בהקשר זה מעניינת עדותו של ניצב בדימוס אורי בר-לב, מומחה ללוחמה בטרור שייעץ לרשויות האמריקניות כיצד למנוע טרור אווירי והציע להם את שיטת הפרופיילינג. לפי בר-לב, האמריקנים נמנעים משימוש בפרופיילינג, כיוון שזה נוגד את החוקה האמריקנית:

מצאלחה שלח את מררתו מוושינגטון. כשייצא את ארצות הברית בחזרה ארצה, יאולץ בדרכו למטוס לחלוץ נעליים לעיני כל, להסיר מגופו כל מתכת ולו הקטנה ביותר, ולהתייצב בלי חוכמות בתוך מתקן שיקוף גופני, חודרני לאין שיעור מהשאלות שנשאל בארץ. הוא יאלץ להרים את ידיו מעל לראשו ולהניח לסורק המשוכלל לבחון את כל גופו מכף רגל ועד ראש. כל זאת אם יתמזל מזלו ולאחר שיעיינו בדרכונו ויראו את שמו ואת מוצאו, לא ייפול לבדיקה ה"אקראית" או ה"מדגמית", או אז יילקח לחדר צדדי, ממנו הוא עלול להתגעגע לנמל התעופה בן-גוריון.

מעניין אם יהיה בו האומץ לשלוח ל'ניו יורק טיימס' רשימה בה יכנה את אמריקה "ממלכה רקובה גזענית ורעה שאין לה זכות קיום", מעניין אם יכנה את אנשי הביטחון שלה בשמות גנאי מעליבים וגזעניים, ומעניין אם יודיע שבפעם הבאה יבוא בשעריה בטלאי צהוב.

ומעניין לא פחות אם ה'ניו יורק טיימס', או כל עיתון אמריקני אחר, ימצא לנכון לפרסם את דבריו.