בן דרור ימיני כותב על 'פרספקטיבה'

בן דרור ימיני נתן קרדיט בטורו השבועי ב'מעריב' לאייטם האחרון של 'פרספקטיבה' על העלילה של יצחק לאור ב'הארץ' בנוגע לפיצוץ מסגד מאוכלס בילדים על ידי צה"ל במלחמת לבנון הראשונה.

ימיני הוסיף עוד כמה פרטים משלו בנוגע ללאור המשלימים את התמונה הכוללת. להלן הדברים של ימיני במלואם:

אחד הכותבים הקבועים בעיתון "הארץ" כתב לאחרונה, על מלחמת לבנון הראשונה, ש"צה"ל פוצץ את המסגד בעין אל חילווה על מאות מתבצריו, כולל ילדים". אתר "פרספקטיבה", שמנהל מעקב על תרומת התקשורת הישראלית לתעשיית השקרים, שאל את הכותב למקור המידע. הכותב הפנה לספר של זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל". אלא שבספר אין שום דבר מהסוג הזה. יש שם תיאור של קרב קשה, שבו השתמשו אנשי אש"ף באזרחים. לא היה "פיצוץ מסגד", לא היה "על מאות מתבצריו", והמילה "ילדים" לא אוזכרה בהקשר למסגד. הספר של שיף ויערי מתאר את מחבלי אש"ף כמי שהעדיפו "לגרום למותם של אזרחים רבים". בנוסף, נפוצו ידיעות על "שלושה ילדים שנורו לעיני אביהם". זו הדרך בה ביקשו המחבלים למנוע יציאת אזרחים מהמחנה, כפי שצה"ל ביקש, כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע. אבל לאור, במצח נחושה, הפך את התמונה. הרי מדובר ביהודים. ותמיד טוב להדביק להם איזה רצח המוני. בעיקר של ילדים. הרי זה באופי שלהם. 

העניין הוא שעלילות דם הן לחם חוקו של אותו כותב. לפני עשר שנים הוא פרסם מאמר בכתב עת בריטי יוקרתי, London Review of Books, שם הוא טען ש"תאי גז אינם הדרך היחידה להשמיד אומה. זה מספיק לפתח שיעורים גבוהים של תמותת תינוקות". הייתה רק בעיה אחת. נתוני הבנק העולמי מציגים תמונה הפוכה. בשנת 80 עמדה תמותת התינוקות בקרב הפלסטינים בשטחים על 54.9 לאלף לידות, בשנת 90 על 32.7 ובשנת 2002, כשהמאמר פורסם, תמותת התינוקות עמדה על כ-25. מאז חלה עוד ירידה משמעותית. המצב אצל הפלסטינים טוב יותר לעומת רוב מדינות ערב, איראן ותורכיה. אבל השקר פורסם והופץ. אף אחד לא עצר את הכותב לפני עשור. כך שהוא ממשיך לדהור.  

מבקר ספרות היה מבחין, מן הסתם, במוטיב החוזר של הכותב: הצמדה בין הרשעות הציונית לבין דם ילדים. היסטוריון היה מבחין במוטיב השקר הגס שחייב לאפיין הן את המאבק נגד יהודים בעבר והן נגד המדינה היהודית בהווה. אלא שיש הבדל. פעם עלילות הדם היו של מסיתים דתיים חשוכים. היום עלילות הדם יכולות להופיע גם בכתבי עת יוקרתיים או בעיתון "לאנשים חושבים". האידיוטים השימושיים ימשיכו כמובן לטעון שאנטי-ציונות איננה אנטישמיות. בוודאי שלא. היא רק האחות התאומה שלה. או, אם נדייק, אז נאמר שאנטי-ציונות היא אנטישמיות פוליטיקלי קורקט. 

הכותב, למי שמתעניין, הוא המשורר, המבקר והמושך בעט – יצחק לאור.