הכיבוש, השב"כ וירון לונדון

ביום שני האחרון פרסם ירון לונדון בעמוד הדעות של 'ידיעות אחרונות' טור דעה, בהמשך לדיון על אודות הסרבנות ביחידה 8200 ("ביון עם מצפון", 15.9).

לונדון אומנם ביקר את צעדם של סרבני המודיעין, אולם גילה הבנה ואף הזדהות עם "ההתחבטות המצפונית המלווה אותם" בעבודתם. כדי להעניק להתחבטותם המצפונית של הסרבנים הכשר ותוקף, נתלה לונדון באילנות גבוהים וכך כתב:

אין זה מקרה שכל ראשי השב"כ בדימוס, דווקא הם, מכריזים על כך שהכיבוש משחית את החברה הישראלית וכי יש לסיימו בהסכם.

האומנם כל ראשי השב"כ בדימוס מכריזים שהכיבוש משחית ויש לסיימו?

12 אנשים כיהנו עד כה כראשי שב"כ. שלושת הראשונים, איסר הראל, איזי דורות ועמוס מנור, כיהנו לפני שהחל ה"כיבוש", אבל המשיכו לחיות עוד שנים רבות אחרי 1967 (שניים מהם ראו בעיניהם את שתי האינתיפאדות). הם יכולים היו לראות בעיניהם את ה"השחתה" לה גורם לנו "הכיבוש", ו"להכריז" שיש לסיימו, אבל הם לא עשו את זה.

נותרנו עם תשעת ראשי השב"כ שכיהנו בשנות ה"כיבוש", כלומר משנת 1967 ואילך:

הראשון היה יוסף הרמלין (שכיהן במצטבר 12 שנה בראשות השב"כ). הרמלין, המשיך לשרת את המדינה בתפקידי ייצוג ציבוריים גם לאחר שפרש מהשירות. הוא נפטר בשנת 1994, לאחר שראה את האינתיפאדה הראשונה פורצת ודועכת ואת הסכם אוסלו קורם עור וגידים. למרות זאת, מעולם לא "הכריז" ש"הכיבוש משחית" ומעולם לא קרא "לסיימו".

השני היה אברהם אחיטוב, משרת ציבור ענייני שהקפיד מאד לא להתבטא בעניינים ציבוריים שנויים במחלוקת. אחיטוב, שנפטר בשנת 2009, הספיק לראות את שתי האינתיפאדות ואת מבצע עופרת יצוקה בעזה, אולם הוא מעולם לא "הצהיר" ש"הכיבוש משחית" ומעולם גם לא קרה "לסיימו".

השלישי היה אברהם שלום, גיבורה הטראגי של פרשת קו 300 ומי שהורה לפקודיו להכות למוות בידיים חשופות מחבלים כפותים, ולאחר מכן תפל את אשמת רציחתם על תת אלוף איציק מרדכי שהיה חף מכל פשע, כדי למלט את עצמו ואת אנשיו מהאחריות לרצח. שלום אכן אמר שהכיבוש משחית וניתן להבין אותו.

הרביעי, היה, שוב, יוסף הרמלין, שהושב לראשות השב"כ לשנתיים, לאחר ששלום נאלץ לפרוש מהשירות בעקבות הפרשה. אחרי הרמלין כיהנו, בזה אחר זה, יעקב פרי, שמונה לתפקידו על ידי ראש הממשלה יצחק שמיר, כרמי גילון שמונה על ידי יצחק רבין ועמי איילון שמונה על ידי שמעון פרס. שלושתם אנשים פוליטיים שאכן מזוהים כמי שחושבים שהכיבוש משחית ושיש לסיימו.

אחריהם כיהן בתפקיד אבי דיכטר, שאומנם נראה בסרט 'שומרי הסף' כמי שמעניק ביטוי לצדדים הקשים של עבודת השב"כ ביהודה, שומרון ועזה, אולם הוא מעולם לא "הצהיר" ש"הכיבוש משחית" וש"יש לסיימו".

אחרי דיכטר מינה ראש הממשלה דאז אריאל שרון (שבעצמו אמר שהכיבוש משחית וצריך להפסיקו) את יובל דיסקין, שגם הוא נראה ומתנהג כאיש השמאל הפוליטי וגם הוא אכן מזוהה עם ההכרזות ששם ירון לונדון בפיו.

ראש השב"כ המכהן, יורם כהן, מעולם לא הצהיר את מה שלונדון טוען שהצהירו כל יתר קודמיו בתפקיד.

סיכום: כדי ללמד בכל זאת סנגוריה על סרבני 8200, כתב ירון לונדון שכל ראשי השב"כ בדימוס הצהירו ש"הכיבוש משחית ויש לסיימו". בדיקה מעלה שרק חמישה מתוך שנים עשר ראשי שב"כ בדימוס אכן הצהירו את מה שטוען לונדון שהצהירו כולם. אחד מהם אכן ביצע מעשים מושחתים ומתועבים ב"אשמת" ה"כיבוש", יתר הארבעה הם אישים פוליטיים המזוהים במובהק עם השמאל המדיני, ושלושה מתוכם מונו לתפקידיהם בידי ראשי ממשלות שהצהירו בעצמם שיש לסיים את הכיבוש.

ירון לונדון, איך מתוך שנים עשר ראשי שב"כ שלכולם ייחסת את ההצהרה שהכיבוש משחית ושיש לסיימו, אנו נותרים לבסוף עם חמישה, אחד מהם הורה לרצוח מחבלים כפותים וניסה לתפול את האשמה על קצין צה"ל חף מפשע, ואילו יתר הארבעה הם אנשים פוליטיים המזוהים במובהק עם השמאל המדיני?

ירון לונדון: לא דייקתי. התכוונתי לאלו שכיהנו אחרי הכיבוש ומתוכם לאלו שכיהנו את הקדנציות הארוכות ביותר.