גדעון לוי ו'הארץ מציגים: השיטה

לפני כשלושה שבועות, ב 18 באוקטובר, פרסם גדעון לוי ב'הארץ' כתב אישום חמור ביותר נגד צה"ל.

תחת הכותרת "מכות, השפלות והתעללויות: ליל האימה במחנה אל פוואר", תיאר לוי ליל בלהות שהעבירו חיילי צה"ל את תושבי המחנה התמימים, עליהם התנפלו באכזריות מפלצתית ללא סיבה.

את מחנה הפליטים הפלסטיני אל פוואר, תיאר לוי כ

מחנה נידח, דרומית לחברון, מהפחות אלימים שבמחנות הפליטים, שאין בו גדודי חמושים ושנאלץ לעבור פלישות תכופות של הצבא

את התנהגות החיילים תיאר כ"סדיסטית"

את המבצע הצבאי שנערך באל פוואר בליל ה 19 בספטמר, תיאר לוי כ

פלישת שווא שנועדה ככל הנראה בעיקר כדי להתעלל בתושבים ולהפגין כוח, ואולי גם "להפעיל" את החיילים שמתקנאים בחבריהם בעזה שיכולים לעולל ככל העולה על רוחם ולספק להם תחושה של "שירות משמעותי". הסבר משכנע יותר לפלישה הזאת לאל פוואר קשה למצוא

לוי תיאר מקרי התעללות קשים ביותר. במקרה אחד החיילים אילצו תושב תמים

לשכב על בטנו על רצפת השירותים בביתו והחדירו סוכר, פלפל חריף ומרווה לפי הטבעת שלו

לתושב אחר, כך לטענת לוי, נעשה כך:

החיילים דחפו את ראשו באסלה וסגרו עליו את המכסה. אחר כך שטפו את ראשו במימי הניאגרה. כך הם עשו לדבריו שלוש־ארבע פעמים

תושב אחר נורה על ידי החיילים ונפצע רק בגלל ש"חצה כביש בשעת לילה".

האם כל זה נכון בכלל?

ראשית יש להסביר את שיטת העבודה של לוי. מידי שבוע הוא מבקש מאיש קשר פלסטיני לשלוח אותו למקום בו ביצעו חיילי צה"ל פשעי מלחמה. מידי שבוע מוליך אותו איש הקשר שלו אל המקום בו בוצע ה"פשע", מפגיש אותו עם "קורבנות" הפשע, לוי רושם מפיהם את ה"פשע" ומפרסמו כמות שהוא, כאמת ללא עוררין, בעברית וכמובן שגם באנגלית.

רבים מהסיפורים האלה, כמו הסיפור הנוכחי, מזינים מכונת תעמולה אנטישמית בינלאומית, שמפיצה אותם ברשתות במטרה להכפיש את ישראל. את הכחשתו הקבועה של דובר צה"ל הוא מצטט בקצרה בסוף הסיפור, כפרט בלתי חשוב בעליל.

שנית, כל מי ששירת בצה"ל יודע שמעשים כאלה אינם נעשים בידי חיילי צה"ל, בטח לא במסגרת קבוצתית. זה פשוט לא קורה.

ולענייננו: האמנם אל פוואר הוא מחנה כה שלו?

לא. זהו מחנה טרור פעיל שמופעלות בו מחרטות ליצור אמצעי לחימה.

האמנם מוכתר הכפר הוא "איש נעים הליכות שמדבר עברית טובה"?

אולי, אבל הוא גם מחבל שריצה 11 שנים בכלא בעוון פעילות טרור ומסרב לבקש מצעירי המחנה להפסיק ליידות אבנים על מכוניות יהודיות שחולפות בכביש הסמוך. כל זה ידוע ללוי אבל זה לא מפריע לו ולא מעורר אצלו שום חשד באמינות מעשיותיו.

לוי טוען שהחיילים זרעו הרס אדיר בבתים אליהם "פלשו", אבל לא מצרף אף תיעוד לכך.

הוא טוען למכות רצח שספגו צעירים במחנה, אבל מצרף צילום שלהם, בו הם עומדים על רגליהם לצורך הצילום כשהם בריאים שלמים וללא כל פגע.

לפי דובר צה"ל, מה שקרה הוא שהכוחות "פעלו בחודש ספטמבר במבצע לסיכול פעילי טרור ומעצרם במחנה הפליטים אל־פאוור. הטענות שהועלו אינן מוכרות בצה"ל. ככל שתתקבלנה תלונות הן ייבדקו כמקובל".

הייתכן שרשרת כה מחליאה שלמעשי זוועה ואפילו תלונה לא הוגשה? הייתכן שזהו שוב צרור סיפורי מעשיות שסיפרו הפלסטינים לגדעון לוי, ביודעם היטב איזה סוג מזון הוא אוהב לזלול, על מנת שיהפכו במהרה, על כנפי פלטפורמות ההפצה האנטישמיות ביותר שקיימות ברשת, לסיפור בקנה מידה עולמי?

אני כבר לא מדבר על פטריוטיזם ישראלי, אלא על מקצוענות עיתונאית. האם יש קו אדום אותו לא יחצו גדעון לוי ו'הארץ', במסע מלחמת המצווה שלהם במדינת ישראל?

להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת עדכונים שוטפים במייל לחצו כאן.