גם כשמבקרים את דו"ח האו"ם, כדאי להיצמד לעובדות

דו"ח האו"ם על מבצע צוק איתן זוכה, בצדק, לביקורת לא מועטת בישראל, כולל בחלק ניכר מהתקשורת. אלא שגם כאשר באים לבקר את הדו"ח, חובה להיצמד לעובדות. זה בדיוק מה שלא עשתה סמדר בת-אדם בטור דעה ב'ישראל היום' ("מסמך מסוכן לעולם החופשי", 24.6), אשר כתבה בין השאר את הדברים הבאים:

[…] תמהתני על איזה הסכם שמירה על זכויות אדם, הנכון לימי מלחמה ו/או שלום, חתום ארגון חמאס, שרק בתקופת צוק איתן רצח כ־20 פלשתינים על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל, בלי משפט ומבלי שתהיה לכך התייחסות בדו"ח?

הקביעה כי הדו"ח התעלם מרציחתם של כ-20 פלסטינים בידי חמאס במהלך צוק איתן איננה נכונה. למעשה, הדו"ח מקדיש לעניין תת פרק שלם, ויותר משני עמודים (130-133):

Based on its research, the commission documented summary executions of at least 21 persons, including one woman,^[1] committed between 5 and 22 August 2014 in Gaza City, allegedly for being collaborators for Israel.^[2]

תרגום:

בהתבסס על החקירה, הוועדה תיעדה את הוצאתם להורג של לפחות 21 איש, כולל אשה אחת, בין התאריכים 5-22 לאוגוסט בעיר עזה, בגין היותם משתפי פעולה עם ישראל לכאורה.

הוועדה מתארת באריכות את מותם של האסירים, ובדרך גם דוחה את הטענה של הרשויות הפלסטיניות כי ההוצאות להורג נעשו על ידי "חמושים" (סעיף 501), וקובעת באופן חד משמעי שמדובר בפשע מלחמה, עליו יש לתת את הדין.

בעוד לא חסר על מה לבקר את הדו"ח, דווקא עניין זה הוא לא אחד מהם. ולכן, לפני הטחת ביקורת כלפי הדו"ח, מומלץ לעיתונאים ופובליציסטים לקרא אותו, להבין מה יש בו ומה אין בו, ואז, כאמור, להיצמד לעובדות. רק כך לביקורת שלהם תהיה תוקף, וניתן יהיה להתייחס אליה ברצינות.