רון כחלילי והאידיליה שלא היתה

חנן עמיאור

במסגרת מסע התעמולה הכפייתי שלו מעל דפי 'הארץ', קובע כחלילי שהציונות האשכנזית אשמה בהרס אידיליה רבת שנים בין יהודים לערבים בארצות האסלאם. האומנם? 'פרספקטיבה' מתנדבת להעביר לו שיעור קצר בהיסטוריה

 

אקסטזת העריפות ההמוניות של ראשי יהודי ק'רייטה בכיכר השוק של מדינה. עומד ומשקיף: הנביא מוחמד. ציור מוסלמי של מיתוס 'קרב ח'ייבר'

 

בחודשים האחרונים מוביל מעל דפי 'הארץ' העיתונאי רון כחלילי, נציג מטעם עצמו של איזו 'מזרחיות' כלל ישראלית, שיח עדתי רגזני, מפלג, שבלוני וקבוע.

בתמצית, מוצא כחלילי קווי חבירה מהותיים בין פלסטינים ליהודים מזרחיים. בשניהם הוא רואה קורבנות של הדיכוי האשכנזי, וקורא להם לכונן מעין 'ברית דפוקים' נגד המדינה. טוב ויפה ולעוס ומוכר.

אלא שבשבת האחרונה העלה כחלילי את משנתו קומה נוספת ומפתיעה, כששרטט תרשים זרימה היסטורי שלכאורה תומך בהגותו:

לפי כחלילי, היהודים והערבים בכלל נועדו להיות שותפים וקרובים. עובדה שבמשך מאות בשנים שררה בין היהודים לשכניהם בארצות האסלאם אידיליה. הוא אמנם מודה בחריקת שן ש"היו אירועים אלימים פה ושם, והכבדות, והתנכלויות, אבל גם התאפשרו חיים משותפים, תרבות, לעתים בת־כלאיים, שפה, חידושים והישגים מרחיקי לכת בפילוסופיה, בהלכה ובתחומים נוספים".

מעל לכל, כך כחלילי, היהודים "חיו דלת מול דלת עם שכנם המוסלמי, כיבדו זה את דתו של זה וניהלו חיים משותפים, כמעט בכל התחומים".

רק אח"כ התקלקלו היחסים, כמובן באשמת הציונים האשכנזים, "גורם זר" כלשונו, ש"נכנס אל תוך מרקם היחסים העדין" בין היהודים למוסלמים, עם הרעיון הגרוע של הציונות.

כתוצאה מזה "בחרו רוב היהודים שחיו במרחב המוסלמי בקולוניאליזם והפנו כתף קרירה לשכן המוסלמי הוותיק, מה שנתפש בעיניו ככפיות טובה". כלומר הכל באשמת היהודים, שהפנו לפתע "כתף קרה".

בשלב הבא, מסכם כחלילי את ההתפתחות ההגיונית והבלתי נמנעת. המוסלמי "לא יכול היה לשאת את העלבון החוזר ונשנה מנתיניו הנאמנים (היהודים, ח"ע), והחל לתקוף, לבזוז ואף לגרש את יהודי ארצות האיסלאם למולדתם החדשה."

——–

כחלילי מעיד על עצמו שאת כל זה למד לאחר ש"לאחרונה יצא לי לקרוא לא מעט על יחסי יהודים־ערבים בתקופת האיסלאם".

מה שמעלה שתי אפשרויות: או שכלל לא קרא, או שקרא אבל למרבה הצער לא הבין דבר ממה שקרא. הנה, בראשי פרקים ועל קצה המזלג, היסטוריית יחסי היהודים והערבים בארצות ערב, טרם הופעת "הגורם הזר", כלומר הציונות האשכנזית.

(המסע הבא בזמן היהודי בארצות האסלאם מבוסס ברובו על המחקר המקיף והנחשב ביותר בנושא – ספרו של ההיסטוריון הבריטי הדגול מרטין גילברט 'באוהלי ישמעאל')

הכל מתחיל ונגמר בקרב ח'ייבר. מאבק פנים מוסלמי במאה השביעית לספירה, בין הנביא מוחמד לאחד ממנהיגי מכה, גרם לכך שיהודי ק'רייטה נחשדו על ידי מוחמד כמי שסייעו לאויביו אנשי מכה. כוחותיו של מוחמד צרו על מצודת היהודים במשך 25 ימים. היהודים ביקשו ממוחמד שיניח להם לצאת לגלות בחוסר כל, לפי תקדימים קודמים של גירוש היהודים ונישולם מכל רכושם על ידי מוחמד ואנשיו, ובלבד שלא יוכרחו להתאסלם. הם נלקחו בשבי ונדונו למוות, בפסק דין שמאותו זמן ואילך נתפס על ידי המוסלמים כהתגלות אלוהית.

700 גברים יהודים בני שבט ק'רייטה נלקחו לשוק של העיר מדינה. תעלות נחפרו בכיכר השוק, ראשי כל הגברים נערפו וגופותיהם חסרות הראשים גולגלו לתעלות. מוחמד צפה במתרחש. כל הילדים וכל הנשים נמכרו לעבדות, או ניתנו כמתנות לחבריו של מוחמד. את אחת מאלמנות הנרצחים לקח לעצמו. "קרב ח'ייבר", כפי שהוא מכונה מאז במסורת המוסלמית, הפך למודל לשליטים המוסלמים שבאו אחרי מוחמד.

זכרו את קרב ח'ייבר. עוד נחזור אליו.

מאתיים שנים מאוחר יותר, במאה העשירית, רצחו מוסלמים מקומיים כחמשת אלפים מיהודי גרנדה בספרד המוסלמית. הרקע לפוגרום היה הסתה נמשכת של המוסלמים נגד היהודים. "הם (היהודים) נהגו לשוטט סביבנו בלויים, מכוסי השפלה, לעג ובוז", כתב משורר ומשפטן מוסלמי ידוע, בן התקופה. "אל תראו את הריגתם כבגידה". אגב, מסע הצלב הנוצרי הראשון, שארע 30 שנים מאוחר יותר, עלה בחייהם של אותו מספר יהודים, או אף פחות.

גילברט מסכם: ארבע מאות שנות האסלאם הראשונות היו כולן בצלו של "איום מתמשך של אפליה ורדיפות"

התקופה הצלבנית לא היתה מלבבת יותר. באמצע המאה ה 12, נאלץ הרמב"ם, רבי משה בן מימון, מלומד יהודי נודע, לברוח מרדיפות אכזריות בספרד המוסלמית למרוקו. באיגרתו 'מות קדושים', נאלץ הרמב"ם להתיר התאסלמות פורמלית, כחלופה לעינויים ומוות. "מלמלו את הנוסחה", ייעץ לאחיו היהודים, "ותחיו". באיגרת ששלח ליהודי תימן, כתב הרמב"ם, שידע היטב התקפות נוצרים על ההיהודים באירופה, כך:

אין אומה יותר אויבת לישראל ממנה (האומה המוסלמית, ח"ע). ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוה

יהודים שסירבו להתאסלם, נרצחו. יהודים שהתאסלמו בכל רחבי אזורי השפעת הסולטן, חויבו ללבוש בגדים משפילים, כיסויי ראש דמויי אוכפי חמור ופיסת בד צהובה תפורה מעל לבגד החיצוני. גם צאצאיהם וצאצאי צאצאיהם של המתאסלמים, לא נהנו מיתרון הזמן. מצבם, גם בחלוף מאה שנים מהמרת הדת של אבות אבותיהם, לא השתפר במאום. הפילוסוף היהודי אבן עקנין, שהיה עד למצב היהודים בארצות המוסלמיות במאה ה 12, כתב:

אנו הופכים למטרה של האינקוויזיציה. גדולים וקטנים מעידים נגדנו וגזר דיננו נחרץ, ומעניק לגיטימציה לשפיכת דמנו, החרמת רכושנו, המתת חרפה על נשותינו

המאות הבאות לא היו שונות. טיילים ונוסעים שסיירו ברחבי אסיה וצפון אפריקה, כתבו שוב ושוב ביומני המסעות שלהם על הרדיפות, ההשפלה, הרצח היחידני וההמוני והאלימות הקשה שהיו מנת חלקן של קהילות היהודים ברחבי העולם המוסלמי. על איך, למשל, נאסר עליהם לרכוב על סוסים, רק על חמורים, על מעמד תשלום מס הג'יזיה לשליט המקומי, שלווה בסטירת לחי משפילה. על האופן הרגיל והטבעי שבו היו היהודים מוכים ככלבים ועל ה"כניעות המדהימה" במסגרתה היו "מרשים לעצמם להימחץ ממכות ברחוב". ספרו של גילברט רצוף באינספור עדויות ודוגמאות לכך.

בראשית המאה ה 19, טרם שנולד הרעיון הציוני, תכפו וגברו ההתקפות על הקהילות היהודיות בארצות האסלאם ובפרט בארץ ישראל:

בחברון (1813) כלאו שיי'חים ערבים את מנהיגי הקהילה היהודית המקומית ועינו אותם במשך כשנה עד שהושג הכופר לשחרורם. במרוקו (1820) הותקף הרובע היהודי של פס. הרכוש נבזז, הנשים והנערות נלקחו לרובע המוסלמי ונאנסו, גברים שניסו להגן על נשותיהם נרצחו. בצפת (1838) אירע מקרה דומה. נשים נאנסו, גברים עונו כדי לגלות את מקום מחבוא הכסף והזהב, הקהילה נהרסה.

*******

המחשה עד כמה שנאת היהודים בעולם המוסלמי עמוקה, יוקדת ואינה תלויה בזמן, במקום או ברעיון הציוני, סיפק אחד ממבצעי פיגועי התופת באי באלי בשנת 2002, מוסלמי אינדונזי בשם אמרוזי בן נורחסין.

סביר להניח שאותו טרוריסט, שחי את חייו בדרום מזרח אסיה, לא פגש מעודו ביהודים. הוא נמצא אשם ברציחתם של למעלה ממאתיים איש, רבים מהם תיירים מערביים, איש מהם אינו יהודי. במעמד הקראת גזר דינו בבית המשפט, כשעיני כל העולם נשואות אליו, הוא צעק "יהודים זכרו את ח'ייבר. צבאו של מוחמד חוזר שוב להביס אתכם".

רון כחלילי החליט שלא להגיב

הוסף תגובה

3 תגובות

  1. עופר

    גם היום, אנשים רבים מדי לא מבינים את הכח של הכתבת שנאה ורצח, על ידי מנהיגים ששולטים בלעדית, ובאמצעים אלימים, על החינוך ואמצעי התקשורת. האבסורד גדול ומסרב להיגמר.

    הגב
  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    וכשלימדו אותנו בבית הספר על ההסטוריה של עם ישראל, היו רק 2 דפים על היהודים בארצות האסלאם. שניהם היו על תור הזהב בספרד, כאילו 1500 שנה המוסלמים היו דובוני אכפת לי. שטיפת מח

    הגב
  3. פיהוקי

    כחלולולולו הוא בדיחה, שוטה הכפר. ממשיך דרכם של לוזרים אחרים כמו סמי שלום שטרית ושאר ירקות.

    הגב

תגובה
שם
דוא"ל

4 × 4 =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים