'הארץ' מאמץ בחום את הדו"ח על רעב המוני בעזה כהרגלו בקודש, ניר חסון מעתיק ומדביק כל טענה אנטי-ישראלית שהוא מצליח להניח עליה את ידו. מה קורה כשבוחנים את הטענות בעיניים ביקורתיות? שלומי בן-מאיר | 27.08.25 | חלוקת מזון בעזה. צילום: עלי חסן/פלאש90 שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס בסוף השבוע האחרון פורסם דוח מדד הביטחון התזונתי של האו"ם, ה-IPC, לגבי רצועת עזה. כצפוי, מסקנותיו וטענותיו עוררו סערה מקומית ובינלאומית. הדוח קובע כי למעלה מחצי מיליון מתושבי מחוז עזה (בו מצויה העיר עזה) חיים כיום בתנאי רעב המוני בדרגה 5 (הדרגה הגבוהה ביותר במדד), וכי עד ספטמבר הרעב צפוי להתפשט לדיר אל-בלח וחאן-יונס; מעל מיליון בני אדם סובלים ממחסור חמור במזון בדרגה 4; ועוד כ-400 אלף מתמודדים עם מחסור בדרגה 3. פרסום דוח ה-IPC לווה בהררי ביקורת שהוטחה בו על ידי גופים ישראלים, ממשלת ישראל, דוברים פרו-ישראלים ועיתונאים. משרד החוץ הכריז שהוא "מפוברק ותפור לפי מידה כדי להתאים לקמפיין המזויף של חמאס". מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) פרסם דוח תגובה שטען כי בעזה אין רעב; שהוא מבוסס על מתודולוגיות מפוקפקות ומעוות את העובדות; שהגדרות ודרכי פעולה מקובלות שונו כדי להתאים את הנתונים למסקנות שנגזרו מראש. ראש הממשלה נתניהו הכריז שהדוח "הוא שקר מוחלט", והוסיף: לישראל אין מדיניות של רעב. לישראל יש מדיניות של מניעת רעב. מאז תחילת המלחמה ישראל אפשרה כניסת 2 מיליון טונות של סיוע לרצועת עזה, יותר מטון אחד של סיוע לנפש. בעיתון 'הארץ' גם דיווחו על דוח ה-IPC, כמובן, ומי טוב יותר לסיקור והדהוד טענות אנטי-ישראליות מהכתב החרוץ ניר חסון (לצד הכתבת ליזה רוזובסקי). דרכו העיתונאית של חסון מתחילת המלחמה הייתה פשוטה: העתק-הדבק לכל טענה, דוח ופרסום אנטי-ישראלי שבנמצא, ללא ביקורת קלה שבקלים. דיווחו על הדוח ה-IPC אינו יוצא דופן. ביום ראשון האחרון ניר חסון הגדיל לעשות, ופרסם מאמר פרשנות ארוך ומנומק שעונה על הביקורת הישראלית נגד דוח ה-IPC,ולכאורה "מפריך" את הטענות הפרו-ישראליות. הוא כותב: לישראל הרשמית מדובר באסון הסברתי ופוליטי. בימים האחרונים עבדה קבוצה גדולה של פקידים וקצינים שעות נוספות בניסיון לאתר חולשות בדו"ח… קשה להאמין שההסברה תשכנע את העולם, אבל מטרתה העיקרית אחרת: להסתיר מהציבור הישראלי את האמת על מה שנעשה בשמו. משם מתחיל חסון "להפריך" את טענות ישראל. וכמו התלמיד שלא טרח ללמוד למבחן, והעתיק את התשובות מהתלמיד שישב לידו, כולל הטעויות, שגיאות הכתיב ושם התלמיד, כך גם חסון: הוא ליקט טענות שמצא באינטרנט ופשוט הדביק אותן על דפי העיתון, גם כשהוא לא הבין מה הוא כותב. סביר להניח שהוא גם לא טרח להתייעץ עם אנשים שכן מבינים. שיעורי תת-תזונה בקרב ילדים כך כותב חסון בנוגע לאחד המדדים שנבדקו בדוח – שיעור התחלואה בתת-תזונה בקרב ילדים: המידע הזה נאסף בעשרות רבות של מרפאות שמטפלות בילדים ברצועה, בידי אחיות המודדות באופן קבוע את עובי קיבורת הזרוע שלהם. ישראל טוענת כי המדגם של באי המרפאות אינו מייצג, כי מדובר מראש בילדים החלשים יותר, וכי שיטת המדידה אינה משקפת את מצבם התזונתי האמיתי של הילדים, בניגוד לשקלול המשקל והגובה … אלא שאותה שיטה, המופיעה בפרוטוקול של ICP, שימשה למדידת רעב גם בסודאן, והיא מקובלת במקומות שבהם מערכת הבריאות בקריסה ואי אפשר למדוד ולשקול כל ילד – למשל בעזה. הסקרים שהמומחים נשענים עליהם כוללים גם ילדים בריאים, שבאים למרפאות לשם קבלת חיסונים. אלא שכפי שמציין מומחה הנתונים מארק זלוצ'ין, הקווים המנחים של IPC אוסרים במפורש על שימוש בנתונים שנאספו במתקני בריאות כגון מרפאות ובתי חולים, מכיוון שאלה לרוב אינם כוללים ילדים בריאים ולכן הם מייצרים תמונה מנופחת של שיעורי התת-תזונה בקרב ילדים. העובדה שלמרפאות הגיעו גם ילדים בריאים אינה משנה זאת – אוכלוסיית באי המרפאות עדיין רחוקה מאוד מלהוות מדגם מייצג של אוכלוסיית הילדים הכללית ולכן לא ניתן להסיק ממנה על כלל האוכלוסייה. אנשי ה-IPC ידעו זאת כשקבעו את הקווים המנחים שלהם, ועיתונאי הגון היה אמור לשאול מדוע הם הפרו אותם. נמשיך. מדד נוסף של ה-IPC הוא שיעור התת-תזונה החריפה בקרב ילדים. חסון כותב: טענה נוספת של ישראל היא שגם לפי IPC עצמו, הנתונים שנאספו ביולי אינם חוצים את הסף של רעב בדרגה 5 – 15% תת־תזונה חריפה אצל ילדים. שקלול הנתונים ביחס לחודש כולו אכן מעלה שעזה עדיין לא חצתה את הסף, אבל הדו"ח מבחין בין המחצית הראשונה של החודש למחצית השנייה, שבה הוא כבר נחצה… מה שחשוב הוא המגמה, והמגמה היא הידרדרות. אלא שחסון פשוט טועה ומטעה את קוראי 'הארץ'. בשום שלב של חודש יולי הנתונים לא חצו את ה-15%. זלוצ'ין מסביר מה כן קרה: מאגר הנתונים לגבי ילדי מחוז עזה בחודש יולי, פורסם ב-6 באוגוסט וכלל מידע אודות 15,749 ילדים להם נמדד עובי קיבורת הזרוע במרפאות (כפי שציינו, מדובר בנתונים מוטים שלא ניתן להסיק מהם על האוכלוסייה הכללית). מכל מקום, הנתונים הראו כי 12.2% מילדים המדגם סובלים מתת תזונה – פחות מה-15% הנדרשים להכרזה על רעב המוני בדרגה 5. מה עשו ב-IPC? פשוט התעלמו באלגנטיות מחלק ממקורות המידע, והשתמשו בנתונים לגבי 7,127 ילדים – פחות ממחצית המדגם המקורי – שאצלם שיעור התת-תזונה הוא 16.4%. הפלא ופלא, מדובר בנתון החוצה את ה-15 אחוזים, מה שאפשר להם להכריז על רעב המוני. UN's Gaza Famine Fraud Exposed:➡️IPC tested 15,700 kids for malnutrition in July and found 12%—below 15% famine threshold😕Problematic. So what did they do?➡️Use a smaller incomplete 7,100 sample showing 16%✅Solved. Now UN can claim famine in Gaza!Evidence & sources: pic.twitter.com/Re1grOvGsQ— Aizenberg (@Aizenberg55) August 24, 2025 מן הראוי לציין גם שהרף של 15% ילדים הסובלים מתת-תזונה בהתאם למדידות קיבורת הזרוע הוא רף שרירותי, חסר בסיס, שה-IPC עצמו מודה כי הוא חסר בסיס מדעי. בניגוד לכמה טענות של דוברים פרו-ישראלים, הוא לא הומצא במיוחד עבור המקרה של הדוח על עזה, וכפי שציין ניר חסון, נעשה בו שימוש גם במקומות אחרים. אלא שבדיוק אותו ניסיון מלמד כי הרף הזה יוצר הערכות שגויות שמנותקות ממצב התת-תזונה באוכלוסייה בפועל. כמה מתים בעזה? ניר חסון ממשיך וכותב שטויות בנוגע למדד נוסף: המדד השלישי הוא רמת התמותה מרעב, וכאן הרף שנקבע הוא שני מתים ביום לכל עשרת אלפים בני אדם. ישראל טוענת כי שיעור התמותה בעזה רחוק מאוד מהרף הזה, ולכאורה, הדיווחים של משרד הבריאות בעזה מחזקים את טענתה: בחודש האחרון, על פי המשרד, מתו ברעב 205 בני אדם, בערך 0.3 ביום לעשרת אלפים. אלא ש־IPC אינו נוגע רק לתמותה ברעב אלא לתמותה לא אלימה בכלל… רעב המוני אינו רק בעיה רפואית של מחסור במזון, אלא גם קריסה מוחלטת של מרקם החיים. ניר חסון צודק בטענתו שרף המתים של ה-IPC נוגע לכל התמותה האלימה, ולא רק לזו שמיוחסת לרעב. מה הוא אם כן, מספר המתים היומי מסיבות לא אלימות במחוז עזה? דוח ה-IPC לא כולל מספר כזה. מי שיקרא את הפרק הרלוונטי (עמודים 22- 24) העוסק בתמותה, יגלה שם דיון ארוך, שכמעט ואינו כולל מספרים כלשהם, אודות הסיבות בגינן מספר המתים בעזה הוא כנראה גבוה יותר מהמדווח. הבעיה היא שאין אף מספר מדווח שלגביו ניתן לטעון שהוא מהווה הערכת חסר. פשוט כלום. משרד הבריאות בעזה מדווח לעולם על מספרי ההרוגים מאש צה"ל ועל ההרוגים מרעב בעזה. האם יש סיבה כלשהי להאמין לו מהווה דיון נפרד, אך זו עובדה שהמשרד כלל אינו מפרסם מידע אודות שאר מקרי המוות ברצועת עזה. דוח ה-IPC מציין דרכים נוספות להערכת מספר המתים, כגון סקרים טלפוניים וסקרי משקי בית, אך הוא לא מספק את התוצאות שלהם כדי שהעולם יוכל לבחון בעצמו. בניגוד לשיעורי תת התזונה בקרב ילדים, שם ה-IPC השתמש בנתונים מוטים, ביצע בהם מניפולציה ובחר רף שרירותי וחסר ערך, בסוגיית התמותה אנשיו אפילו לא השתדלו להראות שהם מנסים להגיע לחקר האמת. הם מספרים לנו שהם בחנו "מקורות מידע שונים", ואז על פני ארבעה עמודים של השערות וספקולציות מסבירים למה המקורות האלה אינם מספקים, ומדוע מספר המתים הוא בעצם גבוה מספיק בכדי להכריז על רעב המוני. לסיכום מחברי דוח ה-IPC, שביניהם יש לפחות פעיל אנטי-ישראלי ותיק אחד, לא היו מעזים לבצע את כל ההפרות המתודולוגיות והאתיות שלעיל אם הם לא היו יודעים שהן תתקבלנה בהתלהבות על ידי תקשורת אנטי-ישראלית עוינת. בישראל, זהו התפקיד של 'הארץ' בכלל וניר חסון בפרט.