שובו של חשבון הדולרים

חנן עמיאור

כמה נמוך ירד ה'דה מרקר' בלהיטותו להשמיץ את ראש הממשלה בכל מחיר ובכל תנאי? את התשובה נתן ש"י עגנון: "אין לך מדרגה נמוכה שאין לה נמוכה הימנה"

 

הכותרת הראשית של עיתון ה"דה מרקר" מאתמול, היתה שיעור מאלף בקלאסיקה של תעמולה:

 

בתמונה: גדול הישגיו המקצועיים של הכתב החוקר אורי בלאו

 

עכשיו שימו לב למסגור של הסיפור, באמצעות בחירת המילים: "דיווח לישראל", "חשף", "חשבונות בנק" "מוחזקים" בחו"ל.

נשמע חשוד ואפל. וגם האסוסיאציה ברורה וזועקת: חשבון הדולרים הסודי של יצחק רבין כמובן. אותו חשבון אסור ולא מדווח, שהופקדו בו כספים שגבה השגריר רבין בניגוד לחוק, ושכזכור, גילויו אילץ את ראש הממשלה רבין להסיר את מועמדותו לקדנציה נוספת, כלומר להתפטר מראשות הממשלה.

יש מצב שתפסנו סוף סוף את זוג המושחתים?

רגע, מה בכלל הסיפור פה? והשאלה מתחדדת יותר, לאור משפט קטן שמופיע בעומק הידיעה, ולפיו:

בעצם האחזקה של חשבון בחו"ל אין משום עבירה אם הפרטים דווחו כחוק

ואפילו יותר, לאור תגובת נתניהו המובאת בסוף הידיעה, ולפיה:

נכסיהם של ראש הממשלה ורעייתו מוחזקים בנאמנות עיוורת ומוחזקים כחוק וכנדרש לרשויות המס ובהצהרת הון

אז מסתבר שלנתניהו, תחזיקו חזק, יש השקעות בארצות הברית מתקופתו כאדם פרטי. הן מוחזקות בנאמנות עיוורת. הן מותרות, הן גלויות, הן חוקיות, והן גם מדווחות. כמו עשרות אם לא מאות אלפי ישראלים אחרים.

אז מה הסיפור פה?

אין סיפור.

הסיפור הזה הוא כלום ושום דבר, אבל מכיוון אחר, הוא דווקא הרבה מאד.

הוא המחשה לשיטה:  קח דבר שאינו ראוי לפרסום לפי שום קנה מידה מקצועי, מסגר אותו במילים מרתיעות כמו "דיווח", שהועבר לישראל ו"חשף" "חשבונות בנקים בחו"ל", והרי לך ידיעה עיתונאית מרעישה.

אין עורכים ב'הארץ'

הוסף תגובה

2 תגובות

  1. עמית

    כמו במשל הצפרדע והעקרב, הם יודעים שהם יטבעו עם הסיפורים האלה, אבל כבר לא יכולים להגמל מזה.

    הגב

תגובה
שם
דוא"ל

19 − one =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים