התמונות שבגלריה

 

אני רוצה להשוות את עבודת העיתון לגלריה של אמנות. בעל הגלריה הוא המו"ל. מנהל הגלריה הוא העורך. את התמונות שתלויות בגלריה מציירים הכתבים. אנחנו העורכים מחליטים באיזה סדר הן יוצגו בחלל הגלריה. מי יקבל בולטות גדולה יותר, מי פחות… לבעל הגלריה אין באמת השפעה על התמונות או על מיקומן על הקיר.

במילים אלה, שכתב אתמול בבוקר עורך 'ידיעות אחרונות' רון ירון בעמוד הראשון של העיתון, ביקש העורך להוכיח את הניתוק בין האינטרסים של מו"ל העיתון לבין עבודת המערכת. "היו סמוכים ובטוחים שהגלריה הזו נראית ומנוהלת מצוין", הוסיף ירון.

מה בעצם אומר כאן העורך? שהאינטרס של המו"ל אינו רלוונטי. הוא לא חלק מהמשוואה. מי שיסייר בגלריה יווכח בכך.

אומנם התמלילים שפורסמו אמש בערוץ 2 מעמידים בשאלה את עובי החומה בין המו"ל לעורך (לפי התמלילים אמר מוזס לנתניהו שהוא ידבר עם רון ירון- "תראה ביבי, אנחנו צריכים לעשות הכול מהר כי אני צריך להזיז את הספינה. אני אומר לרון ביום ראשון"). אך אנחנו החלטנו להניח לעובדה זו ולבדוק את הגלריה עצמה. לחזור אחורה, לתקופה שלפני הבחירות, להתבונן על הקיר של 'ידיעות אחרונות' ולהיזכר בתמונות שראינו אז.

נציין, איננו יודעים אם מקורו של הקו שהנחה את העיתון בתקופה הזו נבע מהוראותיו של מוזס, או באילו שלבים עמדה עסקת השוחד לכאורה עם בנימין נתניהו. דבר אחד ניתן לומר על סיקור "ידיעות אחרונות" עובר לבחירות: עיון בשערי העיתון, מעמיד את מקצועיות הגלריה בספק.

נתחיל מהסוף: המספרים

החלטנו להתמקד בשערי העיתון בחודשיים שקדמו לבחירות.

החל מה-18 לינואר התפרסמו סך הכל 51 שערים.  35 מהם סך כל נשאו ביקורת/ אמירה שלילית ישירה נגד נתניהו או הליכוד, או הטיה מובהקת לטובת הרצוג.

בחודש האחרון של הבחירות החל מה -17 לפברואר, התפרסמו 25 שערים. רק ב-4 מהם לא היתה התייחסות שלילית לנתניהו, או מוטה לרעה כלפיו (מדובר בעיקר בימים סביב נאום נתניהו בקונגרס, שסווג בעיתון כ"נאום במחלוקת").

ראויים לציון שערים שהוקדשו כל כולם להתקפת נתניהו מכמה כיוונים.

למשל, ב-27 לפברואר  נתניהו עומד במוקד כמה התקפות: גרימת נזק אסטרטגי בנושא איראן; הוצאות והתנהלות בעייתית בנושא מעונות ראש הממשלה; וייחוס התלונה נגד מני נפתלי לפעילי ליכוד.

 

גם ב-8 למרץ, השער הוקדש לכמה נקודות בעייתיות מבחינת נתניהו: הראשונה – נתניהו הסכים ל"נסיגה הגדולה" (מדובר בערוץ מגעים ראשוני עם הפלסטינים שנוהל על ידי יצחק מולכו, שליחו של נתניהו); השניה – אמירתו של מאיר דגן ב"נאום הדמעות" לפיה הוא אינו חושש מאויבי ישראל אלא "מההנהגה שלנו"; והשלישית – אזכור נוסף (אחד מתוך סדרה של 4 אזכורים בשער ברצף) לתשדיר בחירות בעייתי של הליכוד שהשווה בין עובדי מדינה למחבל בחמאס והוסר אחרי זמן קצר.

 

כאמור, בין ה-6 ל-10 למרץ, הופיעו בשערי "ידיעות אחרונות" בזה אחר זה,  ארבעה אזכורים לאותו תשדיר בחירות של הליכוד. תשדיר שנגנז על ידי הליכוד כבר ב-5 למרץ, לאחר שפורסמה הודעת התנצלות. זה לא הפריע לדווח בעמוד השער  ב-9 למרץ כי "גוברת המחאה", כי מדובר בהסתה חמורה וכי וועדי העובדים מתכננים הצבעת מחאה. הסערה נמשכה בעמוד הראשי גם ב-10 למרץ, כשלוועדי העובדים יוחסה האמירה: "לא נצביע ליכוד".

 

נתניהו מול הרצוג, תמונות מספרות

 

 

 

 

 

שבוע הבחירות הגיע, מבט בשערים אחרונים

שבוע אחרון לבחירות, הכפפות מוסרות. חמישה ימים לפני הבחירות, "ידיעות אחרונות" יוצאים עם שער ממלכתי לכאורה, אבל רק לכאורה (את החץ אנחנו הוספנו)

יום למחרת המגמה ממשיכה:

הסקר האחרון: תמונת הרצוג בעל החזון מול נתניהו שפל המבט, הידיעה בעמוד הראשי לפיה "מרידור לא יצביע נתניהו" וכותרת נוספת: "הוא מפחד".

 

שלושה ימים לבחירות: בליכוד מספרים לנו שיש "סחף", במחנה הציוני "מתאמצים להגדיל את הפער". ומהו מסר המועמדים לאומה? נתניהו טוען כי "מדינות מסקנדינביה" מנסות להפילו, והרצוג מזכיר לנו שאסור להאמין לנתניהו.

יום הבחירות:

הרצוג מישיר מבט, נתניהו פוזל לעברו.

הרצוג מכריז שיביא "שינוי ותקווה", נתניהו מבשר ש"אין פריבילגיה להישאר בבית".

ומשני צידי הדף, פרשנינו כותבים על "הטינה שהרוויח נתניהו ביושר"  וקוראים להצביע ל"מי שיחזיר לנו את הנורמליות".

 

ולסיום, מבחר מתמונות הגלריה