מאדים ונגה כמו משני צידיה של מראה עקמומית, תווכה התבטאות בנט לציבור כשני סיפורים שונים בתכלית, כמעט חסרי חפיפה. חנן עמיאור | 26.12.12 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס כמו משני צידיה של מראה עקמומית, תווכה התבטאות בנט לציבור כשני סיפורים שונים בתכלית, כמעט חסרי חפיפה. ארבעה ימים תמימים (מיום שישי, 21.12.12 ועד יום שני, 24.12) חיה ובעבעה התבטאותו של נפתלי בנט אצל ניסים משעל (דקה 16) בכותרות, עד שהחלה לאבד גובה. תוחלת חיים ארוכה יחסית, ודאי עבור פולו-אפ לחשיפה קודמת על ידי כלי תקשורת מתחרה, שעניינה התבטאות גלויה, ברורה, בלתי ניתנת להכחשה או להטיה, מה שנקרא בשפת המחקר 'מקור ראשוני'. בנתונים כאלה, אמור היה הפולו-אפ להצטמצם לציטוט האמירות, והעברת המקל לידיהם של הדעתנים והפרשנים הפוליטיים, אלה שיתווכחו בעד ונגד, ואלה שיעריכו את השפעת האמירות על דפוסי ההצבעה (וגם זה, בקמצנות המאפיינת עיסוק בחשיפות של מתחרים). לא כשנוגעים הדברים לבנימין נתניהו. בעוד יתר כלי התקשורת המרכזיים עוסקים בנושא בהרחבה, רובם ככולם בנימה שלילית כלפי בנט, לקחו 'ידיעות אחרונות' ו'ישראל היום' את העניין אל הקצוות. כמשני צידיה של מראה עקמומית ומעוותת, ועל ידי שני העיתונים הנפוצים בישראל, תווכו לציבור הטיל ששיגר בנט והשובל שהשתרך בעקבותיו, כשני סיפורים שונים בתכלית, כמעט חסרי חפיפה. הפער, עצום עד כדי גיחוך, החל בגיליונות יום שישי למחרת השידור: מה שתפס את הכותרת הראשית השלילית והתוקפנית ב'ישראל היום', שהורכבה מציטוט הרמטכ"ל לשעבר יעלון, ה"מזועזע" מהדברים, בתוספת גינויים חריפים נוספים שהספיקו להיאסף מכל קצוות הקשת הפוליטית, לא הוזכר ב'ידיעות אחרונות' אפילו במילה אחת. האם היה זה בגלל שההתבטאות נתפסה כמזיקה לבנט, המזנב בנתניהו בסקרים, ולפיכך מועילה לנתניהו? האם נגזר ממנה אינטרס להבליט ('ישראל היום') לעומת אינטרס להצניע ('ידיעות')? מזל שבאה השבת ועימה הזמן להתעשת. בגיליונות יום ראשון, לאחר שבת שלמה של עיסוק אינטנסיבי בפרשה בתקשורת, הבינו כנראה בידיעות שאיתם או בלעדיהם, יש משחק וחייבים להצטרף. מה שזכה להתעלמות מוחלטת (!) בגיליון קודם, תפס כעת את הכותרת הראשית, שכל מהותה הצבת בנט כשווה אל שווה מול נתניהו ובזו הטכניקה: כותרת הגג לועגת לנתניהו, ("סימן את יריבו הגדול: נפתלי בנט"), ומעמידה כמקבילים את "הסערה", כלומר התבטאות בנט ו"הספין", כלומר תגובת נתניהו לדברים, כפי שנאמרה בראיונות טלוויזיוניים שזימן בינתיים נתניהו. הכותרת הראשית (באלכסון מתון, ככותרת המזמינה לקרב מתאגרפים מלהיב): "ראש בראש" (ברקע אדום שלילי ומרתיע כמובן). בכותרת המשנה מוסיפים עורכי 'ידיעות' ללעוג לנתניהו, ש"נבהל מבריחת מנדטים" ומצא הזדמנות "לתקוף" ו"להסתער" על בנט שמצידו "מבהיר" שחיילים צריכים למלא פקודות. המסר – ככפית לפה: נתניהו בהיסטריה מהיריב החדש והשקול בנט, ולכן נאלץ לנקוט כלפיו בהסתערויות ובספינים. גם ב'ישראל היום' יוחדה הכותרת הראשית לעניין: שם, תחת כותרת גג לעגנית נגד בנט א' מסרב הפקודה לבנט ב' החוזר בו, צוטט נתניהו (ברקע כחול וממלכתי כמובן), כמאיים ש"מי שדבק בסרבנות לא יכהן בממשלתי". בכותרת המשנה צוטטו גם התקפות חזיתיות נוספות על בנט: יאיר שמיר מישראל ביתנו, (שלפתע היה לאל"מ, כלומר לבעל סמכות מוגברת לתקיפה) המאשימו בחוסר אחריות, ושלי יחימוביץ המאבחנת בדאגה קריאה למרי אזרחי. כמו כדי לצאת ידי חובה (ועל הדרך להשקיע את בנט עוד כמה רגבי עפר בתוך בורו), צוטטה בכותרת המשנה גם תגובת בנט, לפיה דבריו סולפו והוא אינו מתנצל. והרי דבריו לא יכולים היו להסתלף, שכן מדובר, כאמור, במקור ראשוני בלתי ניתן לסילוף. גם כאן, כסגנונם האגרסיבי של שני הטבלואידים, המסר חד משמעי: יש לנו עסק עם פרחח סרבן וחסר אחריות, ולעומתו ראש ממשלה שקול, אחראי ולא סבלן כלפי חריגות מעין זו. יום שני בבוקר, הגרוטסקה מתקדמת ביממה ומתכנסת לעמודי 4-5: 'ידיעות אחרונות', על פני כל עמוד 4, בסיפור בלעדי: עצומת תמיכה בבנט, עליה חתומים "עשרות קצינים ולוחמים מסיירת מטכ"ל ומגלן", בה הם "מגנים" את "העוול" שעושה נתניהו לבנט: תמונת העצומה שכותרתה ההרואית "אחריו", ממקמת אותה בצד הרגשי הנכון כלפי בנט, מלווה בתמונת לוחם סיירת מפוקסל פנים, כמו להזכיר מי כאן הטוב ומי הרע. בכותרת אדומה לידיעת צד באותו עמוד, כבר הופכת קלחת בנט ל"הסתבכות של נתניהו", שהרי "גם בליכוד ביתנו יש קריאה לסרבנות" ואמירת בנט לגבי הסירוב, כאמור מקור ראשוני בלתי ניתן לסילוף, מאבדת את פירורי הממשות האחרונים שלה, בהדגשת הציטוט "סרבנות היא נגד הדי. אן. איי. שלי". מאדים ונגה – המהדורה המקבילה מאותו היום של 'ישראל היום': בכותרת של עמוד 5, בנט, חפוי ראש, חוזר בו וזוחל לקנוסה: הויז'ואל המרכזי הוא מתוך סרטון הסברה של הליכוד, המשווה את סרבנות בנט לסרבנות מרב מיכאלי. לאמור – שני הטיפוסים האלה שליליים באותה מידה. בטור פרשנות מסכם מתי טוכפלד את העניין: למרות השתייכותו למחנה הימין, פוטנציאל הנזק שבנט עלול לגרום לליכוד, הביא לכך שגורמים רבים, בעלי עוצמה תקשורתית וכלכלית, ששלטון נתניהו מסב נזק רב לעסקיהם ולמוטת שליטתם, החלו לחבק את בנט, להבליט אותו, לנסות להעצים את כוחו הנוגס בעקביות בליכוד. טוכפלד מתכוון ל'ידיעות', אך למעשה, מבלי משים, מתאר בתמונת ראי גם את עיתונו שלו. למחרת, כשתגווע הפרשה, יתברר שהעצומה נחתמה במגלן ולא בסיירת מטכ"ל, והיא כוללת נהגים, טבחים, וכאלה שאינם יודעים כלל שהוחתמו, אבל על כך כבר לא נקרא ב'ידיעות'. בשביל זה יש את 'ישראל היום'.
