השוביניזם הוא מפלטו של העיתונאי חסר התשובות

מאת תמר שטרנטל*

תפקיד העיתונאי לברר גרסאות סותרות, לחשוף עובדות ולבחון בצורה מדוקדקת טענות, בין שהם נוחות ובין שהן  שנויות במחלוקת. אם מועלות תהיות לגבי המקצועיות של  עיתונאי מסוים, עליו להתמודד עם הביקורת. בטח לא להשקיע מרץ רב בשינוי הנושא או בתקיפה אישית של מי שמבקר את עבודתו.

דוגמה שלילית בהקשר זה מספק לוק בייקר ראש סניף "רויטרס" בישראל והמשמש גם כיו"ר התאחדות העיתונאים הזרים בישראל (ארגון המייצג יותר מ 480 עיתונאים זרים הפועלים בישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה).

אבל לפני שנסקור את התגובה המחפירה של בייקר בטוויטר לביקורת המקצועית שמתחנו עליו, כדאי לחזור על העובדות שהוא היה מעדיף שנשכח.

לפני שבועות אחדים העדנו, בייקר ואני, בפני ישיבה של ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שנועדה לבחון את הסיקור התקשורתי הבינלאומי של הטרור הפלשתיני.

סיפקתי דוגמאות רבות לסיקור תקשורתי מוטה, בו התקשורת הבינלאומית המעיטה בתיאור האלימות הפלסטינית, או מנגד דיווחה טענות פלסטיניות מופרכות כאילו היו עובדה. בייקר, מצדו, הגן על עבודת התקשורת הזרה בחמשת החודשים האחרונים, ועמד על כך שהבעיה מוגבלת לקומץ של כותרות מטעות, אשר כולם תוקנו מידית.

בייקר טען כי בכלי התקשורת בו הוא עובד – "רויטרס" פורסמו בחודשים האחרונים מעל 700 כתבות הסוקרות את  ישראל והפלסטינים, ורק כותרת אחד בודדה הייתה בעייתית – וגם היא תוקנה מידית.

אבל, כפי שתועד בניתוח מפורט באתר קאמרה המתייחס גם לטענות של בייקר וגם למכתב שפרסמה התאחדות הכתבים הזרים לפני הישיבה בכנסת, רויטרס פרסמה מספר כותרות בהם תוארו המחבלים הפלסטינים כקורבנות. בנוסף ישנן כותרות שגויות נוספות שלא תוקנו  ("הכוחות הישראלים ירו למוות בחמישה פלסטינים בעוד האלימות ממשיכה", "חיילים ישראלים הרגו 3 פלסטינים בגדה המערבית," ו "חיילים ישראלים הרגו  שלושה פלסטינים בגדה המערבית ובעזה"), רויטרס אף השתמשה בכותרת מעורפלת עד כדי גיחוך, לסרטון אודות פלסטיני שניסה לדקור ישראלים: "ישראלים הורגים את איש הסכין בירושלים".

הכותרות המעוותות של רויטרס מספרות רק חצי מהסיפור. הכיתובים של רויטרס לתמונות, הגרפיקה שמייצרת סוכנות הידיעות, ודיווחי החדשות שהיא מפרסמת, גם הם ממזערים את האלימות הפלסטינית.

בניתוח שפרסם גלעד עיני מקאמרה, יש גם תגובה למצג השווא במכתב איחוד העיתונאים הזרים. למשל, האיחוד טען כי דיווחיו משקפים נאמנה את הביקורת של מנהיגים בעולם אודות "השימוש שעושה ישראל בכוח בכדי להשקיט תקיפות של פלסטינים, כאשר כולם מפצירים לשימוש מידתי בכוח ואיפוק….התקשורת היא [רק] השליח".

האם זה נכון כי כלי התקשורת רק עשו את עבודתם נאמנה וסך הכל דיווחו במדויק את דבריהם של מנהיגים אודות הנעשה בישראל, כפי שכתב איחוד העיתונאים? ממש לא.

כפי שגלעד הדגים, כדרך שבשגרה ממעיטים כלי תקשורת מובילים בסיקור הביקורת של מנהיגי העולם בנוגע לפלסטינים, תוך כדי הבלטה בדיווח ביקורת כלפי ישראל. כך, ה"ניו יורק טיימס" השמיט דברי ביקורת חריפים בגנות האלימות הפלסטינית על ידי מזכיר המדינה ג'ון קרי. וכאשר מזכ"ל האו"ם באן קי מון פרסם הודעת גינוי למה שהוא תיאר כטרור פלסטיני ושימוש לא פרופורציונאלי של כוח בידי ישראל, "רויטרס", "סוכנות ידיעות "”AP, "הרדיו הציבורי הלאומי" (NPR), ה"וושינגטון פוסט", ה"לוס אנג'לס טיימס", ו- PBSציטטו רק את הביקורת כלפי ישראל.

כשנשאל בייקר ספציפית על שלוש הכותרות ברויטרס, המתארות תוקפים פלסטינים כקורבנות (בייקר סיפר לחברי הכנסת שהייתה רק כותרת בעייתית אחת, ושהיא תוקנה), בחר העיתונאי לשתוק.

בייקר לא סיפק כל תגובה נוספת ביחס לביקורת המהותית של קאמרה על ההצהרה של איחוד העיתונאים הזרים, או על הדיווחים של רויטרס והרשתות הזרות האחרות.

במקום זאת, ראש סניף רוייטרס בישראל, האחראי על 60 עיתונאים העובדים בישראל, הגדה המערבית ורצועת עזה, ניסה בגמלוניות ובחוסר מקצועיות לשנות את הנושא בכך שהחל לצייץ את שכרם של בכיר בעמותת קאמרה. בייקר אף לא התאפק והוסיף בטוויטר הערה שוביניסטית מכוערת, בתגובה לביקורת שמתחתי עליו.

(כפי שציין בוועדה חבר הכנסת מיקל אורן, המספר המנופח של כתבי רויטרס בישראל ובשטחים הפלסטיניים, לעומת המספר המצומצם של עיתונאי רויטרס המסקרים את המלחמה הקשה בסוריה – 12- הוא לבדו מאיר עיניים)

עיתונאים אחרים, כנראה מסורים יותר לעמיתיהם מאשר לעקרונות המקצוע, סגרו שורות, צייצו מחדש את ההסחה הנחותה של בייקר, והוסיפו התקפות אישיות משל עצמם. כתב "הארץ" וה"אקונימיסט", אנשיל פפר למשל, צייץ כי קאמרה היא לא פחות מה"אויב של חופש העיתונות והדמוקרטיה בישראל".

ככל הנראה, פפר, בייקר וכמה מעמיתיהם, אינם מבינים שביקורת תקשורת היא לא פחות חיונית לדמוקרטיה מאשר עיתונאים. החלופה היא ביקורת עצמית על ידי התקשורת. וזה משהו שלוק בייקר הוכיח שהוא לא יכול – או לא רוצה – לעשות.

*תמר שטרנטל היא מנהלת 'קאמרה' בישראל