למה להרגיע אם אפשר להדאיג?

חנן עמיאור


התקשורת מיהרה לדווח בהרחבה על חרם שהוכרז בארה"ב נגד מוסדות אקדמיה ישראליים, אבל לא דיווחה ברובה על התגובות החריפות וההתנערות מהמחרימים.
 

במחצית דצמבר (15.12), זעקו רבות מהכותרות בישראל על התפתחות דרמטית בחזית החרם האקדמי על ישראל, עם הודעתה של ה-ASA – האגודה ללימודים אמריקניים – על החרמתה את ישראל.

 

  

ה-ASA, לפי דיווח ב'הארץ', הוא "ארגון האקדמאים הגדול ביותר בארצות הברית שנקט עד כה בצעד כזה". לא זו אף זו – ההצבעה, בה קיבלו חברי האגודה את הצעת הוועד המנהל להחיל חרם אקדמי על ישראל, היתה ההצבעה שבה נטלו חלק "המספר הגבוה ביותר של החברים בתולדות הארגון". הדאגה אף גברה לנוכח הגינויים וקריאות השבר שזרמו מכל עבר וצוטטו בדיווחים בכל כלי התקשורת: שר המדע יעקב פריהזכיר איך, "לצערנו, בתקופה האחרונה אנו רואים דוגמאות רבות של עירוב הפוליטיקה עם המדע"; ועד ראשי האוניברסיטאות בישראל ראה בהחלטה "תופעה בעלת השלכות חמורות על החופש האקדמי ועל שיתופי הפעולה בין אוניברסיטאות החיוניים לקידום ההוראה והמחקר"; והליגה נגד השמצה כינתה את ההחלטה "מתקפה מבישה, פושטת רגל מבחינה מוסרית וחסרת יושר אינטלקטואלי על החופש האקדמי". בעיתון 'הארץ' אף צוטט המגזין Inside Higher Ed אשר ראה בהכרזת החרם "ניצחון חשוב לתנועת החרם נגד ישראל" לאחר שציין כי הודעת ה-ASA מצטרפת להכרזת חרם קודמת מאפריל, של ארגון "חוקרי הפזורה האסייתית באמריקה",

 

נשמע מדכדך למדי. התפשטות החרם האקדמי על ישראל אל ליבה של בעלת בריתנו הגדולה ארצות הברית, אכן זורעת יאוש ואכן ראויה לכותרות הגדולות שתיארו אותה, אולם האם תוארו הדברים כהווייתם? למעשה, נמנעה התקשורת מלדווח על ההתפתחויות הכמעט מיידיות שחלו לאחר פרסום הודעת ה-ASA, כמו גם על טבעה של ההודעה עצמה.

 

ראשית, המציאות המבהילה שהוצגה לצרכני התקשורת בישראל, נראית אחרת לגמרי אם בודקים אותה מקרוב. לפי הדיווחים, כאמור, עברה ההחלטה ברוב מוחץ של שני שלישים, אולם רק 1,252 הצביעו מתוך כ-5000 חברים. כלומר, קצת למעלה מ-800 איש הצביעו בעד החרם, מעט יותר מ-400 הצביעו נגדו, ועוד קרוב ל-4,000 כלל לא נטלו חלק בהצבעה.

 

שנית, 'הארץ' מספק נתון מבהיל בתחילת הידיעה שפרסם בעניין, לפיו זהו "ארגון האקדמאים הגדול ביותר של ארצות הברית שנקט עד כה בצעד כזה", משל הוא הצטרף לרשימה ארוכה של ארגונים דומים אשר ביצעו צעד זהה לפניו. אך מסתבר שהוא הגדול ביותר מבין שניים: הוא עצמו על 800 מצביעיו, וארגון חוקרי הפזורה האסייתית באמריקה, המונה עוד פחות חברים ממנו.

 

ואולם, החלק החשוב יותר, התגובות המיידיות להודעה על החרם, כמעט ולא הובאו כלל לידיעת הציבור בישראל, למעט דיווח קצר ותמציתי ב'הארץ' לפני כשבוע.

.

ומה אכן היתה התגובה המיידית להודעת החרם של ה-ASA? בתוך כשבועיים מפרסומה, כבר מיהרו למעלה מ-100 נציגים מאוניברסיטאות אמריקניות שונות לפרסם הודעות גינוי והתנערות מההודעה. והם מוסיפים לעשות זאת בקצב של למעלה מעשר הודעות נוספות בכל יום שחולף. הם לא ממתינים עם שיגור הודעות הגינוי שלהם, ועושים זאת ממעמקי חופשות חג המולד שלהם בימים האחרונים.

 

כמו כן, ניצני פעילות פוליטית לשלילת תמיכות ציבוריות ב-ASA בתגובה על הודעתה, מתחילים לצוץ בארצות הברית.15 מוסדות אקדמיים מתוך 84 שנחשבו לחברים בארגון, כלומר קרוב ל-20% מכלל המוסדות האקדמיים האמריקניים המעניקים לארגון את תקפותו האקדמית, הודיעו עד כה, בעקבות הכרזת החרם, על פרישתם מחברות בארגון, או הכריזו כי לא היו חברים בו מעולם.

 

התגובות החריפות כנגד ה-ASA עדיין בעיצומן. מה שמעמיד עתה בפני צרכני התקשורת בישראל, משנחשפו לתמונת המצב המלאה, שתי ברירות: ברירה אחת היא להיתקף דכדוך ודאגה, כפי שהן עולות מהתגובות המופיעות בדיווחים. ברירה שניה היא להודות בסתר הלב לאותם 800 אקדמאים אמריקנים, שבהצבעתם בעד החרמת ישראל המיטו אסון תדמיתי ויתכן שגם תזרימי על אגודתם, גרמו לכל מוסד אקדמי חמישי בקירוב המזוהה עימם להתנער מהם בפומבי, וחוללו מפגן תמיכה רחב היקף וחד משמעי של הממסד האקדמי האמריקני במדינת ישראל, תוך שהם גוררים עימם אל תוך ההרפתקה הכושלת הזו את יתר 4,200 החברים באגודתם, שאינם שותפים להחלטה על החרם, בין אם באופן אקטיבי באמצעות התנגדות ובין אם באופן פסיבי באמצעות אי תמיכה.

 

חשוב לציין כי במהלך הכנת מאמר זה, העלה ynet (סוף סוף) ידיעה על הודעות הגינוי הרבות להן זכתה הודעת ה-ASA, אולם היחס בין חשיפתם של אזרחי ישראל להודעת החרם לבין חשיפתם לתגובות להודעת החרם, אינו שווה. הכותרות הגדולות שדיווחו על החרם מלכתחילה היו מוצדקות, אבל חבל שכותרות על הקריסה המהירה של המחרימים התמהמהו, או לא הופיעו בכלל.

 

 

 

הוסף תגובה

תגובה
שם
דוא"ל

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים