גדעון לוי מציג: שקרים, רשלנות עיתונאית, עלילות אנטישמיות ולגיטימציה לשונאי יהודים

סיפור הריאיון שהעניק עיתונאי 'הארץ' הוותיק גדעון לוי לג'קסון הינקל, וההתנצלות שבאה לאחריו, הוא רק הפרק האחרון בקריירה האנטי-ישראלית הארוכה של לוי. בהתנצלות, למי שפספס, כתב לוי:

לפני כמה שבועות פנו אליי… בבקשה לראיון עם ג'קסון הינקל. למרבה המבוכה לא שמעתי מעולם את שמו של הינקל, ובכל זאת נעניתי להזמנה, לאור מספרם הרב של עוקביו.

הריאיון היה קורקטי אך בסיומו סיפר לי הינקל שהוא צפוי לטוס למחרת לצנעא. כעבור יומיים ראיתי אותו ברשתות החברתיות מצולם משם כשהוא חמוש ברובה. כך התוודעתי לדמותו של המראיין.

ככל שהעמקתי לבדוק התברר לי שמדובר באדם שמפיץ ידיעות כזב, כולל ציטוטים שקריים מ"הארץ", ודוגל בדעות חשוכות בעלות אופי אנטישמי, כולל הזדהות מלאה עם חיזבאללה וחמאס.

לאור זאת, אני מבקש להביע חרטה וצער על שהתראיינתי לפודקסט של הינקל, שמפיץ תעמולה לא לגיטימית שמבוססת על כזבים. לא הייתי צריך לעשות זאת.

הודעת ההתנצלות של לוי התקבלה ברשתות בספקנות בריאה ומוצדקת, ובתהייה כללית – האם לוי הוא שקרן או פשוט עיתונאי גרוע?

אם הוא שקרן, אז בעצם הוא הכיר את ג'קסון הינקל וידע במי מדובר כשהתארח בתוכנית שלו. הוא ידע שמדובר באנטישמי מרושע, שתומך בחמאס, הצדיק את טבח השבעה באוקטובר ומעודד טרור נגד יהודים. ללוי פשוט אין שום בעיה עם אנשים כמו הינקל ועם האנטישמיות שהם מפיצים, ורק התרעומת הציבורית גרמה לו להתנצל על הריאיון.

מצד שני, אם גדעון לוי באמת לא ידע מי זה הינקל – עולה התהייה: כיצד ומדוע הוא לא טרח לבדוק? הרי הוא היה יכול לברר מי זה בתוך דקה של חיפוש פשוט בגוגל. ואם אפילו את זה הוא לא עשה, מה זה אומר על עבודתו העיתונאית? העובדות באמת לא מעניינות אותו?

האמת היא, ששתי האפשרויות הן קבילות באותה המידה. מצד אחד, ללוי מעולם לא היו עכבות בכל הנוגע למתן לגיטימציה לאנטישמים, והוא אף מפיץ בעצמו עלילות אנטישמיות חדשות לבקרים. מצד שני, עבודתו העיתונאית היא אכן רשלנית להחריד, ובדיקת עובדות היא הדבר האחרון שמאפיין אותה. זאת ניתן לראות באמצעות לקט מכתיבתו מהשנים האחרונות.

לגיטימציה לאנטישמים, והפצת עלילות אנטישמיות באופן ישיר

לגדעון לוי אין בעיה לקדם שונאי יהודים. הדוגמה המובהקת ביותר היא כמובן סיפור ידידותו האמיצה עם רוג'ר ווטרס, סולן ה'פינק פלויד' לשעבר שהפצת עלילות דם אנטישמיות היא לחם חוקו. החברות בין השניים הגיעה עד לכדי בילוי אינטנסיבי משותף בן יומיים בבית הקיץ הפרטי של ווטרס בניו יורק, וכתבה משתפכת שיצאה מהביקור הזה.

לפני כמה שנים יצא לוי להגנתו של ווטרס על דפי 'הארץ': "אם יש לא־אנטישמי בעולם, ווטרס הוא האיש". הוא הזדעק במיוחד על אלו המאשימים את ווטרס שהשווה בין מדינת ישראל לגרמניה הנאצית. האמת היא שווטרס ערך את ההשוואה שוב ושוב ושוב. זמן קצר לאחר השבעה באוקטובר, כתב לוי מכתב פתוח לווטרס, ובהתרפסות מתחנפת הפציר בו שיכיר בכך שגם חמאס מבצע זוועות, וגם ישראלים נרצחים מדי פעם על לא עוול בכפם. ווטרס, כצפוי, התעלם והמשיך במלאכת ההסתה.

אך מעבר לחיבתו לעוכרי ישראל למיניהם, לגדעון לוי אין כל בעיה להפיץ בעצמו עלילות וסטריאוטיפים אנטישמיים. בעבר הוא האשים את יהודי בריטניה בנאמנות כפולה – מוטיב אנטישמי מובהק – מכיוון שהם חששו מעלייתו של ג'רמי קורבין.

לפני כשלוש שנים הוא טען ש"הממסד היהודי" יכול לכפות את רצונו על נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. כשפנינו אליו להסברים, שהרי אין ברוסיה "ממסד יהודי" משמעותי, הוא לא היסס לענות לנו בעלילה אנטישמית נוספת:

"בהחלט הממסד היהודי. הממסד היהודי הבינלאומי. גוף עתיר כוח והשפעה."

גם בכל הנוגע להצדקת ארגוני טרור, גדעון לוי לא טומן את ידו בצלחת. בעבר, למשל, הוא שאל על אנשי הג'יהאד האסלאמי "האם מטרתם צודקת?", וענה – "אין צודקת ממנה". מטרת הג'יהאד האסלאמי, נזכיר, היא חיסול ישראל והקמת ח'ליפות אסלאמית על כל השטח שבין הנהר לים, בדרך של מלחמת קודש – ג'יהאד, פיגועי טרור נגד יהודים באשר הם.

עד להיכן הגיעה חומרת העלילות שמפיץ לוי, יעיד הסיפור הבא. כשקוראים של עיתון ה'גרדיאן' הבריטי התלוננו בפני העורכים על טרמינולוגיה אנטישמית שפורסמה בו – למשל, כינוי של רצועת עזה כ"מחנה ריכוז" – אלה השיבו שאין בכך כל בעיה, כי הרי גם העיתונאי הישראלי גדעון לוי משתמש באותה טרמינולוגיה בדיוק.

רשלנות וחובבנות מקצועית עיתונאית:

את עבודתו העיתונאית של גדעון לוי ניתן לסכם באופן הבא: כתוב כל דבר תעמולה, עלילה ושקר שמקורותיך הפלסטינים מספקים לך, ללא כל ניסיון לבדוק את אמיתות הדברים.

כך למשל, לפני חמש שנים דיווח לוי על סיפור מזעזע של " ילדה מעזה שנלחמה בסרטן מתה לאחר שישראל מנעה מהוריה לבקרה". הוא אפילו לא פנה לתגובה מצה"ל לפני הפרסום. כשאנו עשינו זאת, הסתבר שאביה כלל לא הגיש בקשה להיכנס לישראל. אמה וסבתה דווקא כן הגישו בקשה, בקשתן אושרה, והן ליוו את הילדה. כשהצגנו ל'הארץ' את העובדות, העיתון תיקן את הדיווח השקרי.

לא מדובר במקרה יוצא דופן. זו שיטת העבודה של לוי לאורך השנים. באוקטובר 2021 כתב ש"המאחז אביתר הוקם על אדמות הכפר ביתא", ושמדובר ב"אדמה גנובה שלא הושבה לבעליה". העובדות? לא רק שאין כל הוכחה שאדמות המאחז הן אכן אדמות פרטיות גנובות, אלא שלמנהל האזרחי הוגשו תצלומי אויר המוכיחים שהקרקע לא עובדה לפחות לאורך עשר השנים האחרונות, מה שמונע כל אפשרות להכריז על הקרקע כפרטית.

בינואר שנה שעברה, סיפר לוי לקוראיו על מקרה מזעזע בו צה"ל "שיגר טיל… הישר אל קבוצת צעירים שעמדה על פי העדויות לפי תומה במרכז השכונה". לפי העדויות? נניח. הבעיה היא שארגון החמאס עצמו הודיע שמדובר היה באנשיו שהשתתפו בלחימה נגד כוחותינו.  

באותו חודש, לוי התראיין לרשת 'סקיי ניוז' וטען כי באחד מימי הלחימה צה"ל הרג 162 תינוקות ביום אחד. המספר הופיע גם באחת מכתבותיו. מכיוון שידענו שמדובר בשטויות, פנינו ללוי ושאלנו אותו מה המקור שלו. תשובתו: "הנתון הזה הופיע ברשתות החברתיות והוא הגיוני מאוד". אלה הם הסטנדרטים העיתונאיים שיש לנו עסק איתם.

באפריל לפני שנה, סיכם גדעון לוי את פעולות הלוחמה בטרור של צה"ל ביהודה ושומרון, ועל סמך טענות ארגון 'בצלם' קבע כי רוב ההרוגים הפלסטינים היו אזרחים חפים מפשע. הוא כמובן לא טרח לנסות לאמת את הנתונים ולבדוק בכוחות עצמו. אם היה בודק, היה מגלה שלפי נתוני צה"ל, השב"כ וחוקרים עצמאיים, רובם המוחלט של ההרוגים היו מחבלים שעסקו בטרור.

באוקטובר האחרון, דיווח לוי על מה שהוא כינה "ליל האימה במחנה אל פוואר", במהלכו חיילי צה"ל ביצעו לטענתו פוגרום מחריד וסדיסטי בפלסטינים תושבי מחנה ה"פליטים" שבחבל יהודה. הוא כתב על המחנה כמקום רגוע ושליו, והסתיר מהקוראים כי מדובר במדגרת טרור שמופעלות בה מחרטות ליצור אמצעי לחימה; הוא כתב שמוכתר הכפר הוא "איש נעים הליכות שמדבר עברית טובה" ושכח לציין שהוא גם מחבל שריצה 11 שנים בכלא בעוון פעילות טרור. הוא תיאר הרס אדיר שהחיילים זרעו במקום, אך לא הציג לו שום תיעוד, למרות שהתלווה אליו צלם מקצועי; הוא טען שמרואייניו חטפו מכות רצח, אך בצילומים שלהם הם נראים עומדים בריאים ושלמים.

כתבנו אז על שיטת העבודה הקבועה של גדעון לוי:

מידי שבוע הוא מבקש מאיש קשר פלסטיני לשלוח אותו למקום בו ביצעו חיילי צה"ל פשעי מלחמה. מידי שבוע מוליך אותו איש הקשר שלו אל המקום בו בוצע ה"פשע", מפגיש אותו עם "קורבנות" הפשע, לוי רושם מפיהם את ה"פשע" ומפרסמו כמות שהוא, כאמת ללא עוררין, בעברית וכמובן שגם באנגלית.

רבים מהסיפורים האלה, כמו הסיפור הנוכחי, מזינים מכונת תעמולה אנטישמית בינלאומית, שמפיצה אותם ברשתות במטרה להכפיש את ישראל. את הכחשתו הקבועה של דובר צה"ל הוא מצטט בקצרה בסוף הסיפור, כפרט בלתי חשוב בעליל.

לסיכום

חשוב לציין כי המסה העצומה של שקרים, עיוותים, רשלנות עיתונאית ועלילות אנטישמיות המוצגת כאן, היא חלקית מאוד. ארכיון פרספקטיבה מכיל עוד עשרות רבות של דוגמאות מעבודתו של לוי, אותה ניתן לסכם בשני קווים כלליים: קבלה ללא עוררין והפצת של כל סיפור שמקורותיו האנטי-ישראליים מספרים לו; וסגנון פרובוקטיבי המקצין עוד ועוד, עד שאינו בוחל גם בעלילות דם נגד יהודים ותמיכה במי שמפיץ אותן.