דוד שוקן ואלוף בן – העימות

ביום שישי האחרון התפרסם ב'הארץ' מאמר חריג. דוד שוקן, בנו של הלל שוקן ואחיינו של המו"ל עמוס שוקן, מתח ביקורת ארוכה, נוקבת ומנומקת על הדרך שבחר העיתון ועל נזקו לחברה הישראלית.

תחת הכותרת "לא כל החוכמה" קבל דוד שוקן, "בן למשפחת שוקן ומשקיף בדירקטוריון הארץ" לפי הגדרתו העצמית, על אובדן הדרך של העיתון המשפחתי, על התיעוב העמוק הנושב מדפיו כלפי רובה הגדול של החברה הישראלית, על סתימת הפיות המאפיינת אותו, כדוגמת ההחלטה להפסיק לאפשר לגדי טאוב לפרסם מאמרים בעיתון, ועל כך שאינו עוד בעיניו עיתון לאנשים חושבים.

דוד שוקן אף קבע שמאמרי סבו, גרשום, שהיה מו"ל העיתון ועורכו לאורך עשרות שנים, לא היו זוכים להתפרסם היום בעיתון האטום לכל דעה אחרת, משום שנושבת מהם רוח יהודית וציונית מדי.

"גישה זו מפרקת את הבית שלנו", סיכם.

מיד ביום ראשון, בהזדמנות הראשונה, השיב לו עורך 'הארץ' אלוף בן במאמר תגובה בו דחה את הביקורת והצהיר: "לא נתקרנף".

את פיטוריהם של כותבים ימנים כדוגמת גדי טאוב, שכתב בעד הרפורמה המשפטית, או נווה דרומי שכתבה בעד פעילות ארגון המחקר הימני 'עד כאן', נימק בן בכך ש"הפסילה נועדה לסמן את גבול הלגיטימיות של הדעות שהעיתון נותן להן במה."

כלומר, מכלל לאו, ניתן ללמוד הן. ובכן, כדי להבין מה כן נחשב ללגיטימי בעיני 'הארץ', הבה נראה אילו דעות לגיטימיות בעיני הארץ ולכן להן הוא כן נותן במה:

להריסת בתים ולטרנספר, ובלבד שהם כלפי יהודים,

להלל, התפעלות, הבנה ואהדה לטבח בעוטף, וללעג לקורבנותיו הישראלים,

לעידוד ירידה מהארץ של מיליוני ישראלים,

להוצאת כספים מישראל במטרה לאיים בהקרסת הכלכלה כאמצעי לחץ פוליטי,

לפירוק הצבא והוצאתו מכשירות באמצעות סרבנות המונית,

לרדיפת והאשמת חיילי ומפקדי צה"ל בבית הדין בהאג,

להוצאת ברית מילה מחוץ לחוק,

להאשמת החברה הישראלית בנאציזם,

וגם למחיקת המילה יהודית מהצמד יהודית ודמוקרטית המגדיר את המדינה.

כל זה, ועוד דעות דומות רבות, כן לגיטימי.

איפשור הגירה מרצון של עזתים, הצדקת פעולות ארגון 'עד כאן' שכולן חוקיות ועיקרן איסוף מידע לצורך חשיפת האמת, וביקורת על גניבה כוחנית של סמכויות שלטון מהדרג הנבחר לשופטים הממנים את עצמם – לא לגיטימי.

זוית מעניינת אחרת על העימות בין דוד שוקן לעיתון, פרסם עורך 'העין השביעית' שוקי טאוסיג.

על פני מגילה רגזנית של כאלפיים מילה ותחת הכותרת "הדביל", שפך טאוסיג הרתחן את מלוא מררתו. וברוך השם לא חסרה מררה.

לטענת טאוסיג, בתוך קבוצת הארץ מתחולל מאבק על ירושת הובלת העיתון מידי המו"ל הנוכחי עמוס שוקן (80), בין דוד שוקן, בנו של הלל שוקן, לבין בן דודו, רוני שוקן בנו של עמוס.

והמאמר שפרסם דוד, לטענת טאוסיג, הוא ניסיון לאותת לשותף הבכיר בבעלות על העיתון, ליאוניד נבזלין, (מידיעה אישית – סולד מהקו הפוסט ציוני של העיתון) שבבוא העת הדבר הנכון מבחינתו יהיה לתמוך בדוד ולא ברוני, למחליפו של עמוס שוקן בתפקיד המו"ל, המגדיר את הקו המערכתי.

לא אלאה אתכם ברצף הקללות וברמת הטיעון של טאוסיג. הלינק למעלה ואתם מוזמנים להתרשם לבד.

נניח בצד גם את הפוזה הלעגנית והמתנשאת בה מתקן טאוסיג לשוקן טעות הקלדה (שכתב הגיע העת במקום הגיעה העת), וחמש שורות אח"כ כותב בעצמו "משהו חשוף וכנה", בלי לדעת שאין מילה כזאת כנה.

נתרכז בעיקר: טאוסיג טוען שלדוד שוקן, שבמאמר זה מתגלה כאיש נבון, אכפתי, אחראי ואוהב ישראל, אין זכות לרצות בהובלת העיתון כי במשך 20 השנים האחרונות חי את חייו ולא התערב בציבוריות הישראלית, ותחת זאת "עשה לביתו ולהנאתו. למד עיצוב, השתעשע באמנות, הציג תערוכות."

מכך אנו למדים שרוני שוקן עדיף על פני דוד שוקן, כי הוא כן התערב בציבוריות הישראלית ולא עשה לביתו ולהנאתו, הלא כן?

ובכן – יש הבדל בין דוד לרוני והוא לא זה. שניהם עשו לביתם בעשורים האחרונים, אבל דוד שוקן הוא ציוני שחי בארץ ובה גם "עשה לביתו".

רוני שוקן לעומתו, הוא פוסט ציוני שאכן עושה לביתו, אבל היכן ביתו? לא כאן. הוא ירד מהארץ לפני שנים רבות ו(לפחות) את חלקן הגדול של השנים האחרונות עשה בכלל בחו"ל.

יתכן שחזר לאחרונה לחיות בארץ, איני יודע. דבר אחד די ברור לי:

אם ייבחר רוני שוקן למו"ל הבא, אפשר לשנות לעיתון את השם ל'חוץ-לארץ'. למעשה אפשר לשנות לו את השם כבר עכשיו