פליטים, ופליטים יותר

גדעון שביב

כשאומרים שישנם חמישה מיליוני פליטים פלסטינים, מדובר בפיקציה, שכן רובם הם צאצאים של הפליטים המקוריים. פליטות לא עוברת בתורשה בשום מקום אחר בעולם. ודווקא תובנה חשובה זו עומעמה בטור שמבקש להעלות לסדר היום הציבורי את המוקש הקרוי "פליטים פלסטינים"

 

Palestinians take part in marking the Nakba or the ''Day of Catastrophe''

קיבל את תואר הפליטות בתורשה. הפגנה לציון "יום הנכבה", רפיח 2014 (פלאש 90)

 

בטור שפרסם אתמול  עדי שורץ ב'הארץ' הוא ביקש להעלות לסדר היום הציבורי את בעיית הפליטים הפלסטינים ("פליטים עכשיו" 'הארץ', 2.11). לטענתו, קיים דיסוננס בין פתרונות פוטנציאליים שיהיו מקובלים על ישראל, ארה"ב ואירופה, לבין הפתרון הכמעט יחידי המקובל על דעת הקהל הפלסטינית – השבתם של כלל הפליטים אל בתיהם שבתוך מדינת ישראל הריבונית. טענתו כי נושא הפליטים מטוטא מתחת לשטיח ראויה בהחלט לדיון, אך דווקא בשל כך חשוב להיות מדויקים יותר כשמציגים את הבעיה. ההגדרה של מיהו פליט מקבלת טיפול מעומעם בטורו של שורץ:

אף שעל פי הגדרות האו"ם יש כיום לא פחות מחמישה מיליון פליטים פלסטינים (פי 10 ממספר היהודים המתגוררים מעבר לקו הירוק) ולמרות עדותה של קונדוליזה רייס, כי סוגיית הפליטים היא שהביאה ב–2008 לדחיית הצעת השלום של אהוד אולמרט על ידי מחמוד עבאס — אין כיום כמעט עיסוק ציבורי בנושא.

הישענותו של שורץ על "הגדרות האו"ם" לגבי פליטים אינה מדויקת, שכן על פי הגדרת נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) – הגוף המטפל ב(כמעט)כל פליטי העולם – אין כיום חמישה מיליון פליטים פלסטינים. אלא ששורץ מתכוון להגדרה של אונר"א – סוכנות הסעד של האו"ם לפליטים פלסטינים – למונח "פליט". בניגוד לכל שאר פליטי העולם, הפלסטינים זוכים לטיפול של ארגון ייעודי רק להם, אשר לו הגדרות משלו לפליטים. בעבר כתבנו על אחד ההבדלים בין ההגדרות, הבדל אשר הוסיף כנראה רבבות ערבים לא מקומיים תחת ההגדרה "פליט פלסטיני". אבל יש להדגיש הבדל משמעותי נוסף בין פליטים פלסטינים לבין פליטי שאר העולם:  על פי ההגדרה התפעולית של אונר"א, זכאים להרשם כפליטים לא רק מי שבעצמם התגוררו בפלשתינה המנדטורית, אלא גם צאציהם:

Descendants of Palestine refugee males are eligible to register as Palestine refugees.

תרגום:

צאצאיהם של פליטים פלסטינים זכרים, זכאים להירשם כפליטים פלסטינים.

זוהי הגדרה ייחודית המבטיחה למעשה כי מספר הפליטים הפלסטינית לעולם יעלה עוד ועוד עד קץ כל הדורות.

אבל עדי שורץ יודע את זה, שכן הוא עצמו הסביר זאת בכתבה ב'ישראל היום' משנת 2010 ("אנחנו אשמים", 5.11.10):

בעוד שאחת המטלות המרכזיות של הנציבות העולמית לענייני פליטים היא לשקמם – ובכך גם נמדדת הצלחתה – סוכנות אונר"א אחראית רק לרווחה ולחינוך ואינה עוסקת בשיקום. ואכן, במקום שמספר הפליטים הפלשתינים יקטן עם השנים, כפי שקורה בקבוצות אוכלוסייה אחרות, מספרם רק הולך וגדל: מ-700 אלף בזמן הקמתה של אונר"א ל-4.8 מיליון כיום.

סיבה אחת לכך היא הדרך השונה והייחודית שבה מוגדרים הפליטים הפלשתינים. לפי המקובל בעולם, מי שמקבל אזרחות של מדינה חדשה אינו נחשב עוד לפליט (כך לדוגמה, מאות אלפי יהודים שעזבו את ארצות ערב כפליטים נקלטו בישראל והפסיקו להיחשב לפליטים). לעומת זאת, פליטים פלשתינים ממשיכים להיות זכאים לסיוע של אונר"א גם אחרי שקיבלו אזרחות חדשה, והדבר רלוונטי בעיקר לכ-2 מיליון הפליטים בירדן, שרובם בעלי אזרחות ירדנית. בנוסף, אונר"א הרחיבה את הגדרת הפליטות גם לצאצאיהם של הפליטים, בניגוד למקובל בעולם, וכל תינוק שנולד נחשב מיד לפליט.

במילים אחרות, ישנן הגדרות של האו"ם לפליט, וישנן הגדרות של האו"ם לפליט פלסטיני. בטורו, שורץ כותב על הצורך לקיים דיון ציבורי בשאלה כיצד יש להתמודד עם בעיית הפליטים הפלסטינים, אבל דווקא אחת הנקודות שמשמרות ואף מחמירות את בעיית הפליטים משנה לשנה, מתמסמסת מהטור. וכך, המספר חסר ההגיון "חמישה מיליון", אשר יש ביכולתו לזעזע כל מי שאינו בקי בניואנסים, מקבל הכשר בטור בעל כוונות ראויות בהחלט.

נקודה מעניינת שהייתה יכולה להאיר פן נוסף של הדיון, היא השאלה כמה פלסטינים היו זוכים היום למעמד פליט, לו היו מוגדרים כמו שאר פליטי תבל? על פי הערכה המצוטטת בכתבה של המגזין פוריין פוליסי, רק כ-30,000 פלסטינים היום הם (ולא צאצאיהם) פליטים ממלחמות ישראל-ערב. יצויין כי באונר"א עובדים היום מעל ל-30,000 עובדים, ועל כן היחס בין פליט "אמיתי" לעובדי אונר"א הוא 1:1. היחס בין עובדי נציבות האו"ם לפליטים לבין פליטי שאר העולם הוא כ-1:5000.

עדי שורץ בתגובה:

על נושא הפליטים הפלסטינים אפשר לכתוב הרבה מאוד ספרים (אחד מהם אני כותב בימים אלה). לכן, בהכרח שמאמר של 400-500 מלה ייתן ״תמונה חלקית״ כלשהי. יש עוד המון דברים מעניינים שלא כתבתי במאמר. לוז המאמר הזה היה העמדה הפלסטינית לגבי השיבה לישראל, נושא קריטי עקרוני שעיתונאים ממעטים מאוד לעסוק בו. במסגרת מצומצמת כל כך לא יכולתי להיכנס להסברים על ההבדלים בהגדרות. זה בעצמו דורש מאמר. כפי שאתם עצמכם מציינים, עשיתי זאת במאמרים קודמים בעברית ובאנגלית. אני חושב שתועלתו של המאמר להבנת המציאות רבה מאוד גם כפי שהוא.

הוסף תגובה

תגובה אחת

  1. משה גמבום

    ראוי להוסיף שראשי אונרא בעבר הודו שהם קיבלו ללא בדיקה אנשים רבים שבאו מסיבות כלכליות.
    תארו לעצמכם, במזרח התיכון של 1948 מישהו מפרסם שהוא מחלק אוכל ומקלט בחינם, כמה אנשים לדעתכם יגיעו?

    הגב

תגובה
שם
דוא"ל

two × 1 =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים