מה באמת קרה בטירה ובמיסכה בתש"ח?

חנן עמיאור

סייד קשוע טוען ב'הארץ' שהעיירה טירה והכפר השכן מיסכה הותקפו באכזריות בתש"ח ונהרגו בהם פלאחים תמימים "שרק טיפלו בענבים שלהם". הנה מה שבאמת קרה שם

 

%e2%80%8f%e2%80%8f%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%93%d7%94

יש מצב שאכן הכל "מעשה בדיה של פעולת דמיון ערבי". סייד קשוע

 

ביום שישי, בטורו הקבוע במוסף 'הארץ' ובמסגרת ייחולו לתום "עידן האדנות היהודית" בישראל, התלונן העיתונאי סייד קשוע על השיח הפנים ישראלי על ה"נכבה", אותו הוא מגדיר כ"אותם סיפורים, אותם שקרים, אותו מנגנון של הצדקה עצמית". ('כותרת ראשית: השלום פרץ במזה"ת', 27.10)

ולקשוע יש גם דוגמאות ספציפיות לסיפורים ולשקרים ולהצדקה העצמית שכביכול מספרים הישראלים לעצמם. כך קשוע:

אצטרך לחכות בסבלנות שהישראלים יסיימו את הדיונים שלהם בשביל להחליט אם להאמין או לא לכך שסבא שלי נהרג כשטיפל בענבים, ואם כל הסיפורים ששמעתי על מתקפות אש אכזריות על טירה שנהדפו דרך נס ומנעו טבח וגירוש היו מעשה בדיה של פעולת דמיון ערבי. עד אז אצטרך להמתין בשביל לדעת אם משפחתה של אשתי נטשה את הכפר מסכה ב־48' לפיקניק מרצונה החופשי

האומנם בכפרים השלווים טירה ומיסכה, כפרי ההולדת של משפחת קשוע ומשפחת אשתו, נהרגו בשרירותיות כורמים תמימים, נהדפו מתקפות אש אכזריות ותושביהם נאלצו לנוטשם במסגרת עוול מרושע?

קרוב ל 70 שנה שהפלסטינים אינם נלאים מלהציג את עצמם כקורבנות אותה מלחמה, תוך העלמת אחריותם למצב הצבאי שנוצר, וקרוב ל 70 שנה שאנחנו נאלצים לשוב ולהזכיר להם את "הסיפורים", "השקרים" ו"מנגנוני ההצדקה העצמית" שלהם.

לידיעת הקורא סייד קשוע, הנה מה שבאמת התרחש בטירה ובמיסכה בתרצ"ו (1936) ובתש"ח (1948):

בטירה לא נהרגו כורמים תמימים שרק "טיפלו בענבים" שלהם. טירה היתה כפר עוין ותיק ופעיל. בזמן מאורעות המרד הערבי הגדול, ב-1939-1936, היווה הכפר בסיס לכנופיות ערביות, ובמלחמת העצמאות הוא היה בסיס של כוחות "צבא ההצלה" של פאוזי אל-קאוקג'י ושל כוחות סדירים של הצבא העיראקי שבאו ממזרח כדי להשמיד את המדינה היהודית שזה עתה קמה.

בהחלט יתכן, מר קשוע, שהסיפורים ששמעת על "מתקפות אש אכזריות" שספגה טירה במלחמה, אכן היו "מעשה בדיה של פעולת דמיון ערבי". בפועל, הקרב על טירה, שתושביה תקפו את קיבוץ רמת הכובש שוב ושוב היה קרב קשה ומר. לוחמי חטיבת 'אלכסנדרוני' נלחמו במסגרתו בלוחמי החטיבה הצ'רקסית של צבא ההצלה הערבי של קאוקג'י. עשרות מלוחמי 'אלכסנדרוני' נפלו בקרב, גופותיהם הושחתו וארבעה מהם לא הושבו והם בחזקת נעדרים עד היום הזה.

לכבודם של תושבי טירה יאמר שסבא שלך אולי נהרג כשטיפל בענבים שלו. לא כן יתר שכניו וחבריו.

ובאשר לכפר מיסכה השכן, הנה כמה רמזים לפתרון התעלומה מדוע נאלצה משפחתה של אשתך לנטוש את הכפר "לפיקניק מרצונה החופשי":

גם כפר מיסכה לא טמן ידו בצלחת בכל הקשור למעשי איבה נגד חברי רמת הכובש בפרט, ותושבי השרון היהודים בכלל. ב 1936 דווח בעיתון 'דבר' על עקירת פרדס בן 400 עצים בידי תושבי מיסכה. כעבור חודשיים, בעקבות התקפות חוזרות וכושלות, כונה הכפר בעיתונות העברית של אותה תקופה "מאורת מרצחים".

גם כעבור כעשור, במלחמת העצמאות, בחרו תושבי מיסכה לעשות ככל יכולתם במטרה להרוג יהודים. "כפר זה נודע לשמצה", כתב ההיסטוריון, פרופ' בני מוריס, על עלילות הכפר במלחמת העצמאות. ('לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים', עמ' 166) "במשך שבועות הטרידו אנשי המיליציה והכוחות הלא סדירים של מיסכה את קיבוץ רמת הכובש הסמוך וצלפו עליו".

משלא נותרה ברירה, הורו שלטונות 'ההגנה' לתושבי מיסכה לעזוב מיד את בתיהם. רבים מהם ברחו לטירה הסמוכה ושם הם נפגשו – "המטפלים בענבים" מטירה, עם "היוצאים לפיקניק" ממיסכה, והשאר היסטוריה.

הוסף תגובה

12 תגובות

  1. יוני

    "לוחמי חטיבת 'אלכסנדרוני' נלחמו במסגרתו בלוחמי החטיבה הצ'רקסית של צבא ההצלה הערבי של קאוקג'י" ? אתה בטוח? הצ'רקסים היו חלק מצה"ל ונלחמו לצדנו.

    הגב
    • חנן עמיאור

      כך נכתב בתעודות ההיסטוריות. לקאוקג'י היתה עתודה אישית – חטיבה צ'רקסית, והיא חנתה בשרון במאי 48'

      הגב
    • יוסי מירושלים

      יוני שלום,
      הצ'רקסים בישראל הם אזרחים טובים, שומרי חוק, מעורים במדינה ומשרתים בצה"ל.
      אבל, לידיעתך, הצ'רקסים מפ]וזרים במזה"ת, ורבים מהם משרתים בצבאות ערבים. בגולן, ליד עין זיוון, לדוגמא, ישנן מצבות על מספר צ'רקסים (היה שם כפר צ'רקסי באזור), עלייהן נכתב "שהיד פלסטין".
      ככה זה כאשר אין לך מולדת משלך. בניך נלחמים זה בזה בצבאות שונים, ולעיתים עויינים.

      הגב
  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    שכחת לציין גם את פעילות המיקוש ש תושבי מיסכה שבהן נהרגו כמה חברי משק: הנה ציטוט מויקיפדיה:
    במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936-1939) סבלה רמת הכובש רבות מהתקפות והתנכלויות מצד תושבי הכפרים הערבים השכנים, קלקיליה, טירה ומיסכה (מיסקי), וספגה אבדות רבות[2] ובסך הכל איבדה 16 מחבריה וספגה נזקים כבדים ברכוש.[3] בשלוש שנים אלו הותקפה רמת הכובש יותר מכל יישוב אחר בארץ, והייתה סמל לעמידה של ההתיישבות היהודית.[4] אחד האסונות הקשים אירע ב-4 באוגוסט 1938, אז נהרגו שישה מחברי המשק כאשר מכוניתם עלתה על מוקש.[5]

    הגב
  3. רותם

    כותבים "פלשתינאים" ולא "פלסטינים"!
    המרכאות, כי אין דבר כזה והמילה זו יוחסה בכלל ליהודים ע"י מדינות אירופה.

    באמת הגיע הזמן להפרד מהמונח השקרי הזה ולחשוף את שמות: שבטי הערבים שחיים בישראל.

    בחברון: תמימי, ג'עברי, קוואסמה, נאטשי, אבו סנינה
    יריחו – עריקאת'
    בית לחם – תוקאן, שעקן
    טול כארם – אל כרמי
    רמאלה – ברגותי, תויאד
    עזה – אל-מאסרי, פאיומי, טראבין, תארטיר'
    וכן הלאה.

    הגב
  4. אור

    סבא (ז״ל) של אשתי היה קצין בקרב הזה. הוא תמיד אמר שהייתה פאשלה בניהול הקרב וחבל. הערבים עשו מארב ללוחמים מעמק חפר. ובסוף נאלצו לחזור.

    הגב
  5. ג׳קי .א

    על מי אנו מטילים את יהבנו תראו מה ההיסטוריה שלהם מלמדת תראו מה הם עושים אפילו לבני עמם תלכו ללמוד מהיסטוריה שלהם כמה דם וכמה רוע ולא משנה מה יקרה אפילו שרמת החיים תרקיע לשמיים ויחיו ברווחה ענקית בבתים גדולים ויקבלו משרות בהעדפות והקלות בכניסה ללימודים גבוהים אחרי שישבעו מכל מה שהמדינה הזו יכולה להעניק אז תלמדו ולמי שקשה שילך לצרפתים באלג'יריה שנתנו כמעט הכל וקיבלו בחזרה המון רוע וגם כיום על אדמת צרפת שכמו שכחה מה עשו להם באלג'יריה ופתחה שעריה ונתנו כמעט כל מה שאפשר לתת חינוך ורווחה וחיים ועכשיו אחרי שנים של חיים כ ששבעו מכל הטוב הם הפכו איום ענקי וכבר מאיימים על הצרפתים ועל צרפת כולה בלי בושה ודווקא המשכילים ..כך גם במדינות האחרות ותזכרו מי היו אלה שהתפוצצו על המגדלים באמריקה היו אלה משכילים שלא חסרה להם הפרוטה ממשפחות …תפתחו את בראש למרות שלדעתי אתם שקועים בבוץ עמוק בלון שמתנפלים שעהולך להתפוצץ רק כי לא למדתם כלום ולא למדתם ממי שחיו ועברו את ברוע הזה על בשרם ..תשאלו רק למה כל יהודי מדינות ערב ברחו על נפשם ועזבו הכל מאחור ודי

    הגב
  6. מישהו

    הערבים אף פעם לא נותתנים לעובדות לבלבל סיפור טוב (גם אם מופרך לגמרי מיסודו).
    הטיפשות שלהם היא שהם חושבים שאף אחד לא זוכר כלום

    הגב
  7. זאב צחור

    המגיבים מתייחסים אל הטור האישי של סייד קשוע כאל מחקר היסטורי. בניגוד גמור לייעודו.
    כמי שעוסק במחקר ומעת לעת גם כותב טור אישי, אני מעיד שמחקר וטור אישי הם שני ז'אנרים שונים ובמידת מה מנוגדים.
    המחקר חותר לאובייקטיביות (ולעיתים נכשל בה) ואילו הטור האישי הוא לעולם סובייקטיבי.
    מי שמכם לקבוע שאביו של קשוע לא נהרג בעודו מטפל בכרמו?
    אתם בטוחים שלא היו "מתקפות אש על טירה"?
    אתם בטוחים שפינוי/גרוש הערבים ממסכה איננו חלק מתכנית ד' של ההגנה?

    ההנחה שהזיכרון האישי של קשוע הוא דמיון שיקרי ואילו הזיכרון שלי הוא אמת לאמיתה, מבטאת התנשאות מפחידה.
    החליפו את הניסוח דלעי'ל "מנטליות ערבית" בניסוחו של רוזנברג "מנטליות יהודית" וד'ל.

    הגב
  8. למר צחור היקר

    בוא ואמר לך משהו פשוט
    מטרת המאמר היא להראות
    שב 48 אנחנו גירשנו מכאן עם תמים
    ולא היא. !!!
    בין אם סבו עבד בכרם
    ובין אם סבו השתתף ברצח יהודים

    הגב
  9. שלמה פרנקל

    בעקבות ההצתות האחרונות בחיפה ,בעוד שישים שנה נקרא בעתון הארץ
    ״לפני שישים שנה פרצו שריפות בשכונות הערביות של חיפה , וגרמו לפנוי האוכלוסיה הערבית מעיר ״
    נקווה שיהיה מישהו שיספר את האמת !!!

    הגב

תגובה
שם
דוא"ל

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים