היום לפני: פרשת הלינץ' בצומת איו"ש היום לפני 17 שנים הוכרחו עיתונאים ישראלים להכריע מה קודם למה – הצלת חיים או מילוי המשימה העיתונאית. הם בחרו בחירה אחת, מועצת העיתונות בחרה בחירה אחרת חנן עמיאור | 02.11.15 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס היום לפני 17 שנה, ב 2.11.1998, הועמדו עיתונאים ישראלים בפני דילמה מקצועית, ערכית ומוסרית: ברוח אמירתו הפורסמת של עורך אתר וואלה! לשעבר, ח"כ ינון מגל ("קודם כל אני יהודי, אחר כך ישראלי, אחר כך עיתונאי"), ניתן לנסחה כך: האם אתה קודם כל עיתונאי ורק אחר כך אדם מציל חיים, או שקודם כל אתה אדם מציל חיים ורק אחר כך עיתונאי? מעשה שהיה כך היה: רכב ישראלי ובתוכו חייל טרמפיסט, נקלע להפגנה פלסטינית אלימה בצומת איו"ש. נהג הרכב הבחין שהוא נוסע לתוך ההפגנה, האט, נטש את הרכב המידרדר ונס על נפשו. במושב האחורי נותר תקוע סמל המבצעים המבוהל אסף מיארה, שנפל לידי הפוגרומיסטים הפלסטינים כפרי בשל. הוא נשלף מהרכב והוכה באבנים ובמוטות בראשו. ברגע מסוים התעשת, ובראש פצוע וזב דם פתח במנוסה רגלית ונחלץ בעור שיניו מלינץ'. כל אותו הזמן עמדו בסמוך לאירוע צלמי עיתונות ישראלים שתיעדו את המתרחש, אך לא נקפו אצבע להגנתו. תמונות התקריב הקשות של תקיפת החייל, שהתפרסמו בעיתוני המחרת בצירוף קרדיטים לצלמים יהודים ישראלים, עוררו תרעומת ציבורית קשה. עלה מהם בבירור שהצלמים עמדו קרוב מאד לחייל המותקף, אבל העדיפו לצלם את האירוע במקום להושיט לו עזרה. תחקיר שפורסם על העניין בעיתון 'הארץ', העלה את האפשרות שההתנפלות הברוטלית על החייל, אפילו תואמה עם הצלמים מראש ושבעצם נוכחותם במקום, ליבו ועודדו את פרץ האלימות. דוגמה מעיתוני יום המחרת, התמונות והקרדיטים שעוררו את הסערה פרקליטות המדינה ביקשה להעמיד לדין את הצלמים – כאמור אזרחים ישראלים – מכוח חוק 'לא תעמוד על דם רעך', אבל עד שהתקבלה ההחלטה חלה התיישנות על העבירות. הפרקליטות לא הרפתה והעבירה את תלונתה על התנהגות הצלמים למועצת העיתונות, תוך בקשה לבירור "שאלה אתית עקרונית זו". ועדה שמינתה מועצת העיתונות לבחון את התלונה, הסתייגה מהוספת סעיף בדבר חובת הצלת חיים לתקנון האתיקה של העיתונות, אבל המלצתה נדחתה והסעיף הוסף לתקנון. ככל הידוע, ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שתקנון האתיקה המחייב את עיתונאיה, כולל סעיף כזה. הסעיף שנוסף לתקנון (מתוך תקנון האתיקה של מועצת העיתונות) העיתונאים, במפתיע או שלא, התקוממו. הם טענו ש"אין להם הכשרה" להושיט סיוע במצב כזה, שהסעיף הוא "דרישה מוסווית כלפיהם לנקוט צד" ושמעמדם ה"נייטרלי" חייב לגרום להם "לדעת לא להתערב". ראש חטיבת החדשות בערוץ הראשון דאז, רפיק חלבי, אף הגדיר את הסעיף החדש כ"עוד צעד לכיוון עיתונות פטריוטית ומגויסת". נשיא מועצת העיתונות דאז, הפרופ' מרדכי קרמניצר, דחה את הטענות והותיר את הסעיף על כנו.