דיווח על הסתה פלסטינית? ל"הארץ" יש משהו יותר דחוף לספר לכם (12.5.2010) ברק רביד מ"הארץ" מבצע לוליינות עיתונאית, ובמקום לדווח על דו"ח חדש העוסק בהסתה פלסטינית, בוחר לתקוף את כותבי הדו"ח על דעותיהם הפוליטיות לכאורה, ואת העובדה שמשרד החוץ הישראלי מעז לאמץ אותו. האם יש קשר ל"קרן החדשה לישראל"? ישי גולדפלם | 12.05.10 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס ברק רביד מ"הארץ" מבצע לוליינות עיתונאית, ובמקום לדווח על דו"ח חדש העוסק בהסתה פלסטינית, בוחר לתקוף את כותבי הדו"ח על דעותיהם הפוליטיות לכאורה, ואת העובדה שמשרד החוץ הישראלי מעז לאמץ אותו. האם יש קשר ל"קרן החדשה לישראל"? כותרת מאיימת ציפתה לקוראי "הארץ" בשבת האחרונה, בעניין פעילות זדונית של משרד החוץ הישראלי: "משרד החוץ משלב זרועות עם ארגון ימין לטובת ניגוח הרשות הפלסטינית" ("הארץ", 7.5.10). ברק רביד דיווח לאורך כמעט חצי עמוד על כך שמשרד החוץ הישראלי "משתף פעולה עם ארגון ימין" על מנת "לנהל קמפיין שלילי נגד הרשות [הפלסטינית]". מהו אותו ארגון ימין, ומהי מהות "שילוב הזרועות"? מדובר ב"מבט לתקשורת הפלסטינית" (Palestinian Media Watch) בהנהלתו של איתמר מרכוס. על פי האתר של "מבט לתקשורת הפלסטינית", הארגון מבצע ניטור ומעקב אחרי כלי תקשורת פלסטיניים תוך שימת דגש על המסרים אותם מעבירים המנהיגים הפלסטיניים – הרשות הפלסטינית והחמאס – לאוכלוסיה הפלסטינית, באמצעות מוסדות ותשתיות הנתונים לשליטתם. במילים אחרות, אנשי "מבט לתקשורת הפלסטינית" קוראים עיתונים פלסטיניים וצופים בטלוויזיה הפלסטינית, מזהים הסתה ומתרגמים את החומרים לאנגלית ועברית. באיזה שלב ניתן לסווג אותם כ"ארגון ימין"? הממצאים אותם מוצא ומפרסם מרכוס הם אכן מעוררי עיניים ושאלה, במיוחד לגבי רצונה או אי רצונה של הרשות הפלסטינית להנמיך את להבות השנאה וליצור אווירה של שלום ופיוס בין בני עמה לבין הישראלים. אפילו רביד עצמו כותב בידיעה: פעילויותיו של ארגון "מבט לתקשורת הפלסטינית" לגיטימיות לחלוטין. יותר מכך, כמה מהממצאים שהארגון מציג מטרידים ביותר ואכן ניתן לסווגם כהסתה נגד ישראל. מהי, אם כן, הרלוונטיות של המשפט הבא? עם זאת, רבים מהכתבים שבאו לאירוע לרבות הנציגים הרבים של התקשורת הזרה, לא ידעו כי בראש הארגון ומאחוריו עומדים פעילי ימין בארץ ובחו"ל. הבה נניח לרגע כי אכן מדובר בפעילי ימין. מסיבת העיתונאים נועדה לפרסם את הדו"ח האחרון של "מבט לתקשורת הפלסטינית" אשר מטפל בנושא ההסתה ברשות הפלסטינית עם דגש על האדרת מחבלים אשר רצחו או היו אחראים לרציחתם של מאות אנשים. הדו"ח בוחן מאה מקרים בהם מקומות או אירועים ברשות הפלסטינית קרויים על שם 46 מחבלים נפרדים, ביניהם בתי ספר, גן ילדים, מרכז מחשבים, מחנות קיץ, טורניר כדורגל, מתנ"ס, קבוצת ספורט, כיכר, רחוב, מועדון באוניברסיטה, להקת ריקוד, מעון במרכז נוער, יחידה צבאית, סדרת טלוויזיה, קבוצה בשעשועון טלוויזיה, וטקס סיום לימודים. האדרת אותם רוצחים מהווה, על פי הדו"ח, הסתה ממסדית של הרשות הפלסטינית. הדו"ח מראה בהקשר זה כיצד מנהיגי הרשות בדרגים הגבוהים ביותר, כולל סלאם פיאד ומחמוד עבאס יוזמים ו/או נותנים את ברכתם לסוג כזה של פעילות. ממשלת ישראל הגדירה את נושא הפסקת ההסתה הפלסטינית כאחד הדרישות הבסיסיות לקראת פתיחת משא ומתן עם הרשות הפלסטינית. הדו"ח של "מבט לתקשורת הפלסטינית", אשר מורכב ברובו מציטוטים מכלי תקשורת פלסטיניים, עוסק בדיוק בכך. גם אם איתמר מרכוס הוא "איש ימין", האם זה משנה במשהו את מהות הדו"ח או ממצאיו? ברק רביד יכול היה לדווח על תוכן הדו"ח במקום להתעסק בנושא הבלתי רלוונטי של נטיותיו הפוליטיות של מנהל הארגון. מה בין קרן לקרן? אך לא בכך תם הסיפור. דומה שהשמיניות באוויר שרביד עושה על מנת להעביר את המסר שלו, נובע מרצונו (או רצון העיתון) לתת קונטרה למתקפות מהשבועות האחרונים על ארגוני "זכויות אדם" למיניהם, על כך שהם מקבלים תרומות מקרנות מפוקפקות או ממדינות אירופאיות. מדוע רביד מגדיר בכלל את מרכוס כ"איש ימין"? מכיוון שארגונו מקבל תרומות דרך "הקרן המרכזית לישראל" – אשר מקום מושבה בניו יורק – אשר תורמת כסף בין השאר להתנחלויות. עיתון "הארץ" מנסה אולי להשיב מלחמה לביקורת הספציפית על "הקרן החדשה לישראל" הידועה בתרומתה לארגוני שמאל, על ידי יצירת השוואה בינה לבין "הקרן המרכזית לישראל". אך אין באמת מקום להשוואה. בעוד ש"הקרן החדשה", לאחר קבלת התרומות, מחליטה להיכן ובאיזו כמות להעביר את הכסף, "הקרן המרכזית לישראל" היא רק כלי למעבר תרומות מארה"ב לישראל. מי שתורם דרך "הקרן המרכזית לישראל", לא תורם לקרן עצמה, אלא עליו לציין לאיזה ארגון או מוסד ברצונו לתרום את הכסף. במילים אחרות, הכסף מגיע הישר מהתורם למוסד או לארגון לו הוא בוחר לתרום, לעומת "הקרן החדשה לישראל", שם התורם לא באמת יודע להיכן הכסף שלו יגיע לבסוף. ההבדל הוא עצום. מצד אחד יש קרן אשר קובעת הלכה למעשה להיכן יגיעו התרומות, ומצד שני יש קרן אשר לא באמת מעורבת ביעד הסופי של הכסף. לעניינינו, מי שמבקש לתרום ל"מבט לתקשורת הפלסטינית", לא תורם גם כן "על הדרך" להתנחלויות, אלא הוא בוחר באופן ספציפי את יעד התרומה. ולכן המסקנה שהארגון הזה הוא ימני בגלל הקשר שלו ל"קרן המרכזית לישראל", היא מסולפת ומוטעית. מעבר לכך, אין בשום מקום באתר הארגון כל התייחסות לאיזשהו הסדר, פתרון או הצעה הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אשר יכולים להעיד על אילו שהם נטיות פוליטיות. הארגון מתמקד אך ורק במטרתו: מעקב אחרי כלי תקשורת פלסטיניים וחשיפת ההסתה המשתקפת בהם. האם מעקב זה נחשב על פי "הארץ" לפעילות ימנית? כלום אנשי שמאל לא צריכים להיות מוטרדים מעניין זה? ענין נוסף, רביד מתלונן על הקשר בין משרד החוץ לבין הארגון הלא ממשלתי. אותו דו"ח הוצג ב-6 למאי בפני חברי קונגרס אמריקאים תחת חסותם של שני חברי קונגרס בכירים. אם זה טוב להם, זה לא מספיק טוב בשביל משרד החוץ הישראלי? יש להניח שחברי הקונגרס התעניינו בתוכן הדו"ח יותר מנטיותיו הפוליטיות של איתמר מרכוס. רביד לא מסתפק רק בכך, אלא לקראת סוף הכתבה מביע זלזול מוחלט בכך שמשרד החוץ בכלל יוצא נגד ההסתה הפלסטינית. כך הוא כותב בין השאר על "'מרק ההסתה' של משרד החוץ", כלשונו: "עד כה, הקמפיין הנגטיבי נגד הרשות הפלסטינית הניב פירות דיפלומטים צנועים בלבד". אולי אם מר רביד ועיתון "הארץ" היו מתייחסים לתוכן של הדו"ח במקום לבצע לוליינות על מנת להעביר איזה מסר אשר מסתדר עם האג'נדה שלהם, ציבור קוראיהם היו מבינים בכלל במה מדובר, כיצד פועלת ההסתה הפלסטינית ומהם מימדיה, ובכך היו מעלים את הנושא על סדר היום ולא קוברים אותו תחת ערימות של זלזול וציניות.