משוא פנים ועובדות שקריות בוועדת גולדסטון

Presspectiva

 

מבקריה של וועדת גולדסטון טענו באופן משכנע שלחברת הוועדה כריסטין צ'ינקין יש דעות קדומות בדבר אשמתה של ישראל, ולפיכך אין עליה להיות חלק מחקירה אשר אמורה להתקיים ללא משוא פנים.

במכתב שעליו חתומה גם צ'ינקין ושפורסם בסאנדיי טיימס במהלך עופרת יצוקה – זמן רב לפני שהמרצה בבית הספר הלונדוני ללימודי כלכלה נבחרה לחברת ועדה, ולפיכך זמן רב לפני שהזדמן לה לבחון מקרוב את העובדות –  נקבע שלישראל אין זכות להגן על עצמה מפני ירי הרקטות של חמאס, ונטען בעקשנות שפעולות ישראל במהלך המלחמה היו "מנוגדות לחוקים ההומניטריים ולחוקי זכויות האדם הבין-לאומיים.” במילים אחרות, אז כשחתמה על המכתב, כבר ידעה צ'ינקין את "תשובתה" עוד בטרם חקרה את השאלה.

הארגון UN Watch ציטט את המכתב כשקרא באופן רשמי לצ'ינקין לפסול עצמה מהוועדה:

UN Watch מבקש בזאת שהפרופסור כריסטין צ'ינקין תפסול עצמה מוועדת הבדיקה של האו"ם למבצע עופרת יצוקה, היות שכבר הבהירה את עמדתה בשאלה שעל סדר יומה של הוועדה, ובכך היא מאפשרת משוא פנים אמיתי או מראית עין של משוא פנים, שאם לא כן יפסלוה יתר חברי הוועדה או נשיא ועדת זכויות האדם של האו"ם.

ע"פ החוק הבין-לאומי, חוקי ההליך התקין הבסיסיים קובעים שעל חוקרים בתחום זכויות האדם להיות ללא משוא פנים[…]

העובדות ברורות ואין עליהן עוררין. ב-11 בינואר 2009, במהלך העימות האחרון בין ישראל לעזה, התפרסם מכתב בעיתון סאנדיי טיימס שנשא בין היתר את חתימתה של הפרופסור צ'ינקין (מוצג א') והכריז שישראל היא התוקפת והאשמה בביצוע פשעי מלחמה[…]

בהיסטוריה של בתי דין וועדות חקירה בין-לאומיות מעולם לא היה מעשה כה ברור של משוא פנים אמיתי הנובע מהחלטה קודמת של בורר בנושא העומד על הפרק.

ואולם מכתבה של צ'ינקין מגלה לא רק את משוא הפנים של הפרופסור. עולות ממנו גם שאלות רציניות בדבר מסירותה לדיוק ולהגינות בתיאור סוגיות הקשורות למלחמת ישראל-חמאס.

המכתב קובע: “מעשי ישראל מהווים תוקפנות, לא הגנה עצמית, היות ומתקפתה על עזה לא הייתה הכרחית. ישראל יכלה להסכים לחדש את הפסקת האש עם חמאס”.

קביעה זו, לזוכרים את התקופה שבאה לפני תגובת ישראל למתקפות הטילים הבלתי פוסקות של הפלסטינים בסוף 2008, אינה כנה במקרה הטוב. למעשה, ישראל קיוותה להמשיך בהפסקת האש הבלתי רשמית עם חמאס, אולם מנהיגי חמאס סירבו לחדש אותה והדגישו את עקשנותם באמצעות פצצות מרגמה וטילים ששוגרו לעבר ערים ישראליות.

מבצע עופרת יצוקה החל ב-27 בדצמבר 2008. שבועיים לפני כן, ב-14 בדצמבר, יום ראשון, דיווחה סוכנות AP:

המנהיג הגולה של הקבוצה הפלסטינית החמושה חמאס [ח'אלד משעל] אמר שהפסקת האש עם ישראל ברצועת עזה לא תחודש כשיפוג תוקפה.

הפסקת האש בתיווך המצרי נמשכה חצי שנה, והייתה צפויה להסתיים ביום שישי. הפסקת האש החלה להתפורר לאחר שהפלסטינים שיגרו רקטות לעבר ערים ישראליות, וישראל תקפה כוחות חמושים.

בכתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס באותו היום צוטט משעל אומר: “מבחינת חמאס, ואני חושב שגם מבחינת רוב הכוחות, הפסקת האש תסתיים לאחר 19 בדצמבר ולא תחודש”.

יום לאחר מכן ציינה סוכנות AP:

ברצועת עזה, הנשלטת בידי חמאס, אמרו פלגים פלסטיניים קטנים יותר שלא יאריכו את הפסקת האש עם ישראל, שצפויה להסתיים ביום שישי. חמאס ייפגש עם מנהיגי הפלגים ביום שני כדי להחליט על צעדם הבא. בכירי חמאס מסרו הודעות סותרות בעניין הארכת הפסקת האש.

הכתבה מציינת "הודעות סותרות" כנראה בתגובה להצהרתו של בכיר חמאס בעזה מחמוד א-זאהר, שדווחה באתר ניו יורק טיימס ב-14 בדצמבר. האתר דיווח ש"הקבוצה עדיין לא גיבשה החלטה סופית".

בעוד ראשי חמאס וארגוני הטרור ברצועת עזה התעקשו שלא יחדשו את הפסקת האש ומנהיגי חמאס בעזה לא סיפקו תשובה לכאן או לכאן, קראה ישראל להמשך הפסקת האש ולסיום מתקפות הטילים והמרגמות של חמאס.

הניו יורק טיימס דיווח:

“ישראל רוצה לראות רגיעה בדרום,” אמר מרק רגב, דוברו של ראש הממשלה אהוד אולמרט ביום ראשון. “ישראל הייתה מוכנה, ועודנה מוכנה, לציית להבנות שהושגו באמצעות המצרים” הוא אמר. אולם הוא הוסיף כי הרגיעה תלויה בהפסקת ירי הטילים היום-יומי של חמאס מרצועת עזה אל מרכזי אוכלוסייה ישראליים.

דובר משרד הביטחון הישראלי, שלמה דרור, אמר גם הוא שישראל מוכנה להמשיך ברגיעה, “אולם לא כמו שהיא עכשיו.”

במקרה אחר טען בכיר במערכת הביטחון שמבחינת ישראל התהדייה – הרגיעה, שמכונה לעתים בתקשורת "הפסקת אש" – אמורה להימשך. “הסכמנו מפורשות שאין תאריך תפוגה” הוא אמר בריאיון לערוץ 2 ב-15 בדצמבר.

ב-16 בדצמבר שוגרו לעבר ישראל כ-8 רקטות מעזה ושמו קץ לשבוע קצר של שקט יחסי. למחרת שוגרו כ-18 רקטות.

ב-18 בדצמבר, יום לפני שהכריז חמאס על סיום התהדייה, אמר דובר חמאס, פאוזי ברהום, כי "אין סיכוי להארכת השקט.” (סוכנות AP, “חמאס אומר שלא יאריך את הפסקת האש עם ישראל").

ואמנם, למחרת הודיע חמאס שהרגיעה תמה באופן רשמי, ושהוא "יפעל" נגד ישראל. הודעה באתר של חמאס באינטרנט קבעה כי "מאחר שהאויב לא ציית לתנאים […] אנו מטילים את האחריות המלאה לסיום הפסקת האש על האויב, ואנו מאשרים כי פלגי ההתנגדות הפלסטיניים ובראשם חמאס יפעלו".

בעוד המתקפות הפלסטיניות על ישראל הגיעו ב-24 בדצמבר לשיא של 30 רקטות, בהן רקטות מסוג "גראד" ו-30 פצצות מרגמה, המשיכה ישראל לדחות תגובה צבאית משמעותית. באותו היום אמר הנשיא שמעון פרס לפלסטינים: “ברגע שתפסיקו לירות עלינו טילים, יהיה שקט בעזה והמעברים ייפתחו". ב-25 בדצמבר, בריאיון לרשת אל-ערבייה, הפציר ראש הממשלה אולמרט בעזתים ללחוץ על חמאס לעצור את מתקפותיו:

אני אומר לכם ברגע האחרון, עצרו זאת. עצרו זאת. אתם, אזרחי עזה, אתם יכולים לעצור זאת. אני יודע כמה אתם רוצים לקום בבוקר לשקט, לקחת את ילדכם לגן או לבית הספר, כפי שאנו עושים, כפי שרוצים לעשות בשדרות ובנתיבות.

המתקפות הפלסטיניות נמשכו, וישראל פתחה במבצע עופרת יצוקה.

כשבועיים לאחר מכן פורסם מכתב צ'ינקין, הטוען את מה ששום צופה הוגן לא היה מעלה על דעתו – שהמבצע הצבאי הישראלי היה פעולת תוקפנות לא הכרחית, ולא היווה הגנה עצמית, מפני שהמדינה "יכלה להסכים לחדש את הפסקת האש עם חמאס".

עיוות ההיסטוריה של צ'ינקין, כך מתברר, היה יריית הפתיחה לוועדת גולדסטון ולדו"ח המפוקפק שלה.

הוסף תגובה

תגובה
שם
דוא"ל

twenty − 7 =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים