האשמות בדבר "מקרי רצח" בידי חיילי צה"ל מתפוררות Presspectiva | 22.04.09 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס פחות מחודש לאחר שישראל סיימה את פעילותה בעזה, כמה מהחיילים ששירתו במבצע "עופרת יצוקה" נפגשו במכינה הקדם הצבאית ע"ש יצחק רבין בה למדו, ושוחחו על חוויותיהם בלחימה. כפי שדווח בעיתון "הארץ", המפגש אורגן ע"י ראש המכינה, דני זמיר, ובפתיחתו גינה זמיר את המבצע הישראלי על כך שקבע "גבולות חדשים מבחינת הקוד האתי של הצבא ושל מדינת ישראל" ועל כך שהפעולה "זרעה הרס רב בקרב אזרחים". בהמשך הדיון, זמיר הוסיף ואמר: אני חושב שהיה חשוב שההורים שלכם יישבו פה וישמעו את השיח הזה. אני חושב שזה היה שיח מאלף, וגם מאוד מאוד מבאס ומדכא. אתם מתארים צבא עם נורמות ערכיות ירודות מאוד, זו האמת. היות וזמיר "אינו מסתיר את עמדותיו הפוליטיות", כפי שטוען "הארץ", עושה רושם שתלמידיו לשעבר במכינה, המזוהה עם השמאל הקיבוצי, ידעו מה זמיר רצה לשמוע במפגש, ושהמפגש עצמו כלל קבוצה במינוי עצמי. בכל מקרה, חלק מהמשתתפים בהחלט לא אכזבו את זמיר, שנכלא ע"י צה"ל בשנת 1990 על סירובו לשרת בגדה המערבית. החיילים סיפרו אודות מקרי "רצח בדם קר," כולל עדויות ראיה לכאורה של צלף שירה באישה ובשניים מילדיה רק מפני שביצעו פניה לא נכונה, וצלף נוסף שהרג אשה זקנה. זמיר כתב מאמר אודות הדיון לבטאון המכינה, שאותו סיפק לאחר מכן לעיתונים "הארץ" ו"מעריב". המאמר גרר גל כתבות ב"הארץ" שביקרו בחריפות את ההתנהלות שיוחסה לצה"ל (כאן, כאן, כאן, כאן, וכאן, כמו גם מספר רב של כתבות בתקשורת הזרה. הניו יורק טיימס דיווח על הסיפור המקורי בראש עמוד השער שלו כאן וכאן). הדיווחים ב"הארץ" ובניו יורק טיימס התעלמו מעדויות מפורטות של חיילים המעידות על התנהלות ללא דופי של צה"ל, כמו החיילים שהשאירו מעטפה ובה כסף לבעל הבית הפלסטיני שעל ביתו הם השתלטו. בעוד שממשלת ישראל הבטיחה חקירה מלאה ואף פלילית, ספקות קשים כבר הועלו לגבי חלק מההאשמות. לדוגמא, הכתב לענייני בטחון בחדשות ערוץ 2, רוני דניאל, דיווח שהחייל שראה כביכול את הצלף יורה באם ובשניים מילדיה הודה בפני המח"ט שלא ראה כזה מקרה: לא ראיתי בעצמי. היו סיפורים כאלה. לא הייתי באותו הבית וכל מה שאמרתי היה על בסיס שמועות. בכנס זה היה שיח חברי וכך התייחסתי לזה. דניאל העלה תהיות דומות לגבי הריגתה לכאורה של האישה הזקנה בידי צלף, וסיכם ש"אמינותם מפוקפקת מאוד". הנה דיווחו המלא של דניאל בחדשות ערוץ 2: לאחר פרסום כתבתו של דניאל, אפילו "הארץ" דיווח שהחייל שסיפר את סיפור האם והילדים שנהרגו זומן ע"י המח"ט, ובשלב זה הודה שהסתמך אך ורק על "שמועות" בפלוגתו: בצהריים כבר ידעו לספר בצבא שהתחקיר בדבר העדות על ירי באם ושני ילדיה הגיע למסקנות ראשוניות. מח"ט גבעתי, אל"מ אילן מלכא חשף את המ"כ שהעיד על כך, זימן אותו אליו – והחייל הודה שהסתמך רק על שמועות בפלוגה. התעלמות מראיות נגדיות "הארץ", ה"ניו יורק טיימס", ורוב המקורות האחרים שסיקרו את האירוע התעלמו מהצהרות מפורטות שנתנו חיילים אחרים לגבי כך שצייתו במפורש לקוד התנהלות נוקשה, ולגבי מעשים טובים שעשו לפלסטינים (ה"טיימס" הקדיש משפט אחד שלם לחייל שאמר שחיילי צה"ל סיכנו את חייהם כדי להימנע מפגיעה בפלסטינים. ואותו משפט בודד נדחק לסוף הכתבה). אתר ynet, בתגובה לפרסומים ב”הארץ”, פרסם חלק מהצהרות אלו: “קשה לי להאמין שהדברים האלה קרו, זה נשמע לי מופרך," אמר אסף דנציגר (21), חייל גבעתי שלחם ברצועה עד שנפצע קל שלושה ימים לפני תום המבצע. “אני לא חושב שמישהו מאיתנו חיפש להרוג סתם. מה שקרה שם לא סיפק הנאה לאף אחד, רצינו שזה ייגמר כמה שיותר מהר ושיהיה כמה שפחות חיכוך עם בלתי מעורבים," אמר דנציגר. לדבריו, לחיילים ניתנו הוראות ברורות לירות במי שמסוכן, חמוש או בעל כוונות. "בכל המבנים שהיינו לא היה שום מקרה של הרס או השחתה. עשינו רק דברים מוצדקים, שנאלצנו לעשותם מצורך מבצעי. אף אחד לא ירה באוכלוסייה לא לוחמת. אנשים עברו לידנו בחופשיות ולא הפרענו בכלל לכיוון התנועה שלהם. באותה כתבה, ynet ציטט חיילים נוספים: ג', חייל מילואים המשרת בצנחנים ושהה כשבוע בתוך הרצועה במהלך המבצע, טוען שההאשמות הן לא יותר מאגדות. "שטויות, לא היו דברים כאלו. אולי יכול להיות שמדובר במפקד אחד אידיוט. בטוח לא היו הוראות מלמעלה. בכל נקודה שבה היינו השתדלנו לעשות מינימום של נזק ומקסימום שמירה על המקום. להיפך, השארנו את הבתים שהגענו עליהם יותר נקיים מאשר היו. אפילו ניקינו איזה מקרר אחד שממש הסריח. "היה מקרה שבו קיבלנו התרעה שאמורה להגיע לכיווננו מחבלת מתאבדת. גם כשהתקרבו אלינו נשים מעבר לקו המיועד ירינו באוויר או ליד. עברנו מול חנויות פרוצות לחלוטין כשרואים בהן שתייה קרה אבל אף אחד לא העז לגעת בזה .אפילו לא חשבנו לקחת דברים שבאמת הזדקקנו להם. פעם אחת מישהו לקח קופסת שימורים מחנות וכולם צעקו עליו. הוא מיד החזיר אותה". החייל אומר כי מנקודת מבטו, צה"ל פעל באופן הכי מוסרי שאפשר. "כמובן שחיי החיילים היו החשובים ביותר, אבל הקפידו מאוד לפעול לפי צדק, כי זאת הדרך הנכונה. טובת המדינה עמדה לנגד עניינו וכל מה שרצינו היה לחזור הביתה בשלום", אמר. גם בדרג הפיקודי יש המתייחסים לטענות בביטול. "זאת בושה וחרפה. ייתכן שלא מדובר בשקרים מוחלטים, אבל גם אם יש אמת מסוימת בסיפורים – בטוח מדובר באחוז בודד", אמר רס"ן במיל' עידן זוארץ (36), מפקד פלוגת מילואים בגבעתי ."בכל לחימה יש את האחוז הבעייתי, אבל צריך להסתכל בראייה הרחבה של 99 האחוז הנותרים ולא לקחת מקרה חריג כמייצג". זוארץ טוען כי יש להטיל ספק באמיתות הטענות, שכן "אם הדבר כל כך בער בהם ואכן היה אמיתי, למה הם לא דיברו עד עכשיו? למה הם לא עצרו את הדברים במקום? ברמה האתית והמוסרית, חובתם הייתה לעצור את הדברים ולא לחכות חודשיים לאיזה דיון איזוטרי. נכון, הייתה לחימה אינטנסיבית, המתבקשת במקרה של חטיבה שלמה שנכנסת לאזור אורבאני. האם השתנו הוראות הפתיחה באש ופתאום היה אפשר לירות על אזרחים? חד משמעית לא". לדברי הקצין, צה"ל השקיע רבות בטכנולוגיה ומודיעין בזמן אמת במטרה לא לפגוע בחפים מפשע. "אפילו אני, שראיתי כמה דברים בחיים שלי, הייתי בשוק מוחלט מהמקצוענות שהופגנה", הוא אומר. "אני אישית נתתי הוראה לחיליים שלי ביום היציאה מהרצועה להשאיר את כל האוכל והצ'ופרים שקיבלנו בבית האחרון שבו שהיינו. היו אפילו מילואימניקים שהשאירו מעטפה עם כסף לאחת המשפחות". חייל נוסף שלחם בעזה, ישי גולדפלם, הפיץ מכתב פתוח למשפחה פלסטינית שעל ביתם השתלטה יחידתו באופן זמני במהלך הלחימה. המכתב, שכותרתו "אני החייל שישן בביתך," פורסם ב"מעריב", ולאחר מכן תורגם לאנגלית והופיע בעיתון הקנדי "נשיונל פוסט". גם גולדפלם דיבר על הצעדים שהוא וחבריו נקטו כדי למזער את הנזק לבית: ביליתי ימים ארוכים בביתך. הנוכחות שלך ושל משפחתך הורגשה בכל פינה. ראיתי את התמונות המשפחתיות אשר תלית על הקיר וחשבתי על משפחתי. ראיתי את בקבוקי הבושם של אשתך על השידה וחשבתי על אשתי. ראיתי את הצעצועים של ילדיך, את החוברות ללימוד אנגלית שלהם. ראיתי את המחשב האישי שלך וכיצד סידרת את המודם ואת הטלפון האלחוטי ליד מסך המחשב בדיוק כמוני. אני רוצה שתדע שחרף ההרס הרב שמצאת בביתך, אשר נוצר בעקבות חיפוש מטענים ופתחי מנהרות (שאכן נמצאו בבתים אחרים), השתדלתי להתייחס בכבוד לכל מה שהיה נראה לי חשוב לך. כשהייתי צריך להזיז את שולחן המחשב, ניתקתי את כל הכבלים והנחתי הכל בצורה מסודרת על הרצפה, כפי שהייתי עושה עם המחשב שלי. אפילו כיסיתי את המחשב עם בד. את הבגדים שהתפזרו כתוצאה מהזזת ארונות השתדלתי להכניס בחזרה, בוודאי לא כפי שאתה היית מסדר, אך לפחות שהדברים לא ילכו לאיבוד. אני יודע – ההרס הרב, סימני הירי בקירות, הבתים של שכניך שהפכו לערימה של בטון ואשפה – מציבים את תיאורי באור מגוחך בעיניך. ובכל זאת, אני חייב שתבין אותי, אותנו, ושתתעל את הכעס והביקורת שלך למקומות הנכונים. החלטתי לכתוב לך את המכתב הזה דווקא בעקבות שהייתי בביתך... מצער מאוד שה"ניו יורק טיימס" ו"הארץ" מאכילים את קוראיהם באמצעות כף גדושה של קוריוזים אנטי ישראליים, תוך שהם מתעלמים מסיפוריהם של חיילי צה"ל הטיפוסיים כמו ישי גולדפלם. על עורכי ה"טיימס" (ועמיתיהם ב"הארץ") להסביר לאלתר מדוע דני זמיר ראוי להופיע בפרסומיהם, וישי גולדפלם לא. כשהם מבצעים מהלכים מגמתיים כגון אלו, עיתונים יוצרים את החדשות במקום לדווח עליהן. עדכון מה-23 במרץ: המח"ט שפיקד על היחידה ששמה נקשר ל"מעשי רצח" כביכול ברצועת עזה פתח בחקירה לאחר ששמע על ההאשמות. הוא דיבר עם מספר עדי ראייה, וכולם הסכימו שמעשי הרצח הללו לא התרחשו מעולם. לפיכך, ההאשמות המקוריות, שהתבססו על עדויות שמיעה ושמועות, הופרכו, ויש להסתייג מהן. ממצאי המח"ט דווחו באתר NRG, בכתבה שכותרתה "תחקיר בצה"ל מפריך עדויות על ההרג בעזה”. ע"פ הכתבה: שני אירועים מרכזיים שעלו מעדויות הלוחמים, אותן הגיש ראש המכינה הקדם צבאית ע"ש רבין, דני זמיר, לרמטכ"ל גבי אשכנזי, מתמקדים בחטיבת חי"ר אחת. מפקד החטיבה יציג היום בפני מפקד אוגדת עזה, תא"ל אייל אייזנברג, את מסקנותיו של תחקיר אישי שביצע בנושא בימים האחרונים, ולאחר אישורו יוצג התחקיר לאלוף פיקוד דרום, יואב גלנט. לגבי האירוע בו נטען כי קלע ירה באישה פלסטינית ובשתי בנותיה, מביא תחקיר המח"ט את דברי הקלע: "ראיתי את האישה והבנות שלה ויריתי ירי הרתעתי. המ"כ עלה על הגג וצעק לי 'למה ירית עליהן'. הסברתי שלא יריתי עליהן, אלא ביצעתי ירי הרתעתי". קצינים בחטיבה מעריכים כי הלוחמים ששהו בקומה התחתונה של הבית הפלסטיני חשבו שהוא פגע בהן, ומכאן הופצה שמועה שקלע הרג אם ושתיים מבנותיה. לגבי הארוע השני, בו נטען כי לוחמים עלו אל הגג כדי להשתעשע בירי והרגו קשישה פלסטינית, העלה תחקיר המח"ט כי לא היה אירוע כזה. נדמה שעיתון "הארץ", וכמוהו גם ה"ניו יורק טיימס" – שסיפקו כיסוי משמעותי לסיפורים הללו למרות מחסור ברור בעובדות – אמורים לשקוד כעת על כתיבת תיקונים רציניים, ורצוי שיופיעו בעמוד הראשי. עדכון מה-27 במרץ: ה"ניו יורק טיימס" פרסם כתבת המשך שכותרתה "ישראל חולקת על תיאורי החיילים בדבר התעללויות בעזה" שתיקנה כמה מהשגיאות שהופיעו בדיווחיה הקודמים, ביניהם הטענה שקלע ישראלי הרג אם ושתי בנותיה. ה"טיימס" מודה שטענה זו היא "אגדה אורבאנית" המבוססת אך ורק על שמועות. הכתבה גם מצטטת מספר חיילים ישראלים, ביניהם ישי גולדפלם, המספרים על מאמציהם לשמר את חייהם ורכושם של אזרחים פלסטיניים חפים מפשע.
