האומנם גרם ה"כיבוש" לתופעת ירידה מהארץ?

מאת שלומי בן מאיר

הסופר סמי מיכאל הציג ב'ידיעות אחרונות' את רשמיו הקודרים אודות 50 השנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים ("קלון הכיבוש", 5.6.2017, ע' 10)- אותן הוא מכנה "עידן הכיבוש". בין התרעותיו ודבריו הקשים בולטת הפסקה הבאה:

אחרי הכיבוש כל ישראל הפכה לחזית…אנו קוראים ליהודי העולם לבוא ולחיות בשלווה בישראל, אף שלמעשה ישראל הפכה למקום המסוכן ביותר בעולם ליהודים אחרי הכיבוש. אדם נורמלי תר אחר בית שליו לגדל בו את ילדיו ולנהל בו חיים שקטים…יש כאלה שמעדיפים חיים אפילו בגרמניה על פני ישראל. נתח האוכלוסייה הנמלט מכאן נמנה לרוב עם האליטה המשכילה, היוצרת והדינמית.

מה סמי מיכאל אומר לנו בעצם? שאמנם לפני 1967 היו לנו בעיות, אולם הכיבוש החמיר את מצבנו הביטחוני לאין ערוך; כתוצאה מכך, ישראלים רבים נמלטים על נפשם להיכן שיוכלו לחיות חיים נורמליים, "אפילו בגרמניה"; וכך ישראל מאבדת את טובי בניה ובנותיה.

אלא שלמרבה השמחה, הנתונים מספרים סיפור אחר: לא ניתן לקשור בין תופעת הירידה מהארץ לבין תוצאות מלחמת 1967.

לפני המלחמה, שיעור הירידה מישראל היה גבוה בהרבה מאשר אחריו. גם שיעור ההגירה מישראל שאחרי 67', אינו גבוה מנתוני ההגירה של לא מעט ארצות מפותחות אחרות.

המצב לפני 1967 לעומת המצב לאחר מכן:

בחינה של נתוני ההגירה מלפני 1967 מראה שסמי מיכאל טועה. בשנות החמישים, מאזן ההגירה (מהגרים החוצה פחות חוזרים)  הציג מספרים גבוהים מאוד, של כ-7 יהודים ישראלים יורדים על כל אלף איש מהאוכלוסייה. במחצית הראשונה של שנות השישים, המספר עמד על  כ-5 לאלף.

ומה המצב לאחר שצבאות ערב הובסו וה"כיבוש" נכנס אל חיינו? עד שנת 1973 מאזן ההגירה ירד ל-2.28 לאלף, ובאמצע שנות ה-70, כ-6 לאלף. עד סוף שנות השמונים, הוא ירד ל-3.3 לאלף, ובתחילת שנות התשעים עמד על 2.6. מאז שנת 2001 ישנה מגמה של ירידה במספר הישראלים העוזבים ועלייה במספרם של החוזרים ארצה. כך הגענו לשיא של כל הזמנים בשנת 2014, עם מאזן הגירה של 0.8 על כל אלף איש מאוכלוסיית ישראל.

לסיכום: סמי מיכאל קובע שהכיבוש והסכנה הביטחונית גורמים לעזיבה את הארץ, אבל מתברר שערב המלחמה ירדו מישראל פי חמישה ישראלים יותר מאשר כחמישים שנים מאוחר יותר.

ירידה מישראל לעומת הגירה מארצות אחרות:

האם קיומם של ישראלים המבקשים לחיות בגולה, מצביע על רעה חולה שמדינת ישראל לוקה בה, בשל התנאים המדיניים והביטחוניים הייחודיים, או שמדובר בתופעה המתרחשת גם בארצות אחרות, שאינן מתמודדות עם בעיות כגון הכיבוש בשטחים והטרור הפלסטיני?

ארגון ה-OECD דירג את המדינות החברות בו, לפי אחוז ילידי כל מדינה החיים במדינה אחרת. האחוז הישראלי (5.85%) גבוה מעט מממוצע ה-OECD (4.9%). וישראל ניצבת במקום ה-12 מתוך 27 מדינות. כלומר ב 11 מדינות חיים במדינה אחרת פחות ילידים, אבל ב 15 מדינות חיים בארצות אחרות יותר ילידים. מסתבר שבבריטניה, ניו-זילנד ואירלנד, נתח גדול יותר מהאוכלוסייה מעדיף לחיות את חייו במקום אחר. זאת על אף היעדרן של ההתנחלויות או הטרור הפלסטיני.

בחמישים שנות הכיבוש, אם כן, רצונם של הישראלים להישאר בישראל ולגדל בה את ילדיהם, רק הלך והתחזק. לתשומת לבו של סמי מיכאל- לפחות בסוגיה הזו, הוא יכול לנשום לרווחה.