עבדים לדמגוגיה של עצמם

ישי גולדפלם

עיתון 'מעריב' מדווח לקוראיו על ענף עבדות חדש הפורח בישראל בחודשים האחרונים, ואף מספר כי ישראל היא המדינה הראשונה המחדשת את שוקי העבדים מאז שאלה הוצאו מחוץ לחוק לפני 150 שנה בארה"ב. חשיפה עיתונאית או דמגוגיה זולה?

                                                                      מה איתם? מחפשי עבודה פלסטינים בשכנות גילה בירושלים (צילום: שלומי כהן)

'מעריב' מוטרד מתופעה חדשה לכאורה עליה דיווח אתמול אבי אשכנזי על גבי כפולה באמצע העיתון – חיפושם של מסתננים אפריקאים אחר עבודה. אשכנזי מתאר לפרטים כיצד קבוצות של מחפשי עבודה מקרב קהילת המסתננים האפריקאית מתגודדים סמוך לצמתים ראשיים במספר ערים במרכז הארץ וממתינים לקבלנים או מנהלי מפעלים שיעצרו לידם ויציעו להם עבודה.

הכותרת (בעיתון המודפס) בעלת הפונט הגדול זועקת "העבדים החדשים"; בכותרת המשנה נכתב: "מסע בין שוקי עבדים"; ומפת ישראל המובאת כחלק מהידיעה מתארת את "מוקדי שוק העבדים". המונח "שוק עבדים" מופיע 13 פעמים במהלך הכתבה (ופעמיים "ענף עבדות"), ולעיתים מתואר כמו היה מקום אמיתי ולא פרשנות של הכתב. למשל:

רבים מהם מגיעים מדי בוקר לשוק העבדים הגדול בצומת הרחובות פנחס לבון וקיבוץ גלויות.

או למשל:

בצומת הרחובות השומר וז'בוטינסקי בבני ברק נמצא שוק העבדים השני בגודלו

אם המסר לא ברור, הכתבה נפתחת במילים:

שוקי העבדים נעלמו לפני יותר ממאה שנה מהעולם הנאור, אבל דווקא בישראל פורח לאחרונה ענף העבדות מחדש

ומשפט הסיום המוחץ של הכתבה הוא:

…לאיש לא באמת אכפת מענף העבדות שצומח בחודשים האחרונים בישראל. 150 שנה אחרי שנחקק החוק נגד עבדות בארצות הברית.

אשכנזי מתלונן על "ענף עבדות" שצמח כאן בחודשים האחרונים תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שקבוצות של פועלים המתגודדים מוקדם בבוקר בצמתים מרכזיים, הינה תופעה מוכרת זה עשרות שנים. ההבדל הקטן הוא שההרכב האתני של אותם פועלים הוא ערבי/פלסטיני ולא אפריקאי. לשם המחשה, אלפי הנהגים הנוסעים בבקרים בירושלים בכביש 1 (דרך שכם) סמוך למעבר מנדלבאום, או בדרך חברון פינת רח' הרוזמרין בחיבור שבין בית צפאפא לגילה, יכולים לראות עשרות פלסטינים וערבים ירושלמים עומדים בקרן הרחוב וממתינים לקבלן מזדמן שיאסוף אותם וייתן להם עבודה.

אפילו אשכנזי בעצמו מצטט את הפלסטיני הבא:

אימאן מרדה, עובד בניין מהרשות הפלסטינית, מספר: "הישראלים מתים על המהגרים. הם לוקחים 150 שקל על כל יום עבודה. זה הכי זול. הישראלים לא מחפשים את המקצועיות אלא איפה אפשר להרוויח את הכסף, ולכן הם עובדים פה ולנו כבר אין כמעט עבודה בישראל".

ובהמשך כותב גם:

"פעם כל האזור הזה שרץ בעובדים ישראלים או בערבים ישראלים שחיפשו עבודה", אומר שגיא שעובד באחד המפעלים הסמוכים, "אבל עכשיו זה שוק עבדים שהביאו מאפריקה".

רגע, אם לאימאן מרדה היתה פעם יותר עבודה בישראל, ופעם "האזור הזה שרץ בעובדים ישראלים או בערבים ישראלים", אז מה בעצם החידוש של אשכנזי? מדוע לא חשף את "שוקי העבדים" עד עכשיו? האם צבע עורם של האפריקאים עושה לו קונוטציה לעבדות?

20 ₪ לשעה

למעשה, ההבדל היחיד בין הפועלים הישראלים והפלסטינים לבין הפועלים האפריקאים המציפים את השוק כיום, הוא הסכמתם של האחרונים לעבוד בפחות כסף ובכך "לשבור את השוק". גם עם עורכו של אשכנזי החליט כי זהו נושא הראוי לדיווח עיתונאי, הרי שהסיפור אינו על "שוקי עבדים" אשר צצו לפתע במקומותינו, אלא על תופעה של החלפת כוח אדם זול בכוח אדם זול יותר.

המקום היחיד בספר החוקים הישראלי בו יש התייחסות לעבדות הוא בתיקון לחוק העונשין (1977) שנעשה ב-2006. הסעיף החדש 375א: "החזקה בתנאי עבדות", קובע:

המחזיק אדם בתנאי עבדות לצורכי עבודה או שירותים לרבות שירותי מין, דינו – מאסר שש-עשרה שנים.

ומהי עבדות על פי התיקון לחוק?

בסימן זה, "עבדות" – מצב שבו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם; לעניין זה, יראו שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חירותו כהפעלת סמכויות כאמור.

כתיבתו של אשכנזי הינה פרשנית, לא עובדתית. האם תשלום של 20 ₪ לשעה (כפי שנכתב בידיעה) נכנס תחת ההגדרה של עבדות? ישנן בישראל תופעות של עבדות אמיתית כפי שזו מוגדרת בחוק. ב-2010 בלבד הוגשו לאגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים 84 פניות של נפגעי עבירת "החזקה בתנאי עבדות", רובן על ידי עובדים זרים העובדים כחוק, וחלקן ממבקשי מקלט אפריקאים אשר הוחזקו בסיני בתנאי עבדות לצורך מתן שירותים. במקום להביא את הדבר לידיעת הציבור ולעורר עניין אמיתי במושג העבדות המודרנית, בחר 'מעריב' לכתוב בטרנדיות פופוליסטית על תופעה שכבר קיימת שנים רבות, ושלא ברור שהיא בכלל עונה להגדרה "עבדות".

שנית, לו התעניין בכך אשכנזי, יכול היה לכתוב על מבקשי העבודה הפלסטינים אשר חווים בדיוק את אותה החוויה של המסתננים האפריקאים. מרואיין תושב גילה אמר עליהם:

הם מוכנים לעבוד בכל דבר – בניקיון, בניכוש עשבים, בפינוי זבל ובמה לא, גם תמורת 30 שקל. הכל רק כדי להביא פרנסה הביתה.

אלה הם פלסטינים, לא אפריקאים, ותופעת חיפוש-העבודה-בכל-מחיר-ברחוב קיים אצלם כבר שנים רבות. אשכנזי כותב כי "לאיש לא אכפת מענף העבדות שצומח בחודשים האחרונים", אבל מסתבר שגם לו לא היה אכפת מתופעה דומה שקיימת כבר שנים בקרב ערבים ישראלים ופלסטינים. 

ולסיום, גם ללא קשר למחפשי העבודה הפלסטינים, לקשור בין מצבם של המסתננים האפריקאים העובדים תמורת 20 ₪ לשעה בישראל, לבין החזקת עבדים בארה"ב לפני 150 שנה, כמו גם לקבוע כי בישראל פורח ענף העבדות מחדש –  זו כבר דמגוגיה זולה.

הוסף תגובה

תגובה
שם
דוא"ל

three + 5 =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים