גדעון לוי שוב מדגים עיתונאות רצינית

רוב הציבור הישראלי אינו מודע לכך שגדעון לוי מעיתון "הארץ" נתפס כעיתונאי רציני ובעל מוניטין בקרב קהלים נרחבים בארה"ב ובאירופה, למרות שבישראל הוא נתפס כעיתונאי קיצוני. בעוד רוב הציבור הישראלי כבר הפך אדיש לכתיבתו המעוותת של לוי ולא באמת מתייחס אליו ברצינות, מאמריו המתורגמים לאנגלית נקראים בשקיקה ברחבי העולם המערבי והוא מצוטט הן בכלי תקשורת מכובדים והן באתרי אינטרנט המתעסקים בסכסוך הישראלי ערבי. הוא נחשב למומחה בתחומו והמצאותיו נקראים כעובדות.

השבוע קיבלנו עוד תזכורת עד כמה לוי הוא עיתונאי לא רציני. במאמרו "מורים לחיים" ("הארץ" 29.1.10) כתב על פאנל בו השתתף בתיכון עירוני א' בתל אביב, יחד עם מרב גולד, מתנחלת מעפרה, בעקבות סדרת טורים אותם כתב נגד המתנחלים.

לוי, העיתונאי הוותיק, כתב בין השאר:

גולד […] מספרת על הקשרים המצוינים שהתקיימו בין עפרה לכפרי הסביבה. פעם אפילו תכננו הקמת מחצבה ביחד. העובדה ש-60% מאדמות עפרה הן אדמות פלסטיניות פרטיות […] כמובן אינה מוזכרת. גם מתקן טיהור המים שבנתה עפרה באחרונה על אדמות פרטיות באופן לא חוקי כמו נשכח ונשכחו הזיתים שכלואים בתוך ההתנחלות. העיקר המחצבה, שלא נחצבה בסוף לדבריה, בעצה אחת עם תושבי הסביבה.

באותו עמוד בעיתון ניתנה גם למרב גולד במה לכתוב כמה מילים על התרשמותה מהפאנל. באופן מקרי גם היא כתבה על המחצבה. מי היה מאמין שמדובר באותה מחצבה:

פתחתי בסיפור שהוא עבורי משל וסמל, שהתרחש בסוף שנות ה-90. הרשות הפלסטינית רצתה לבנות מחצבה, מה שעורר התנגדות בעפרה ובכפרים הסמוכים. שיתוף פעולה של מוכתרי הכפרים עם מזכיר עפרה, תוך פרסום ההתנגדות בעיתונות הפלסטינית, הביאו לעצירת התכנית. נמנעה פגיעה באיכות חיי התושבים באזור ונמנעה הפגיעה בטבע.

שימו לב כיצד לוי לקח סיפור מאד ברור ששמע ממישהי שישבה לידו, תוך כדי ריכוז (כך יש להניח) בדבריה, ולבסוף כתב בעצמו סיפור אחר לגמרי. זוהי תורתו של לוי על רגל אחת – עיוות המציאות תוך כדי ניצול העיוות כדי לקדם עוד נושאים לא רלוונטיים. בדרך כלל, צריך קצת לחפור כדי לחשוף את שקריו של לוי. במקרה הזה, דבריה של גולד שפורסמו לצד מאמרו של לוי, חשפו את שיטתו ב"שידור חי".

ייתכן שלוי באמת לא שמע טוב, או לא הבין, ואם כך הדבר, זה הופך אותו מעיתונאי בעל כוונות זדוניות לעיתונאי מרושל שלא מסוגל לבצע את עבודתו. כך או כך, לוי לא יוצא טוב מהסיפור.

במקרה של פאנל בתיכון בתל אביב התוצאה היא אולי בלתי מזיקה, אולם בנושאים החשובים באמת, כתיבתו הבלתי אחראית והבלתי מקצועית של לוי מסבה נזק ממשי ומלבה את השנאה כלפי ישראל ברחבי העולם.