עיתון 'הארץ' והמדינה היהודית

ביקורת טלוויזיה שפורסמה ב'הארץ' במהלך חג החנוכה ("מהדורות חדשות יהודיות-למהדרין בלבד", 2.12), מתחה ביקורת על הצבת חנוכיות באולפני החדשות, בטענה שמטרתן לתת "לנו" את התחושה שאנחנו בבית, בעוד ש"אם אתה גוי או אתאיסט, או שסתם לא בא לך, אין לך מקום כאן". בעקבות פרסום הביקורת, התפתח ברשתות החברתיות דיון מעניין, שהתקדם כמה צעדים קדימה, אבל נמתח גם שלושים שנה לאחור, אל מה שנראה כמפתח להבנת עמדת מערכת 'הארץ' בנושא יחסי יהודים ולא יהודים בישראל.

מבקר הטלוויזיה מורן שריר לא אהב את הצבת החנוכיות באולפנים, כיוון שבעצם הצבתן הן מדירות החוצה את כל אלה החיים בארץ ואינם חוגגים את החגים היהודיים. כנגדו התקומם הכתב הפרלמנטרי של חדשות 2 עמית סגל, שתקף בעמוד הפייסבוק שלו את דברי שריר בטענה המתבקשת, לפיה באולפני חדשות בבריטניה, למשל, נהוג להציב עץ אשוח מאיר בזמן חג המולד מאחורי המגישים. "עיתונאי אנגליה אמנם לא כה נאורים ומתקדמים כמו מבקר הטלויזיה של הארץ," עקץ סגל. "אבל לא זכור לי שהם התרעמו על קיפוח יהודי לונדון או מחו על הדרת מוסלמי הממלכה המאוחדת".

הגיבוי למורן שריר לא איחר להגיע, בצורת פוסט נגדי שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו רוני שוקן, בנו של עמוס שוקן בעל העיתון. שוקן הצעיר הזכיר מקרה של משפחה יהודית מקולורדו ארצות הברית שבנה, תלמיד בבית ספר ציבורי מקומי, חש מודר עקב ריבוי תכנים נוצריים בבית הספר. המשפחה פנתה לליגה נגד השמצה וזו פנתה להנהלת בית הספר והעירה על כך שבתי הספר הציבוריים צריכים להיות נקיים מסממנים דתיים, בטענה שמקומם של הריטואלים הדתיים הוא בבתי הספר הדתיים, בבתים או בלבבות. לא בבתי הספר הציבוריים. שוקן השווה בין המקרה בקולורדו לאולפני החדשות בישראל וקבע שבשני המקרים מדובר ב"זירות ציבוריות", שאין בהן מקום להצגת סממנים דתיים. את הקושי שבהשוואה בין ארה"ב, בה מופרדת הדת מהמדינה לבין ישראל שבה לא מופרדת הדת מהמדינה, הוא פוטר בכך ש"אין זה (אי הפרדת הדת מהמדינה בישראל) המצב הרצוי".

בהמשך לדברי רוני שוקן, נשאל אביו, מו"ל הארץ עמוס שוקן ברשת הטוויטר, "מדוע 'הארץ' מברך את קוראיו בראש השנה ובפסח, אך לא בעיד אל פיטר או בעיד אל אדחה". תשובתו של עמוס שוקן: "רעיון מעניין. ראוי לדיון. הוספנו לפני זמן מה את שם העיתון בערבית מעל למאמר הראשי".

בהקשר זה מעניין להיזכר שאין עמוס ורוני שוקן, בנו ונכדו של גרשום (גוסטב) שוקן, אלא ממשיכים נאמנים של תפיסת עולמו של האב והסב. בקיץ 1985, לפני קרוב לשלושים שנה, כתב המו"ל והעורך הראשי בעיתונו את המאמר 'קללתו של עזרא', בו תקף את האיסור שהטיל עזרא הסופר על היהודים, לאחר שובם מגלות בבל, להתחתן בנישואי תערובת. שוקן קרא לכינון קשרים משפחתיים בין יהודים לבין לא יהודים בישראל של ימינו, כדי "להפיל את המחיצות". "איסור זה," סיכם אביו של עמוס שוקן וסבו של רוני שוקן, "המסמל את הניכור בין היהודים לבין שאר הקבוצות, נהפך לקללה. אם הוא יתמיד, הוא יתרום להנצחת המתח בתוך הארץ ולהנצחת בידודה של ישראל באזור. עלינו להשתחרר מקללתו של עזרא".

יוצא אפוא שהסתייגותו של מורן שריר מהצביון היהודי של הציבוריות הישראלית, חופפת, או מבטאת, את עמדתו של המו"ל המייסד של עיתונו שיצא נגד עצם ההשתייכות הדתית, עמדת המו"ל הנוכחי החותר למתן במה שווה לכל הדתות, ועמדת בנו שהיה מעדיף להעלים מהזירות הציבוריות כל סממן דתי באשר הוא. המסקנה היא שעל מערכת 'הארץ' משפיע הלך רוח, הרואה בישראל מדינה אזרחית ולא מדינה יהודית.