נלסון מנדלה וישראל

כמה תפיסות מוטעות לגבי יחסו של מנדלה לישראל הסתובבו כאן בימים האחרונים. החלטנו לתקן אותן.

                                                                מנדלה בישראל. 1999 (לע"מ)

שלא במפתיע, מותו של נלסון מנדלה גרר מבול של מאמרי דעה בימים האחרונים, המנסים לנתח את יחסו של מנדלה לישראל. במקצתם נפלו טעויות עדינות.

אולי החריף מבין כותבי מאמרי הדעה, גדעון לוי, פתח את טורו ("אין לכם זכות להספיד את מנדלה", 8.12) בציטוט של מנדלה, אשר מוזכר לא פעם בידי פעילים פרו-פלסטינים, הרוצים לשייך את מנדלה למאבקם:

 

וכה אמר נשיא דרום אפריקה נלסון מנדלה בנאומו לרגל יום הסולידריות הבינלאומי עם העם הפלסטיני, ב-4 בדצמבר 1997: "אנחנו יודעים שהחירות שלנו אינה שלמה ללא חירותם של הפלסטינים".

 

הציטוט רומז כי מנדלה מוצא הקבלה ישירה בין הסכסוך הערבי-ישראלי ובין המאבק במשטר האפרטהייד. אלא שלוי לא הביא את הציטוט במלואו:

 

But we know too well that our freedom is incomplete without the freedom of the Palestinians; without the resolution of conflicts in East Timor, the Sudan and other parts of the world.

תרגום:

 

אנחנו יודעים שהחירות שלנו אינה שלמה ללא חירותם של הפלסטינים; ללא פתרון הסכסוכים במזרח טימור, סודן ובשאר העולם.

 

בציטוט המלא ישנו ניואנס שנשמט על ידי לוי (ועל ידי רבים אחרים). מנדלה, אשר אמר את דבריו ביום הסולידריות עם הפלסטינים, לא סימן את הסכסוך הערבי-ישראלי כמקביל לסכסוך בין הלבנים לשחורים בימי האפרטהייד, אלא ציין כי החירות השלמה תופיע רק כאשר כל הסכסוכים בעולם יגיעו אל קיצם.  

בניגוד ללוי, שלמה אבינרי פרסם מאמר דעה ("מנדלה והציונות", 9.12) בו הוא ניסה להבין את יחסו העוין של מנדלה לציונות. המאמר התחיל בכך שאבינרי סיפר כיצד מנדלה סירב בנימוס להזמנתו של א.א אורבך ז"ל לבקר בישראל:

 

 אבינרי כמובן טועה. מנדלה ביקר בישראל בשנת 1999, ובמהלך הביקור אף הציג עמדה מורכבת בנוגע לסכסוך הערבי-ישראלי אותה נדגים מיד. בינתיים 'הארץ' תיקן את הטעות הנ"ל באתר האינטרנט בעברית טרם פניית 'פרספקטיבה', אך רק בעקבות פניית 'פרספקטיבה' תיקן העיתון את הטעות גם באתר באנגלית.

 

אבינרי סובר כי סירובו של מנדלה לבקר בישראל הייתה:

אופיינית ליחס הקריר והמסתייג של מנדלה כלפי ישראל והציונות. אפשר לתת להסתייגות זו פירושים מרובים: ביקורת על שיתוף הפעולה של ישראל עם משטר האפרטהייד, וגם אהדה לתנועה הלאומית הפלסטינית.  

 

ייתכן שלו אבינרי היה יודע על ביקורו של מנדלה בישראל, וגם על מקצת הדברים שאמר במהלך ביקורו, הוא היה משנה מעט את דעתו בנוגע לייחסו של מנדלה כלפי ישראל והציונות. במהלך ביקורו בישראל מנדלה התייחס לשטחי יהודה ושומרון ואמר:

 

אני מבין לחלוטין מדוע ישראל כבשה אדמות אלו. הייתה מלחמה. אבל אם יהיה שלום, ישראל צריכה לסגת מכל השטחים.

 

לא רק שמנדלה גילה הבנה לסיבת כיבוש יהודה ושומרון, אלא שגם ביחס לנסיגה, מנדלה ביטא עמדה הנחשבת היום מעט ניצית:

 

אני לא יכול לדמיין כי ישראל תיסוג, אם המדינות הערביות לא יכירו בישראל, בגבולות בטוחים.

אבינרי במאמרו העלה השערה כי יחסו העוין לכאורה של מנדלה לישראל נגרם בין היתר בשל  שיתוף הפעולה בין ישראל לבין משטר האפרטהייד. גם כאן, דווקא מנדלה המעיט בעניין בראיון שהעניק בשנת 1998 לאבישי ברוורמן, (היום ח"כ במפלגת העבודה):

 

האם יש בלבך עדיין מרירות בגלל קשריה של מדינת ישראל עם משטר האפרטהייד?

 

"לא. בהחלט לא. לא רק לישראל היו יחסים עם המשטר הקודם בדרום אפריקה. למדינות רבות בעולם היו יחסים כאלה. בהן ארצות הברית, בריטניה, צרפת ועוד. ישראל לא הייתה יוצאת דופן".