'הארץ': שקרים שקרים ועוד שקרים, כולם נגד ישראל

"עזה היא הזוועה שלא ניתן להכחיש, אך הישראלים ינסו להכחיש ככל יכולתם" כותבת דליה שיינדלין במאמר ארוך ב'הארץ', על המלחמה המתחוללת בעזה כבר למעלה משנה. הנקודה שלה פשוטה למדי: הישראלים תמיד מתכחשים לזוועות שהם מבצעים, לא משנה עד כמה חזקות הראיות להן, וכך הם עושים מאז 1948 ועד ימינו.

על מנת להוכיח את טענתה, מספקת שיינדלין שורה של מקרים מ-76 השנים האחרונות בהם, לטענתה, מדינת ישראל והישראלים היו אשמים בפשעים מחרידים, אך הם התנערו מאשמה, התכחשו לעובדות הברורות, וטענו לחפותם.

את שורת הדוגמאות של שיינדלין אפשר לפרק ולהפריך, ובשורות הבאות אכן נפרק את רובן הגדול, באמצעות הצגת העובדות ההיסטוריות והישענות על מקורות מוסמכים. הבעיה היא, שגם את המאמץ להתמודד עם טיעוניה ושקריה ניתן להציג כעוד "הכחשה" ישראלית טיפוסית לפשעיה של ישראל. לכן חשוב להדגיש: כתב הפלסתר של דליה שיינדלין, והשקרים המופיעים לאורכו, מהווים הוכחה מצוינת לכך שמזה עשורים, נגד ישראל ניטשת מלחמת תעמולה ושקרים במטרה להכפישה ולטפול עליה את הפשעים הנוראים ביותר.

ג'נוסייד ופשעי מלחמה בעזה

שיינדלין פותחת בהאשמה החמורה מכולן, ג'נוסייד (רצח עם), ויחסם של הפלסטינים והישראלים כלפיה:

שום דבר לא מלהיט את הדיון יותר מהמילה "ג'נוסייד".

עבור הפלסטינים, ג'נוסייד הוא עובדה תיאורית – כל דבר אחר הוא שקר. עבור בתי הדין הבינלאומיים, זו אמנה משפטית, בית הדין הבינלאומי לצדק שוקל את האשמותיה של דרום אפריקה, לפי רף גבוה של ראיות… עבור ישראלים רבים, המילה היא עלילה אנטישמית ושקר.

ממשלת ישראל כבר עכשיו דוחה לחלוטין האשמות חמורות פחות – פשעי מלחמה, טיהור אתני, נכבה שנייה…

במילים אחרות: עבור הפלסטינים מתבצע נגדם ג'נוסייד, עבור הישראלים לדברים אין כל שחר, והגוף הבלתי תלוי והעצמאי – בין הדין הבינלאומי – יכריע בין הצדדים. ומכל מקום, גם אם אינה מבצעת ג'נוסייד, ברור שישראל אשמה בפשעי מלחמה, וגם את זה היא מכחישה.

אלא שדחיית הטענה שישראל מבצעת פשעי מלחמה היא אינה בלעדית לישראל. למעשה, עמדה זו היא קונצנזוס בקרב מומחי צבא לא ישראלים – קצינים בכירים וחוקרי צבא ומלחמה במדינות דמוקרטיות שבחנו, חקרו וביטאו את חוות דעתם המקצועית על המלחמה שישראל מנהלת בעזה נגד חמאס. אלה האנשים המכירים יותר מכל את אופייה של המלחמה ואת הדילמות המוסריות והמבצעיות המתעוררות בניהול מלחמה. ומסקנתם היא שישראל אינה עוסקת בהרג מכוון ולא הכרחי של אזרחים, ושהיא עומדת בחוקי המלחמה.

בין אלה ניתן למצוא את ג'ון ספנסר, ראש החלקה ללימודי לוחמה אורבנית בווסט פוינט:

 ישראל פעלה על פי חוקי המלחמה… ועדיין מצאה דרך לצמצם את הנפגעים האזרחיים לרמות נמוכות באופן היסטורי.

סגן מפקד כוחות נאט"ו לשעבר, הגנרל הבריטי ג'ון מק'קול:

אני יודע שישראל עושה כל שביכולתה לא לפגוע באזרחים.

גנרל מארק מילי, לשעבר יו"ר המטות המשולבים האמריקניים.

אנדרו פוקס, מרצה בכיר באקדמיה הצבאית המלכותית בסנדהארסט:

 כל הפעולות שישראל נקטה מוצדקות הן מבחינה מוסרית והן מנקודת מבט של הביטחון הלאומי.

ג'פרי קורן, ראש המחלקה לדין צבאי באוניברסיטת טקסס טק וסא"ל במיל' בצבא האמריקני, ורא"ל במיל' ג'ורג' סמית:

ישראל מיישמת בעקביות את חובתה החוקית להימנע, בכל עת שניתן, מהרג אזרחים.

קולונל ריצ'רד קמפ, לשעבר מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן:

 אף צבא אינו נוקט ביותר אמצעי זהירות מאשר צבא ההגנה לישראל כדי למנוע נפגעים אזרחיים.

רמטכ"ל צבא איטליה לשעבר וינצ'נזו קמפוריני, יחד עם קבוצה של קצינים בכירים נוספים מארה"ב ובריטניה:

צה"ל פיתח והטמיע נהלים חדשניים להפחתת הסיכון לאזרחים הנובעים מהתקפות על מטרות צבאיות.

גנרל דייוויד פטראוס, לשעבר מפקד הכוחות האמריקניים בעיראק ואפגניסטן.

דייוויד דפטולה, קצין בכיר לשעבר בחיל האוויר האמריקני ודיקן מכון מיטשל ללימודי תעופה וחלל בארלינגטון:

 צה"ל פועל בהתאם לחוקי הסכסוך המזוין.

וקבוצה של 7 גנרלים אמריקנים, שבדו"ח מיוחד סיכמה כי:

 ישראל עומדת בכללי הסכסוך המזוין.

אין בנמצא קבוצה של מומחי צבא ברמה דומה המאשימים את ישראל בהפרת חוקי המלחמה או ברצח המוני מכוון של אוכלוסייה אזרחית. זו לא "הכחשה ישראלית" – זה הקונצנזוס השורר בקרב אנשי המקצוע המומחים לעניין.

הנכבה, 1948

לאחר מכן פונה שיינדלין לפשע הקדמון: עזיבתם של מאות אלפי ערבים את הארץ במהלך מלחמת העצמאות. גם כאן, ישראל דחתה את אשמתה והסתירה את האמת:

הנהגת ישראל סיווגה את הארכיונים הקשורים לנכבה במלחמת העצמאות, בעוד שדוד בן-גוריון טיפח את הרעיון שרוב הפלסטינים נטשו בהוראת מנהיגיהם, לפי ההיסטוריון שי חזקני. הארכיונים נפתחו, חוקרים הרכיבו [וחשפו] אמיתות נוראיות, וישראל סגרה מחדש את החומר.

אילו "אמיתות נוראיות" התגלו כשנפתחו ארכיוני מלחמת השחרור? ההיסטוריון פרופסור בני מוריס הוא ראש וראשון לחוקרי אותם ארכיונים בתחילת שנות השמונים, והבכיר מכולם. את הספר המסכם את מחקרו, 'לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים', הוא מסכם:

 בעיית הפליטים הפלסטינים היא יציר של מלחמה ולא פרי תכנון מוקדם יהודי או ערבי. בעיקרה היא תוצר לוואי של פחדי הערבים והיהודים ושל הלוחמה הממושכת והמרה, שאפיינה את המלחמה הראשונה בין שני העמים; בחלקה היא תוצאה של מעשים מכוונים, שלא לומר זדונים, של מפקדי צבא ופוליטיקאים יהודים; ובחלקה הקטן יותר אחראים להיווצרותה גם קציני צבא ופוליטיקאים ערבים, הן במעשים והן בהימנעות ממעשים (עמוד 382).

כעשרים שנה לאחר מכן נפתחו ארכיונים נוספים, ואלה הביאו את מוריס לשינוי מסוים בהערכת התמונה ההיסטורית. הוא כותב:

[הגרסה החדשה של הספר] מתארת זוועות וגירושים רבים [שבוצעו על ידי הצד היהודי] ממה שתועד בגרסה המקורית של הספר. אולם, במקביל, חלק גדול הרבה יותר מ-700,000 הפליטים הערבים קיבלו הוראה או עצה לנטוש את בתיהם, ממה שחשבתי קודם לכן. זה ברור מהמסמכים החדשים שההנהגה הפלסטינית… עודדה או ציוותה על כפרים רבים לשלוח את הנשים, הילדים והזקנים, כדי להוציאם מטווח הסכנה. כפרים שלמים, במיוחד במישור החוף שנשלט על ידי היהודים, צוו גם כן להתפנות.

כלומר: פתיחת הארכיונים חשפה מציאות של מלחמה קשה, ולא של זוועות יוצאות דופן שבוצעו על ידי ישראל. בנוסף, גם אם לא רוב הערבים נטשו בהוראת מנהיגיהם, הדבר בהחלט נכון לרבים מהם. אין מדובר בעלילה של דוד בן גוריון, אלא בעובדה היסטורית פשוטה שאינה מוצאת חן בעיני דליה שיינדלין.

פרשת עלילת טבח טנטורה

שיינדלין גם מזכירה את עלילת הטבח שצה"ל ביצע לכאורה בכפר הערבי טנטורה ב-1948, כפי שנטען בעבודת המחקר מאת תדי כ"ץ מ-1998 שעוררה סערה:

עמיתים אקדמאים פתחו בקמפיין הכפשה ומרואיינים חזרו בהם מעדויותיהם לתדי כ"ץ, שעבודת המאסטר שלו תיארה טבח של כוחות ישראליים בטנטורה ב-1948 (הסיפור הזה מסופר בסרט באותו שם).

כמה שקרים ניתן לדחוס במשפט אחד? ראשית כל, לא היה כל "קמפיין הכפשה" מצד "עמיתים אקדמאים". כן היו היסטוריונים ותיקים ומכובדים שפרסמו את מסקנתם לפיה אין ראיות לטענות בדבר טבח בטנטורה, ושעבודתו של כ"ץ אינה עומדת בסטנדרטים אקדמיים מינימליים.

שנית, מרואייניו של כ"ץ לא "חזרו בהם מעדויותיהם". הם תבעו אותו בטענה שהוא עיוות את העדויות ללא הכר על מנת לתמוך במסקנה שהוא קבע מראש. ואכן, במשפט אכן התגלו פערים ניכרים בין העדויות המוקלטות לבין הציטוטים שנכללו בתזה שלו, כמו גם סילופים, המצאות ושקרים נוספים.

באשר לסרטו של אלון שוורץ על הפרשה, נפנה אתכם למאמר ההפרכה קטלני של אמינות הסרט שפורסם דווקא ב'הארץ', ממנו עולה באופן הברור ביותר שהסרט רצוף שקרים, תעמולתי, מניפולטיבי וחסר כל ערך דוקומנטרי.

פרשת מוחמד א-דורה

שיינדלין מגיעה לתחילתה של האינתיפאדה השנייה:

בשנים האחרונות, מאמצי ההכחשה מתמקדים לעתים קרובות במקרים פרטניים, בהם בוררים פרטים זעירים כדי להוכיח את חפותה של ישראל… דוגמאות להכחשות מיקרו אלה כוללות תעשיית קוטג'ים שצמחה במשך שנים כדי להוכיח שמוחמד א-דורה בן ה-12 לא נהרג מאש ישראלית בשנת 2000, במהלך האינתיפאדה השנייה

הביטוי "תעשיית קוטג'ים" מתייחס ל"עסק ייצור קטן שנמצא בבעלות ובניהול של אדם או משפחה". כלומר, לפי שיינדלין הטענות שישראל לא הרגה את א-דורה מקורן באנשים פרטיים שחקרו את המקרה באופן עצמאי.

לטענה הזאת אין כל שחר. ועדת בדיקה ממשלתית ישראלית, שמסקנותיה התבססו על כמה תחקירים מעמיקים שבוצעו בשנים שלאחר המקרה, קבעה כי אין יסוד לטענה שא-דורה נהרג מאש צה"ל, וכי בסוף סרט הצילום שלא שודר הילד נראה חי. גם בכיר המז"פ  ממשטרת ישראל שליווה את תחקיר האירוע קבע כי לא ייתכן שהצרור שלכאורה פגע בילד נורה מעמדת צה"ל. ד"ר יהודה דוד, שטען כי הוא טיפל ב"צלקות הירי" ממנו נפגע א-דורה כבר ב-1994, זוכה במשפט הדיבה נגדו על ידי בית המשפט הצרפתי.

אך גם אם שיינדלין תטען כי כל התחקירים והמסקנות שלעיל הן תעמולה ישראלית, שתי נקודות עיקריות עומדות:

1. הסרט המציג את מותו של א-דורה אינו מכיל כל ראיה כי הוא נורה מאש צה”ל.
2. גם אם נקבל את קביעת הכתב הצרפתי אנדרליין (שלא נכח באירוע עצמו) שאכן כך הדבר, הרי שא-דורה לא נרצח במכוון אלא נקלע לחילופי אש בין כוחות צה"ל לבין חמושים פלסטינים.

נשאלת השאלה, מדוע מותו של אל-דורה נידון ומוזכר 24 שנה לאחר המקרה? משום שמאז הוא שימש ככלי תעמולה מרכזי במטרה להסית לרצח וטרור נגד יהודים וישראלים. זו הסיבה שהוא הפך לסמל, ושיינדלין עיוורת לכך שבמאמציה להכפיש את ישראל, היא רק חושפת את התעמולה נגדה.

הפיצוץ בבית החולים אל-אהלי

שיינדלין מגייסת סיפור נוסף של התעמולה הפלסטינית, שבניגוד למקרה אל-דורה לא הצליח להפוך למקור חשוב של הסתה נגד ישראל:

אם תקרית נוראה מיוחסת לישראל באופן שגוי – כמו הפיצוצים בבית החולים אל-אהלי בתחילת המלחמה, ככל הנראה על ידי ירי תועה של מיליציות פלסטיניות – זה ממונף כהוכחה לכך שישראל חפה מפשע בכל שאר המקרים.

תזכורת: כבר בשעה שלאחר הפיצוץ באל-אהלי בערב ה-17 באוקטובר 2023, רשויות החמאס טענו כי ישראל הפציצה את בית החולים על יושביו, ומשרד הבריאות הפלסטיני הודיע ש-500 איש נהרגו בהפצצה. כלי תקשורת מרכזיים בעולם קיבלו מיד את הגרסה הפלסטינית ושידרו אותה לעולם. רק בשעות ובימים שלאחר מכן הצטברו העדויות שהוכיחו כי מדובר בעורבא פרח, והביאו כלי תקשורת וסוכנויות מודיעין בעולם למסקנה: רקטה פלסטינית כושלת פגעה במגרש החנייה הסמוך לבית החולים, ומספר ההרוגים בתקרית נמוך בסדרי גודל ממה שנטען בתחילה.

לענייננו, שיינדלין אינה מספקת דוגמה למישהו הטוען שהמקרה מוכיח כי "ישראל חפה מפשע בכל שאר המקרים". אף אחד לא טוען זאת. אך פרשת אל-אהלי כן מוכיחה את המוטיבציה של תעשיית השקרים להכפיש את ישראל בכל הזדמנות, ואת להיטותה של התקשורת הבינלאומית לאמץ כל שקר אנטי-ישראלי, כל עוד השקר לא נחשף בבירור.

צפון עזה

לבסוף שיינדלין עוברת לדון בפעילות צה"ל בצפון רצועת עזה בשבועות האחרונים:

ישראל עדיין מרעיבה, מפציצה ומגרשת את אוכלוסיית צפון עזה. רבים חושדים שהיא מיישמת את "תוכנית האלופים", המבקשת לרוקן את צפון עזה מפלסטינים…

היא ממשיכה ומתארת הדיונים שהתנהלו בבית המשפט על מיעוט כניסתה של אספקה הומניטרית לצפון עזה. עוד היא מספרת על קריאתם של מנהיגי ומתנחלים וחברים הממשלה ובקואליציה להקים התנחלויות באזור. המסקנה ברורה: ישראל טובחת, מרעיבה ומגרשת מאות אלפי אזרחים במטרה להקים התנחלויות באזור בו הם חיו.

בינתיים, זו גרסת צה"ל על המבצע בצפון הרצועה (מבחינת שיינדלין, מדובר ב"הכחשה" גרידא):

צה"ל הודיע… שחייליו הקיפו את ג'באליה כחלק ממבצע קרקעי חדש נגד מאמצי חמאס להשתקם בצפון עזה…

כחלק מהמבצע המתרחב, צה"ל הודיע… שהוא מתכונן לפנות אזרחים מכל צפון עזה, וכי הוא ירחיב את האזור ההומניטרי בצפון הרצועה…

לאזור [ההומניטרי]… מועברת מרבית האספקה ההומניטרית. יש שם גם בתי חולים שדה.

הצבא גם אמר שהוא פתח שני נתיבי פינוי לפלסטינים…

מטרת הוראת הפינוי, לפי צה"ל, היא לצמצם ככל הניתן את הפגיעה באוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, בזמן שהוא נלחם בחמאס ומונע מארגון הטרור להדק את אחיזתו.

לאיזו גרסה נאמין, לזו של צה"ל או של דליה שיינדלין? ובכן, קל להאמין לזו של שיינדלין אם בוחרים להתעלם מהמציאות הצבאית בשטח ומדרכי הפעולה של חמאס. והמציאות של חמאס בשטח, כפי שמסביר מסמך עדכני של מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, היא שחמאס מתחזק "ממשל צללים" במקומות בהם צה"ל לא טיהר לחלוטין מארגון הטרור:

חמאס מפעיל מגוון אמצעים להפגנת נוכחותו בשטח, לספק שירותי חירום לתושבים והחשוב מכל – למנוע משחקנים פוטנציאליים אחרים להיכנס לנעליו.

אמצעים אלה כוללים בין השאר השתלטות על האספקה ההומניטרית וחלוקתה לתושבים; הקמת מפקדות טרור ומצבורי נשק בלב האוכלוסייה האזרחית; ומניעת האזרחים מפני פינוי לאזורים ההומניטריים, כולל ירי באזרחים המבקשים להתפנות.

אלה הם התנאים בהם חמאס הפך את פינוי האוכלוסייה האזרחית לנדרש, אם מעוניינים למלא את שתי המטרות: לחסל את שלטון חמאס בעזה ולצמצם את הפגיעה באוכלוסייה אזרחית.

על הרחבת האזורים ההומניטריים כותבת שיינדלין:

צה"ל אומר שהוא הרחיב את האזורים ההומניטריים עבור העזתים, אך טניה הארי, מנהלת 'גישה'… דוחה את המונח: "אין שום דבר הומניטרי באזור ההומניטרי… אין מספיק אספקה או מקלט לאנשים שם, ותקיפות אוויריות עדיין מתרחשות באזור…

ושוב, קל מאוד לצייר את ישראל כמפלצת אם מתעלמים מעצם קיומו של חמאס והדרכים בהן הוא בוחר לפעול ברחבי רצועת עזה, גם שנה לאחר שפתח במלחמה. כך, שיינדלין מסתירה מהקוראים את הגניבה השיטתית של סיוע הומניטרי על ידי חמאס; את בכירי חמאס המסתתרים באזורים ההומניטריים; את ירי הרקטות מתוך אותם אזורים; ואת השימוש באזורים ההומניטריים להקמת מפקדות, בתי מלאכה לייצור נשק, מחסני אמל"ח ובסיסים לשילוח מתקפות נגד כוחות צה"ל.

לסיכום

קל מאוד להרשיע את ישראל ולתארה באור מפלצתי, כשמאמינים לכל שקר שאויביה מספרים עליה, ופוטרים בזלזול כל ראיה שמזכה את ישראל כ"הכחשה" חסרת ערך. כך ניתן להתעלם מחוות הדעת המקצועיות של מומחי צבא בנוגע לשיטות ניהול המלחמה על ידי ישראל; ממה שהיסטוריונים מקצועיים אומרים על מלחמת 1948; על המשמעות האמיתית של פרשות מוחמד א-דורה ובית החולים אל-אהלי; ומהמתחולל בימים אלו בצפון רצועת עזה ובאזורים ההומניטריים.

וכך, דליה שיינדלין ביקשה לכתוב כתב אישום נגד נטייתם של הישראלים להתעלם ולהכחיש את פשעיהם, אך המניפסט שיצא תחת ידה הוא דוגמא ומופת לאופן בו שונאי ישראל יטפלו עליה כל אשמה, ולעזאזל העובדות.

להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת עדכונים שוטפים במייל לחצו כאן.