'הארץ': ברצועת עזה כמעט ולא נותרו מי שתייה על סמך קומץ עדויות של תושבים ודובר עיריית עזה, מצייר ג'קי חורי תמונה מעוותת של מחסור קיצוני במים. אלה העובדות אותן לא טרח לברר שלומי בן-מאיר | 26.11.24 | מפעל ההתפלה בדיר אל-בלח. צילום: עבד רחים חטיב/פלאש90 שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס ג'קי חורי כותב ב'הארץ' על משבר המים ברצועת עזה לאחר שנה של מלחמה. "השגת מי שתייה הפכה לאתגר יומיומי שלוקח שעות", קוראת הכותרת. החורף המתקרב אמנם יביא עימו קור מצמית לפלסטינים בעזה, אומר חורי, אך הוא לפחות עתיד לספק להם מים מתוקים הראויים לשתייה, משהו שכרגע מצוי במחסור חריף. לאורך הכתבה מצטט חורי תושבים מן השורה, פעילי זכויות אדם ואת דובר עיריית עזה. הוא מציג סיפורים קשים של פלסטינים המתארים את הקושי להתמודד עם המחסור במים: נער שעומד שעות בתור כדי למלא בקבוק מים בנקודת מילוי; אם ששניים מילדיה חטפו דלקת במעיים כי שתו מים מזוהמים; תושבי שכונה בעיר עזה המתחלקים ביניהם בעלויות התפעול של משאבת מים. ככלל, עולה מהכתבה הרושם שאף טיפת מים לא נכנסת לרצועת עזה מבחוץ, ושלא נעשה דבר כדי להגביר את כמות המים הזמינה לתושביה. כאמור הוא מתאר את תלאותיהם של פלסטינים, ואין ספק כי גם ישנם מקרים קשים כאלו. אך מצד שני, ברור כי חורי לא עשה כל מאמץ להציג לאשורו את מצב המים ברצועה. הוא לא בדק את פועלן של הרשויות הישראליות, לא חיפש מקורות נוספים ולא טרח לבצע בדיקת עובדות בסיסית. כיצד אנו יודעים זאת? בין השאר, כי בכתבה שלו מופיעה הפסקה הבאה: במשך השנים הוקמו ברצועה כמה מתקני התפלה של מי ים במימון תורמים ומוסדות בינלאומיים כדי לספק מים ראויים לשתייה ולהפחית את התלות באקוויפר. מתקנים אלו מספקים כמויות מים מוגבלות, והן אינן מספיקות לכיסוי מלוא צורכי האוכלוסייה. עוד לפני המלחמה סבלו מתקנים אלו מבעיות תפעול בשל מחסור בחשמל וקושי בהשגת חלקי חילוף בעקבות המצור המוטל על הרצועה. במלחמה נהרסו או הושבתו כל המתקנים. יתר על כן, מאז תחילת המלחמה הפסיקה ישראל להעביר לרצועה את כמות המים המוגבלת שנהגה לספק לה. ההדגשה שלנו. מדובר בטענה פשוט לא נכונה. למעשה, ממש באותו יום בו פורסמה כתבתו של ג'קי חורי, 14 בנובמבר, פרסמה סוכנות AP כתבה על מפעל ההתפלה בדיר אל-בלח שחובר לאחרונה לרשת החשמל הישראלית, על מנת שיעבוד 24 שעות ביממה (לעומת 3-4 שעות עד לאחרונה) כדי להגביר באופן דרמטי את תפוקתו. החיבור הושלם על ידי צה"ל בתחילת נובמבר, ותודות לכך המפעל מספק כעת 20,000 מטרים מעוקבים של מים מדי יום ביומו. הוא מספק מים לתושבי דיר אל-בלח, חאן יונס והאזור ההומניטרי האל-מוואסי. מפעל התפלה נוסף, הממוקם באזור חאן-יונס, חובר למערכת החשמל הישראלית כבר ביולי, לאחר שישראל הגיעה להסכם עם UNICEF בנוגע להפעלתו. הוא מספק 15,000 מטרים מעוקבים של מים מדי יום. בנוסף, בניגוד לטענת חורי, ישראל לא הפסיקה לספק מים לרצועת עזה "מאז תחילת המלחמה". ישראל מעבירה מים לרצועה באופן ישיר, גם אם בהיקף קטן יותר לעומת טרם המלחמה, דרך שלושה קווי מים. צינור אחד חזר לפעול שבוע לאחר פרוץ המלחמה, וצינור שני הופעל שבועיים לאחר מכן. צינור שלישי הופעל באפריל, לאחר שפועלים ישראלים ופלסטינים עבדו על תיקונו משני צידי הגבול, תחת אבטחה כבדה של כוחות צה"ל. בסך הכול, מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) מעריך את זמינות המים בצפון רצועת עזה ב-112 ליטר לנפש ליום; במרכז הרצועה ב-39 ליטר ביום לנפש; וברפיח – 24 ליטר לנפש ביום. 💦112 liters per person per day in northern Gaza.💦39 liters per person per day in central Gaza.💦24 liters per person per day in southern Gaza. That is the average amount of water available in Gaza for each area👇 pic.twitter.com/hwcoZx5RWv— COGAT (@cogatonline) November 17, 2024 היקפים אלו, חשוב לציין, מבוססים על המים שמקורם במתקני ההתפלה שברצועה, קווי המים מישראל ובארות מים מקומיות. הם אינם כוללים את המים המגיעים מרשת של שישה מתקני התפלה שהוקמו על ידי איחוד האמירויות ברפיח המצרית. מפעלים אלו מספקים 1.6 מיליון גלונים (כ-6 מיליון ליטרים) של מים מדי יום ל-600 אלף איש ברחבי רצועת עזה. למותר לציין שגם על מפעל הסיוע האמירותי ג'קי חורי לא כתב אף מילה. זו לא הפעם הראשונה שהוא בורר מקורות באופן סלקטיבי במיוחד, במטרה להכפיש את ישראל ולהציג את הנעשה בעזה באופן מעוות. להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת עדכונים שוטפים במייל לחצו כאן.