האם נתניהו המציא את הדרישה להכיר בישראל כמדינה יהודית? רבים טוענים כי דרישתו של נתניהו כי הפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית הומצאה יש מאין ב-2010 על מנת לחבל במו"מ לשלום. מזל שיש פרוטוקולים קדומים ל-2010. Presspectiva | 23.01.14 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס יאיר רוזנברג כותב במגזין טבלט ועורך את הבלוג בשפה האנגלית של ארכיון המדינה. מאמר זה הופיע במקור בטבלט. רבים טוענים כי דרישתו של נתניהו כי הפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית הומצאה יש מאין ב-2010 על מנת לחבל במו"מ לשלום. מזל שיש פרוטוקולים קדומים ל-2010. האם ראש הממשלה בנימין נתניהו רציני בכוונתו להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים? מבקריו אומרים שלא, ולאחרונה מצביעים על התעקשותו כי ישראל תוכר כמדינה יהודית בהסכם עתידי. דרישה זו, כך הם טוענים, הינה "גלולת רעל" אשר שום מנהיג פלסטיני לא יוכל לקבל, ואשר הועלתה על ידי נתניהו על מנת להבטיח את כישלון המשא ומתן. כתבה ב'הארץ' מאת עמירה הס ("קרי בולע את הלוקשים של נתניהו", 19.19) – בה היא משוחחת עם חבר לשעבר בצוות המו"מ הפלסטיני, נביל שעת', הטוען כי נתניהו המציא את הדרישה השנויה במחלוקת יש מאין בשנת 2010 – מחזקת טענה זו. יש רק בעיה אחת. הטענה אינה עומדת במבחן ההיסטוריה. הס כותבת: שעת' – נושא ונותן לשעבר עם הישראלים – אמר שהדרישה להכיר ביהודיותה של מדינת ישראל לא נכללה בשיחות לא רשמיות ורשמיות בעבר, במסמכים חתומים ובהסכמים קודמים בין שני הצדדים. .. היא עלתה רק ב–2010, בוושינגטון. הס מצטטת את דבריו של שעת' ללא כל ביקורת, ומותירה אצל קוראיה את הרושם כי דבריו תואמים את התיעוד ההיסטורי. אבל הם לא. עובדתית, לפי "המסמכים הפלסטיניים" (או "מסמכי אל-ג'זירה" כפי שהם כונו לעתים בתקשורת הישראלית) – אוצר עצום של מסמכים אשר הודלפו ופורסמו על ידי רשת אל-ג'זירה, ומתעדים עשור של משא ומתן ישראלי-פלסטיני – הדרישה הועלתה על ידי לא אחרת מאשר ציפי לבני… בשנת 2007. כאשר ייצגה לבני את ממשלת 'קדימה' באנאפוליס, טרם עלייתו לשלטון של נתניהו בשנת 2009, היא העלתה את נושא האופי היהודי של מדינת ישראל מול צוות המשא ומתן הפלסטיני. הפרוטוקול של הדיון קצת קטוע, אבל עיקרי הדיון ברורים למדי: ציפי לבני: אני רק רוצה להגיד משהו… הרעיון שלנו הוא לדבר על שתי מדינות לשני עמים. או שתי מדינות לאום, פלסטין וישראל המתקיימות זו לצד זו בשלום וביטחון, כאשר כל מדינה מהווה את מדינת הלאום של תושביה ואת הגשמת שאיפותיהם הלאומיות והגדרתם העצמית… אכרם הנייה: זה מתייחס לעם הישראלי? ציפי לבני: [ניכר כי היא כועסת] אני חושבת שצריך עוד פגישה – על מהי המשמעות של להיות יהודי, וכי מדובר על יותר מאשר רק דת. אבל אם אתם רוצים להחזיר אותנו ל-1947 – זה לא יסייע. כל מדינה תהווה מולדת/מדינת אם (homeland) לתושביה ותמלא את שאיפותיהם הלאומיות והגדרתם העצמית בשטחם שלהם. ישראל כמדינת העם היהודי – ואני מבקשת להדגיש, המשמעות של "העם" הוא העם היהודי – עם ירושלים כבירתה המאוחדת והבלתי מחולקת של ישראל והעם היהודי מזה 3007 שנים…[ הצוות הפלסטיני מוחה] אתם דרשתם את זה. [אבו עלא: אנחנו אמרנו מזרח ירושלים!]… ופלסטין עבור העם הפלסטיני. אנחנו לא רצינו להגיד שיש "עם פלסטיני" אבל קיבלנו את זכותכם להגדרה עצמית… אבו עלא: מדוע זה שונה? ציפי לבני:… אני לא ביקשתי משהו שנוגע לעצמי. לא ביקשתי להכיר במשהו שהוא ההחלטה הפנימית של ישראל. ישראל יכולה אם היא רוצה, היא מדינה ריבונית. [אנחנו מבקשים מכם להכיר בזה]. כל הרעיון של הסכסוך הוא… המטרה של הכל היא הקמת מדינה יהודית. […] יש משהו יותר קצר. אני יכולה להשתמש במילים אחרות: השאיפה הסופית היא להקים מדינת-אם/מולדת (homeland) לעם היהודי ולעם הפלסטיני בהתאמה, ומילוי שאיפותיהם הלאומית והגדרתם העצמית בשטחם שלהם. שעת' לא היה נוכח בישיבת המו"מ הנ"ל משנת 2007, ולכן ייתכן שלא שמע על האירוע הנ"ל. אבל המסמכים הפלסטיניים מצויים ברשות הציבור, וזמינים לכל כתב המעוניין לבדוק, עובדתית, האם נתניהו היה הראשון שדרש שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, בדיוק כפי שישראל תכיר בפלסטין כמדינת הלאום של העם הפלסטיני. אלא שהנושא קדום יותר אפילו משנת 2007. למעשה, כפי שתיעד ראש הארכיון הלאומי יעקב לוזוביק ("הזכות לקיום", עמ' 268), הרעיון כי ישראל תוכר כמדינה יהודית הועלה לראשונה על ידי השמאל הישראלי: ביולי 2001, תשעה חודשים לאחר פרוץ האינתיפאדה הירושלמית [האינתיפאדה השניה] וארבע חודשים לאחר הקמת ממשלת אריאל שרון, קבוצה של כעשרים וחמישה אינטלקטואלים משני הצדדים נפגשו בכדי להקים גשר מעל הריסות השלום… הרעיון היה פשוט: להסכים על הצהרה משותפת הקוראת לצדדים הניצים לחדול מהשיגעון שלהם ולשוב למשא ומתן. ה"פיסניקים" ישלבו ידיים, ובאמצעות סמכותם המוסרית, יביכו את הפוליטיקאים ויחזירו אותם לשפיות. הפלסטינים הסכימו להשתתף בהכרזה לפיה צריכות לקום שתי מדינות עצמאיות זו בצד זו, אבל הישראלים, שזכרו את הפיאסקו של קמפ דיוויד וטאבה, היו ערים לדקות אותה החמיצו בעבר, ודרשו שההכרזה תציין בבירור כי ישראל תהיה מדינה יהודית ופלסטין מדינה ערבית. הפלסטינים סירבו. יהדות, הם הסבירו, היא דת ולא לאום, והיא לא צריכה, ולא מגיע לה, מדינה משלה. הם [יהודים] מוזמנים לגור בישראל, אבל הפליטים הפלסטינים ישובו, ואולי היא תחדל מלהיות מדינה יהודית. התיאור ההיסטורי הנ"ל אינו בא לקבוע אם הדרישה כי ישראל תוכר כמדינה יהודית היא נבונה או נדרשת על מנת להשיג שלום בר קיימא. נושא זה נותר ראוי לדיון לכשעצמו. מה שאיננו ראוי לדיון נוסף היא השאלה האם נתניהו יצר יש מאין את הדרישה, בכדי לחבל בשיחות השלום.
