מתי החלו הישראלים לחשוד באובמה? (ולמה זו שאלה חשובה)

חנן עמיאור

ברק רביד ב'הארץ' קובע שרוב הישראלים "חשדו באובמה מיומו הראשון בתפקיד", ומאושש בכך האשמה חמורה ושקרית נגד הישראלים. העובדות אחרות לגמרי. רביד בתגובה: נמאסת

 

%e2%80%8f%e2%80%8f%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%93%d7%94

אובמה ב"שיחת פיוס"עם נתניהו בעקבות נאום קהיר. פה התחלנו לחשוד? (צילום: הבית הלבן)

 

במאמר פרשנות שפרסם ב'הארץ' הבליע הכתב המדיני ברק רביד קביעה רבת משמעות. כך רביד:

נאומו (של טראמפ, ח"ע) במוזיאון ישראל מחר מכוון לישראלים, ונועד לגרום להם להתייחס אליו ההיפך משהתייחסו לאובמה. זו לא צפויה להיות משימה קשה במיוחד, לאור העובדה שרוב הישראלים היו חשדנים כלפי אובמה מיומו הראשון בתפקיד.

ומה יכולה להיות הסיבה של רוב הישראלים לחשוד באובמה מיומו הראשון בתפקיד? רביד לא מרחיב, אבל הוא אינו הראשון לטעון זאת. לפניו כבר טען זאת העיתונאי הבכיר Ethan Bronner, באותו זמן ראש המשרד של ה'ניו יורק טיימס' בירושלים, שקבע שהסיבה לכך היא גזענותם של הישראלים נוכח העובדה שאובמה הוא שחור.

לפי רביד, אם הישראלים היו חשדנים כלפי אובמה מיומו הראשון בתפקיד, כי אז לא אובמה אשם בתהום אי האמון שנפערה בינו לבין הישראלים. הוא הקורבן שלה. הישראלים, שפסלו אותו אוטומטית, ממניעים לא ענייניים אותם ניתן רק לשער, הם האשמים.

ברור וצפוי האינטרס של ברק רביד להגן על אובמה, גם במחיר האשמת כלל הציבור הישראלי בפסילה מראש, ללא קשר למדיניותו והתנהגותו כלפי ישראל וממשלתה הנבחרת.

אבל העובדות מספרות סיפור אחר, ולפיהן הציבור הישראלי קיבל את אובמה באהדה ובמאור פנים, והחל להסתייג ממנו רק בתגובה למדיניותו העוינת כלפי ישראל.

כמועמד לנשיאות ביקר כאן אובמה ופיזר הצהרות פרו ישראליות שמשעשע להיזכר בהן. ("ירושלים לא תחולק", "אם מישהו היה יורה על הבית שבו שתי בנותיי הקטנות ישנות, הייתי עושה הכל כדי לעצור אותו, ועל ישראל לנהוג באותה דרך"). הוא ביקר בשדרות מוכת הטילים, במצדה ואפילו בכותל, וכמובן כבש את אהדת הישראלים על נקלה.

כשהושבע לנשיאות בינואר 2009, רוב הישראלים לא היו חשדנים כלפיו, כטענת רביד, אלא ההיפך. אהדו אותו, ואף שמו בו את מבטחם.

גם בחודשיו הראשונים כנשיא, המשיך אובמה ליהנות מאשראי מוצק מצד רוב הישראלים. ב 1 ביוני 2009 ביטאו שוב רוב הישראלים את אמונם בו. אבל אז, כעבור שלושה ימים, הוא דילג בהפגנתיות על ישראל בדרכו לקהיר, שם נשא את נאומו הידוע, בו פנה לעולם הערבי בהצעה לאתחול היחסים. ימים אחדים לאחר מכן פרסם הבית הלבן בצעד חריג תמונה משפילה מבחינת ישראל, בה נראה אובמה משוחח עם נתניהו כשרגליו מונחות על השולחן באדנות.

זו היתה חריקה משמעותית ראשונה, אבל גם חודשים אחדים אחריה עוד נהנה אובמה בישראל מתמיכה חזקה יותר מאשר ברוב העולם, אלא שמשם והלאה אכן החלו הישראלים לחשוד באובמה, ויחסם אליו התנדנד בין אמון לחשד עד לשנת 2014, ולא מתוך דעה קדומה, כטענת ברק רביד.

ניתן לשער שהתנודות במידת האמון נבעו מגורם אחד: התנהגותו ומדיניותו של נשיא ארה"ב כלפי ישראל. הסוף, על כך אין מחלוקת, אכן היה עגום.

'פרספקטיבה': ברק רביד, קביעתך לא מתיישבת עם העובדות וטופלת על הישראלים אשמת שווא

ברק רביד: לך טפס על מישהו אחר. נמאסת.

הוסף תגובה

2 תגובות

  1. מנחם

    אני דווקא מסכים עם ברק רביד, אבל לא מהנימוקים שאתם מייחסים לו.
    חלק מהגלותיות שלנו כעם (היינו יותר מדי זמן שם ולוקח זמן להוציא את הגלותיות מאיתנו) זה חשדנות ופחד משינויים, בנוסף לספקנות שמתעוררת בעיקר כשפוגשים מישהו שמבטיח הרים וגבעות.
    אובאמה נישא על גלי הבטחה לשינוי עם סיסמא שהיום נראית כל כך נבובה- כן אנחנו יכולים וזה דבר שישר עורר את בלוטות החשדנות שלנו כעם…

    אני בנאדם אופטימי מטבעי, אבל סולד מסיסמאות ריקות מתוכן ללא כל תוכנית אמיתית (שאיננה דיבורים בלבד), א"א באמת לשנות את המציאות ע"י דיבורים בלבד (כמו שא"א לעשות שלום רק על ידי חתימה על הסכמים).

    כמו כן, אני חושב שרוב הציבור מתייחס באותה צורה לטראמפ שלמרות שהוא מנסה להיות הפוך מאובמה גם הוא לא ממש צפוי ולדעתי עדיין יש חשדנות אצל הרבה אנשים למרות הביקור הלבבי שלו…

    הגב
  2. דניאל דורון

    ברק רביד מגיב באופן ילדותי ומוכיח שלעתים המבקרים אינם יודעים להתייחס עניינית לביקורת שמוטחת בהם.

    הגב

תגובה
שם
דוא"ל

eighteen − six =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים