האם החברה הישראלית "בתהליך התבהמות"?

ארי שביט טוען שהחברה הישראלית מתבהמת. לראיה – בפרשת קו 300 הציבור גיבה את העמדת הנאשמים ברצח המחבלים לדין, בעוד היום הוא מתנגד לכך. רביב דרוקר טוען שכאז כן עתה והציבור יציב ביחסו לעניין. ההיסטוריה מכריעה בבירור

ארי שביט ורביב דרוקר (צילומים: הדס פרוש, פלאש 90; ערוץ 10)

העיתונאי ארי שביט מאמין שהחברה הישראלית מידרדרת מבחינה מוסרית. לביסוס טענתו, משווה שביט במאמרו ב'הארץ' ('מה קרה לנו?', 31.3.2016) בין תגובת הציבור אחרי פרשת קו 300 בשנות ה-80, לתגובת הציבור לאחר ירי המחבל על ידי החייל בשבוע שעבר.

(כזכור, בפרשת קו 300 נתפסו שני נערים פלסטיניים שחטפו אוטובוס 'אגד'. תמונה שפורסמה בעיתון לאחר השתלטות הצבא על האוטובוס ותיעדה את אחד החוטפים כאשר הוא אזוק בעודו בחיים, הבהירה שהשניים חוסלו לאחר שנוטרלו).

כך שביט:

הפעם (בניגוד לפרשת קו 300, ט"ר), היתה הסערה שונה מאוד. למען האמת, היפוך התפקידים היה מוחלט. הממסד הביטחוני ניסה לשמר את צלמה של מדינת ישראל, ואילו הלחץ הציבורי־התקשורתי המתלהם צידד בברוטליות… בקול רם ומחריש אוזניים נשאו ההמונים על כפיים את ההתבהמות… ההבדלים הקוטביים בין התגובות עליהן (פרשת קו 300 ופרשת החייל שירה במחבל, ט"ר), מטילים אלומת אור חושפנית ואכזרית על תהליך השינוי העובר עלינו בעשורים האחרונים. מה קורה לנו. היכן עמדנו ולאן הגענו. מה היינו ולמה אנחנו נהפכים. אנה אנו באים".

האומנם "הבדלים קוטביים" בין תגובת הציבור לחשיפת חיסול המחבלים בקו 300, לבין תגובתו לחשיפת חיסול המחבל המנוטרל מחברון?

לא לדעת עיתונאי חדשות 10, רביב דרוקר, שהזכיר השבוע (בתוכנית 'חמש עם רפי רשף', בהגשת אור הלר)  שתגובות הציבור לאחר פרשת קו 300, היו דומות לתגובותיו לאחר הירי בחברון.

מי מהם צודק?

הארכיון מצדד, חד משמעית, בדרוקר. מסקר "ידיעות אחרונות" שהתפרסם בתאריך 30.5.1986, שנתיים לאחר האירוע, עולה שרוב הציבור (61%) התנגד לחקירת ראש השב"כ באשר לנסיבות חיסול המחבלים. רוב הציבור (70%) אף סבר שמי שצריך לקבוע בעניינים מעין אלו היא הממשלה ולא היועץ המשפטי, ורוב גדול (74%) קבע, כי כאשר קיים ניגוד בין השיקול הביטחוני לבין ההקפדה על קיום החוק, השיקול הביטחוני גובר.

לכידה

סקר נוסף שנערך ב-11.7.1986 ופורסם בעיתון, מעלה  שאומנם חלה ירידה באחוז המתנגדים לחקירה, אך הרוב (57%) עדיין נגדה.

לכידה

זה לא נגמר בזה. עם הסתעפות הפרשה, החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז, פרופ' יצחק זמיר,  להעמיד לדין משמעתי את תת אלוף יצחק מרדכי על עבירה של ביצוע חבלה חמורה.

בספרו "טלטלה בשב"כ" הרחיב  על כך המחבר, יחיאל גוטמן (עמ' 30-31):

לכאורה ניתן היה להעמיד את תא"ל יצחק מרדכי לדין גם בפני בית צבאי – טריבונל שיפוטי שסמכויות הענישה שלו רבות וגדולות מאלו של שופט דן יחיד בדין משמעתי, ואולם הפרופ' זמיר היה ער לרחשי לבו של הציבור ונראה כי הפשרה נמצאה בהחלטה על הליך שיפוטי מתון יותר באמצעות בית דין משמעתי.

נוסף על העמדתו של תא"ל יצחק מרדכי לדין משמעתי הורה הפרופ' זמיר כי צעד דומה יינקט גם כלפי חמישה אנשי שב"כ ושלושה שוטרים. התגובות בקרב הציבור על החלטותיו של הפרופ' זמיר היו סוערות וקשות. רבים גינו את ההחלטה להעמיד לדין את תא"ל יצחק מרדכי ואת האחרים. אפילו הרב הראשי, הראשון לציון מרדכי אליהו, קבע בצעד יוצא דופן כי תת אלוף מרדכי הוא צדיק שעשה תשועה לעם ישראל. "מי שעושה למען הצלת ותשועת ישראל, אסור שתיפול שערה משערות ראשו".

מימין ומשמאל צצו ופרחו ועדי פעולה שהחתימו אזרחים על עצומות בזכותו של תא"ל מרדכי וגינו את יפי-הנפש של היועץ המשפטי לממשלה שהעז להעמיד גיבור לדין על שהיכה מחבלים שבאו לרצוח אזרחים חפים מפשע. קציני צנחנים (מיל') רבים ומפורסמים ובראשם גיבור ישראל מאיר הר-ציון, השמיעו את קולם ברמה והתייצבו בעוז לימינו של תא"ל יצחק מרדכי להבטיח ששערה משערות ראשו לא תיפול ארצה. גם המערכת הפוליטית געשה. השר יוסק'ה שפירא, חבר המפד"ל, שחרר את חרצובות לשונו וקרא לחבריו בממשלה לפטר את הפרופ' זמיר בשל החלטתו, תוך שהוא קובע כי היועץ המשפטי "הכפיש את דמותה של הממשלה בעיני הציבור". חברי ממשלה אחרים ביטאו בשיחות פרטיות ביקורת חריפה ובלתי מחמיאה על החלטתו של הפרופ' זמיר. רק השרים משה שחל ואמנון רובינשטיין תמכו פומבית בהחלטת זמיר והתייצבו לימינו. שתיקתו של שר המשפטים, משה ניסים, היתה רועמת.

התחושה הכללית בקרב ראשי הציבור, כמו אצל העומדים בראשי אימפריות התקשורת היתה כי יש לסיים את הפרשה בדחיפות ולהורידה מעל סדר היום הלאומי.

(ההדגשות לא במקור)

תגובת ארי שביט תתפרסם כאן לכשתתקבל

למאמר זה התפרסמו 7 תגובות
Loading Gif... לפתיחת כל התגובות
  1. ליגאל המבולבל. א. אנו בדמוקרטיה לא בדקטטורה – חשוב מאוד מה הציבור חושב. ב. יעלון ועוד כל מיני גורמים ניסו לחרוץ דין לפני משפט נגד זה התראיינו השרים ולכן התקשר ראש הממשלה למשפת החייל – לא היתה שום קריאה נגד מערכת המשפט. התמבהמות היא מה שאנו רואים אנשים זורקים האשמות בלי שום קשר למציאות. קריאות מתלהמות של 'פאשיסטים' על מי שלא חושב כמותם.

  2. לאתר שלום!
    יש לכם טעות (בלשון המעטה) – הענין הוא לא מה חושב הציבור אלא מה עושה ההנהגה: בפרשת אוטובוס 300 הפרשה נחשפה על ידי העיתונות ורק עמדתו האמיצה של היועץ המשפטי הביאה לברור העובדות (שכללו הטלת אשמה כוזבת על יצחק מרדכי, שקרים לועדות חקירה ועוד כהנה וכהנה) אבל ההנהגה לא יצאה חוצץ נגד היועץ ובטח לא התראיינה נגדו תחת כל עץ רענן ובטח ובטח לא ניסו להשפיע על בית המשפט או על ועדות החקירה. ואילו במקרה הנוכחי המסיתים הראשיים הם שרי הממשלה (וראש הממשלה בראשם) שהם אלה שמניעים את דעת הקהל . מצד אחד כאילו עורכים לו משפט ומצד שני ראש הממשלה מדבר עם הורי החייל היורה והכל נראה כאילו מי שאשם בפרשה הזאת זו מערכת המשפט והוא בעצם גיבור. התבהמות היא מה שאנחנו רואים כאן היום ברחוב שנעשה נגד שר הבטחון והרמטכ"ל שהעיזו לומר את דעתם על ערכי צה"ל, התבהמות היא מה שאנחנו רואים מחבר הכנסת סמוטריץ' ואשתו הצדיקה שאין צורך לומר איזה מין דברים אלה – כל מה שצריך לעשות זה להחליף בדבריה את המילה"ערבים" במילה "יהודים" ואז נבין מהיכן יצאה הצדיקה הזאת.

  3. למעשה, קיים הבדל עצום בין שתי התקופות וזה הרשתות החברתיות, שהן משפיעות בצורה מובהקת על כל שרשרת מקבלי ההחלטות. כיום יש להיזהר יותר והעניין הופך להיות הרבה יותר מורכב בין מוסר, ביטחון והציבור.

  4. שביט וחבריו לא יפספסו שו הזדמנות לקרוא לנו, הישראלים, בהמות. האמת הפשוטה היא שהישראלי היחידי שהוא מכיר באמת זה הוא עצמו, ארי שביט. צריך להסביר לארי שביט שהוא זה לא אנחנו ואנחנו, תודה לאל, זה לא הוא. שביט שמור את תחושותיך כלפי עצמך לעצמך בלבד!

  5. מה ארי כבר יגיב? הרי הוא מקצוען ומכיר את העובדות, ויש לו גישה לארכיונים, הוא יודע את כל זה. רק מה, מעל כל זה, יש אג'נדה שלא השתנתה מאז בגין היה מועמד בבחירות: "ההם" פשיסטים, המדינה תיחרב והלך עלינו. זה השיח של השמאל כבר עשרות שנים, למה שישתנה. "הימין הנורא" זה כל מה שיש להם למכור מאז אוסלו הראה שמולנו אויב עם סבלנות שלא רוצה שלום, וה"אביב הערבי" הראה שפיסית, אין עם מי לדבר (ברמת הישויות באיזור).

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות