לא על הלינק לבדו

חנן עמיאור

סיבת קיומם של קישוריות (לינקים) במאמרים היא לתת מקורות לטענות העולות בהם. אבל מה קורה כשלינק פותח מקור שבכלל לא עולה בקנה אחד עם טענת הכותב? זה מה שקרה השבוע לעקיבא אלדר כשביקש לצבוע בצבעים קודרים את יחסי הסחר של ישראל ואירופה. האם קיווה שלא נפתח את הלינק? האם קרא ולא הבין? או האם קרא, הבין, אבל לא היה לו אכפת?

 

link

 

נניח שאתה עיתונאי, ולא סתם אחד, אלא כזה שיש לו סדר יום אידיאולוגי מובהק שאותו הוא מעוניין לקדם. עכשיו נניח שבתוך סדר היום שאתה מעוניין לקדם, ישנו מסר מסוים שאותו במיוחד אתה מעוניין להפיץ, אבל אינך יכול להפריחו כך סתם, בלי לעגנו במקור אמין כלשהו. מה תעשה?

בשביל זה נוצר ה"היפר-קישור" ("לינק" בלעז). רצית לטעון, למשל, שמוצא האדם מן הקוף, שהפלאפל הטוב בארץ הוא פלאפל הקוסם בתל אביב, או שעשרות האגרופים שחבט ג'ק דמפסי בפרצופו של ג'ס וויליארד באוהיו לפני 95 שנה, הם הנוקאאוט הברוטלי ביותר בהיסטוריה? אתה צובע את טענתך בהיפר-קישור, שלחיצה עליו תוביל למקור מוסמך של טענתך.

מה עשה העיתונאי עקיבא אלדר, כשרצה להפחיד את קוראי המהדורה העברית של אתר החדשות הבינלאומי 'אל-מוניטור', מפני ניצחון הימין בבחירות הקרובות בישראל? ("בחירה בימין – הנצחת הסכסוך, הפחד והחרם על ישראל", 10.12). הוא קבע בנחרצות ועיגן בקישור את הקביעה הבאה:

אנשי עסקים ישראלים מדווחים על ירידה במכירות באירופה, בשל חרם צרכנים.

הדעת נותנת שלחיצה על הקישור תוביל למקור מוסמך לטענתו של אלדר, למשל נתונים רשמיים על סחר החוץ של ישראל עם אירופה, שיציגו מגמת ירידה במכירות שתאמת את קביעתו של אלדר.

אבל לחיצה על הקישור של אלדר, מובילה למקור אחר – אל דיווח עיתונאי מינואר 2014, ימי המו"מ עם הפלסטינים, לפיו דו"ח מקצועי שהוגש לשר האוצר דאז, יאיר לפיד, נושא את ההתרעה הבאה: אם יכשלו שיחות השלום עם הפלסטינים, ואם יאשים העולם את ישראל בכישלון השיחות, אז יתכן שחרם צרכנים יצבור תאוצה ותתפתח בעיה ביחסי המסחר עם אירופה, שתתבטא בירידה במכירות.

השאלה הראשונה היא איך, על סמך דו"ח שחובר לפני שנה ובו אזהרה מפני אפשרות לחרם צרכנים, בהינתן נתונים מסוימים, קובע כיום אלדר שהכל אכן קרה ואנחנו מצויים בנקודת הקצה של התרחיש הפסימי שעלה מן הדו"ח?

השאלה השניה היא – מה מכל זה בכלל קרה? בדיקה מעט יותר יסודית מהפרחת הקישור של אלדר, מעלה שמכל התנאים המחייבים שפורטו בהערכה המקצועית שהוגשה לשר, התקיים רק הראשון. שיחות השלום אכן קרסו. השלב השני, שלב האשמת ישראל בכישלון השיחות, לא קרה. הן האירופים והן האמריקנים, נמנעו בעקשנות מלהאשים את ישראל בכישלון השיחות. גם השלב השלישי, שלב התפתחות הבעיה ביחסי המסחר עם אירופה, שתתבטא בירידה במכירות, לא קרה, בינתיים. אם כבר, להיפך. לפי נתוני סחר החוץ של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יחסי הסחר בין ישראל לאירופה מצויים במגמת עליה מתמדת, ונראה שהיא נשמרת גם בשנה זו, 2014, שלגביה עוד לא נתקבלו נתונים סופיים. רמז לכך סיפק אך לאחרונה מתיו גולד, שגריר בריטניה בישראל, כשדיווח על זינוק של כ-26% בהיקפי הסחר בין ישראל לממלכה המאוחדת בתשעת החודשים הראשונים של 2014 ("שגריר בריטניה: גידול של 26%  בסחר שבין ישראל לממלכה", 'ישראל היום', 12.11.14, עמ' 23).

את עקיבא אלדר, מסתבר, כל זה לא מעניין. פעם, לפני שנה, הוא קרא בעיתון משהו שבזיכרונו המעומעם היווה מקור ראוי להפחדה חסרת השחר שלו, מפני ניצחון הימין בבחירות. קשה לסלק את החשד, שמא בחפזונו להפריח לאוויר את בדותתו, דילג אלדר על השלב המיותר הזה, של לקרוא שוב את המקור שבחר לטענתו, ולהצליבו עם המציאות. האפשרות האחרת, לפיה אלדר קרא את הקישור ובכל זאת פרסמו, נוחה עוד פחות.

עקיבא אלדר לא הגיב לפניית 'פרספקטיבה'.

 

 

הוסף תגובה

2 תגובות

  1. יוסי

    עקיבא אלדר – פוליטרוק מטעם עצמו שאפילו הארץ לא היה מספיק קיצוני בשבישלו. למה לתת פיתחון פה בכלל לעלוב נפש הזה?

    הגב
  2. shosh schauffer

    מה אפשר לדרוש מ"טיפוס" עם פרצוף שאין לו "לב"…..
    כבר נאמר: "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו".

    הגב

תגובה
שם
דוא"ל

13 − six =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים