פתווה, חצי פתווה

צבי בראל מציע להתייחס ברצינות לפסיקה של האייתולה חמינאי בה הביע התנגדות לנשק גרעיני. כדאי קודם להתייחס ברצינות לשאלה אם פתווה כזאת בכלל קיימת.

למחרת נאום נתניהו באו"ם, הציע פרשן 'הארץ' לענייני ערבים צבי בראל "להתייחס ברצינות לפסיקתו של חמינאי, שבה הביע התנגדות לנשק גרעיני על רקע אמונתו" ("מה עושים עם כל הנורמליות הזו", הארץ, 2.10). האמת היא שבראל נתלה באילנות גבוהים. דבריו אינם אלא הד לדבריו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שכזכור אמר לכתבים בשולי עצרת האו"ם, שהוא "מאמין שהפתווה של חמינאי מהווה בסיס לפתרון הבעיה".

האם פתווה שכזו קיימת? האם מישהו ראה אותה או קרא אותה? התשובה היא לא. כיצד, אם כן, מרשה לעצמו עיתונאי ופרשן בכיר, אשר מתמחה בנושא עליו הוא כותב, להתייחס אליה כעובדה מוגמרת וכהנחת עבודה ביחסו לסוגיית הגרעין האיראני והדרך להתמודד עמו? בגלל שאובמה אמר?

נפתח בשאלה איך בכלל באה לעולם הפתווה, שהיתה או לא היתה? הד"ר דורי גולד, נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ושגריר ישראל באו"ם לשעבר, מזכיר כי באוגוסט 2005 שלחה הממשלה האיראנית מכתב רשמי לסבא"א ובו נאמר כי:

האייתוללה עלי חמינאי הוציא פתווה, שלפיה השימוש בנשק גרעיני אסור על פי האסלאם.

מאוחר יותר ביקש סגן מזכ"ל סבא"א, פייר גולדשמיט, משגריר איראן את הפתווה בכתב, אך לא קיבל אותה עד היום. אם לדייק, הטענה האיראנית בדבר הפתווה, לדברי גולד, הועלתה שנה קודם לכן, כששגריר איראן באו"ם, מוחמד ג'וואד זריף, פרסם מאמר בלוס אנג'לס טיימס ובו הוא התייחס ל:

הגבלות האידיאולוגיות החמורות נגד נשק להשמדה המונית, כולל גזירה דתית שהוציא האייתוללה עלי חמינאי, המנהיג של הרפובליקה האסלאמית באיראן, האוסרת פיתוח ושימוש בנשק גרעיני.

אלא שהספקות בדבר אמיתות קיומה של פתווה שכזו, מפיו של האייתולה העליון חמינאי, אותגרה כבר בשנת 2006, אז הצהיר אייתולה חשוב ובולט באיראן, מוחסאן גריביאן, הכפוף במעמדו הדתי לאייתולה חמינאי, כי:

כאשר העולם חמוש בכלי נשק גרעיניים, מותר להשתמש בכלי נשק כאלה כדי לעמוד מול האיום הזה.

דבריו, שיש בהם משום סתירה בוטה לפסק ההלכה של האייתולה העליון חמינאי, פורסמו כהווייתם באתר 'איראן ניוז', בלי שממשלת איראן מנעה את פרסומם.

כמו השגריר גולד, גם העיתון האמריקני USA Today אינו מוציא מכלל אפשרות שאין ה"פתווה" הזו אלא Hoax<span;> – "תעלול", "מתיחה", "תעתוע", לו נפל קורבן הנשיא אובמה, וזאת על אף דעת פטריק קלאוסון –  אחד המומחים המצוטטים בכתבה שפורסמה בעיתון לאחר נאומי אובמה ורוחאני בעצרת האו"ם – לפיה העובדה שהפתווה אינה כתובה, אינה אומרת בהכרח שאינה קיימת, כיוון שלפי דבריו קיימות פתוות שנאמרו ולא נכתבו, וכוחן בכל זאת יפה. עם זאת, גם קלאוסון מסייג את דבריו, כיוון שגם אם הפתווה קיימת, היא יכולה להשתנות כשהנסיבות משתנות, מה גם שהרפובליקה האסלאמית יכולה להתעלם מעקרונות דתיים, למען שימור הרפובליקה. </span;>

עובדה בלתי ניתנת להכחשה, היא העובדה המצערת לפיה אין בידי המערב, חרף ניסיונות רבים ועיקשים מצד ממשלות רבות, כל הוכחה שפתווה שכזו בכלל קיימת. לפי הפרסום ב-USA Today, מכון מחקר אמריקני סרק את כל האתרים הרשמיים של המשטר האיראני, וביניהם אתר הפתוות של חמינאי ואתרו האישי, אך לא מצא כל זכר לאותה פתווה. מכון ממר"י, החוקר את התקשורת במזרח התיכון, קובע בנחרצות שאין פתווה שכזו ולא היתה מעולם, ואין כל השיח על אודותיה, אלא תחבולת תעמולה איראנית מתוחכמת.

יתרה מזו, לפני כחודשיים, פורסמה באתר משמרות המהפכה האיראניים רשימת "הפתוות החדשות" של האייתולה חמינאי. הרשימה, המכילה 493 פתוות המתייחסות למגוון רחב של נושאים, כוללות גם פתוות ישנות, כולל כאלה משנת 2004 . חוקרי מכון ממר"י שסרקו את הרשימה, לא מצאו בה זכר לפתווה הידועה והמדוברת מכולן, כיוון שהיא פשוט לא הופיעה בה.

אם כן, הבה נעיין שוב בהצעתו של צבי בראל "להתייחס ברצינות" לפתווה של חמינאי, ונשאל שוב – האם בכלל קיימת פתווה שכזו? דבר אחד עולה בבירור: המומחים השונים התרים מזה קרוב לעשור אחר אותה פתווה, מנהלים ביניהם את הדיון על אודותיה בתווך שבין ספקנות גדולה לגבי עצם קיומה, או משמעותה האמתית (בהנחה שהיא קיימת), לבין שלילה מוחלטת של כל הרעיון. נחרצות והתלהבות והצעת הפתווה כבסיס לטקטיקה הרצויה להמשך הטיפול בהתגרענותה של איראן – רק אצל צבי בראל.