"להרוג את ביל" גרסת בית לחם

In the autumn of 2006 we were part of a group assisting Palestinian farmers in the West Bank with their olive harvest.  We were lodged in Bethlehem. During our stay we witnessed a shocking incident. A wedding party in the town was surrounded and attacked by Israeli soldiers. The man they were hunting escaped but in the course of the attack a 70-year-old woman was shot dead and a teenager died later in hospital from a bullet in the head. After the attack, the wedding home and the house next door belonging to relatives were both destroyed. We were told this action would have been perpetrated by a special unit of the Israeli Defence Force charged with hunting and killing anyone the authorities believed to be a "terrorist". Within days of returning to the UK, we read a report in the Guardian about young British Jewish Zionists who volunteered for training and service in the unit whose activities we had only just witnessed. The article was written in largely approving terms. On the face of it, under the Terrorist Act 2006, such volunteers could be seen to be guilty of fighting abroad with a "political, ideological, religious or racial motive". What is the Crown Prosecution Service head of counter-terrorism, Sue Hemming, doing about that?
John and Gwen Backwell

Liverpool

תרגום:

בסתיו 2006, היינו חלק מקבוצה שסייעה לחקלאים פלסטינים בגדה המערבית למסוק את הזיתים. התגוררנו בבית לחם. במהלך שהותנו שם היינו עדים למקרה מזעזע. חוגגי חתונה בעיר כותרו והותקפו בידי חיילים ישראלים. האיש אותו חיפשו הצליח להימלט, אך במהלך התקיפה אישה בת 70 נורתה למוות, ונער מת לאחר מכן בבית החולים מפגיעת ירי בראשו. לאחר ההתקפה, בית החתונה ובית השכנים, השייך לקרובי משפחה, נהרס. סיפרו לנו כי פעולות כאלו נעשות על ידי יחידה מיוחדת של של הצבא הישראלי, אשר משימתה לצוד ולהרוג את כל מי שהרשויות מאמינות שהוא "טרוריסט". מספר ימים לאחר שחזרנו לבריטניה, קראנו דיווח ב'גארדיאן' בנוגע לבריטים יהודים ציונים צעירים אשר התנדבו לשרת באותה יחידה אשר בדיוק ראינו את פעולותיה. רוב הכתבה נכתב בצורה אוהדת. על פניו תחת חוק הטרור של 2006, המתנדבים הנ"ל מתאימים להגדרה של לוחמים בחו"ל מתוך "מטרות פוליטיות, אידיאלוגיות, דתיות או גזעניות". מה עושה ראש שירות התביעה של הכתר, סו המינג (Sue Hemming) בנדון?

ג'ון וגוון באקוול

ליברפול

כיצד ניתן להתווכח עם עדות של מי שהיה עד לאירוע כה נורא? הצעד הראשון הינו להטיל מעט ספק. די בחיפוש קצר ברשת כדי להיווכח שעל פניו עדותם של כותבי המכתב איננה מזכירה אירוע מוכר כלשהו.

פעיל בקהילה היהודית באנגליה פנה לעיתון וביקש לאמת את האמור במכתב שפורסם. ביום שלישי שעבר (25.3), 'הגארדיאן' הבריטי הודיע באופן חריג כי החליט להסיר את המכתב מהאתר, ונימק זאת כך:

A letter purporting to be a witness account of an attack on a wedding party in the West Bank by Israeli soldiers has been deleted on 25 March 2014. The writers of the letter have subsequently acknowledged that they did not actually see the incident, of which the facts are disputed, but were told of it later.

תרגום:

מכתב אשר הוצג כאילו הוא מהווה עדות ראייה למתקפה על חוגגים בחתונה בגדה המערבית על ידי חיילים ישראלים הוסר מהאתר. כותבי המכתב הודו לאחר פרסומו שהם לא באמת ראו את התקרית שעובדותיה מצויות במחלוקת, ורק שמעו עליה לאחר מכן.

ומה בנוגע לאירוע עצמו? ובכן חיפוש בנתונים של 'בצלם' עד לשנת 2008, מראה כי אין כל תיאור המתאים לאירוע. הפעם היחידה בה מוזכרת חתונה היא בשנת 2004, כאשר פלסטיני בן 20, מוחמד ח'מיס מוחמד רובוע, נהרג "בדרכו הביתה מחתונה". כמו כן, הפלסטינית בת ה-70 היחידה עליה דיווח הארגון כי נהרגה בידי הצבא, נפטרה בשנת 2002 באיזור טול-כרם במהלך פעולה גדולה של צה"ל. כך תיארה את המצב בטול-כרם באותו יום ("מצור על מאות חמושים בטול כרם", 7.3.02) עמירה הס ב'הארץ':

ההערכה היא שבמחנה מתבצרים מאות חמושים, בתוך אוכלוסייה אזרחית המונה יותר מ-15 אלף נפש. עם זאת, מקורות פלשתיניים מסרו כי חלק מהחמושים נמלטו אתמול מהמחנה. מקורות צבאיים בכירים אמרו כי הפעולה במחנה עשויה להימשך אפילו שבוע וכי מטרתה לפרק את החמושים מנשקם ולעוצרם. "זו הזדמנות ראשונה מסוגה לפרק את תשתית הטרור באזור".

יש לשבח את 'הגארדיאן' על כך שחזר ובדק את הפרסום, ולבסוף החליט להסיר אותו כליל מהאתר. נותרת בעינה השאלה איך ולמה לא טרח העיתון הנחשב להקדיש מספר דקות לבדיקת העניין, לפני שפרסם עלילה כה קשה כנגד ישראל.