ה'ניו יורק טיימס' מטייח, אבל הטיח נופל מהקירות

בעיה נקודתית קלה עם "ספורטאית מקומית" ש"סירבה ללחוץ יד" לספורטאית ישראלית, כחלק מ"עוינות" דו צדדית בין ספורטאים ישראלים לערבים, היא כל מה שנשאר מהאפליה הפרימיטיבית של הספורטאים הישראלים באליפות הג'ודו באבו דאבי. ככה זה כשהעיתון מחליט לקדם את בירת האמירויות כ"עיר סובלנית וגלובלית"

מאת תמר שטרנטל

(מאמר זה הוא עיבוד לגרסה המקורית שפורסמה באתר של CAMERA, עמותת האם של 'פרספקטיבה')

כתבה ב'ניו-יורק טיימס' ביום שלישי האחרון, אודות פתיחת מוזיאון הלובר באבו-דאבי, מתארת אותו כאמצעי של "עוצמה רכה" המיועדת "לקדם את הבירה כעיר סובלנית וגלובלית". הכתבה מעלימה לחלוטין את הדוגמה הבולטת האחרונה של אי-סובלנות בבירת האמירויות: איסור רשמי על כל הסמלים הישראליים, כולל המנון המדינה היהודית, בטורניר ה'גראנד-סלאם' הבינלאומי באבו-דאבי בחודש שעבר.

תוך התעלמות מהאיסור המוחלט הרשמי על כל הסמלים הישראליים, וצמצום האפליה האנטי-ישראלית לכדי מקרה בודד של ספורטאית שגונתה על ידי בכירים במדינה, הכתבת דורין קרבג'אל מטעה את הקוראים:

למרות המטרות הנעלות, המציאות הגיאופוליטית המסובכת חדרה לתחומה של התרבות במדינה. בסוף אוקטובר…ספורטאית ג'ודו מקומית… סירבה ללחוץ ידיים לאחר שהפסידה למתחרה הישראלית. בכירים בממשלה, שדאגו לתדמיתם, מיהרו להתנצל על התקרית ולהצטלם עם הספורטאים הישראלים

אולם אותם פקידי ממשלה חרדו לתדמיתם הרבה פחות מכפי שקרבג'אל טוענת. כפי שה'ניו יורק טיימס' דיווח בזמן אמת:

איגוד הג'ודו הבינלאומי דורש שאיחוד האמירויות הערביות תתייחס לספורטאים הישראלים באופן שווה, לאחר דיווחים לפיהם הדגל הישראלי ייאסר בטורניר באבו-דאבי…הטורניר אוסר על הספורטאים הישראלים לענוד את סמלי מדינתם, ומחריג את ישראל באיסור להציג את דגלה או לנגן את ההמנון שלה

מדוע ה'ניו-יורק טיימס' מתעלם מהאיסור הרשמי על סמלים ישראליים, ומצמצם אותה למקרה פרטי של ספורטאית אחת, ומציג אותו כאילו הוא מנוגד למדיניות הרשמית של איחוד האמירויות? הרי המדיניות של איסור על כל הסמלים הישראליים מהווה מידע החיוני לקוראים על מנת להבין את המציאות העומדת בדרך "לקדם את הבירה כעיר סובלנית וגלובלית".

זו לא הפעם הראשונה בה ה'ניו-יורק טיימס' המעיט בעוצמתה של העוינות האנטי-ישראלית באירועי ספורט בינלאומיים. באוגוסט 2016, לאחר שהג'ודוקא המצרי אסלאם שהאבי סירב ללחוץ את ידו של יריבו הישראלי אורי ששון, דיווח כתב העיתון ויקטור מאת'ר: "ישנה היסטוריה של עוינות בין הספורטאים הישראלים וספורטאים אחרים מהמזרח התיכון באולימפיאדה". מהניסוח ניתן להבין כי מדובר בעוינות דו-כיוונית.

מאת'ר מספק כמה דוגמאות לטענתו, וכולן מצביעות על עוינות הבאה מצד אחד בלבד: ספורטאים ערבים ומוסלמים הנוהגים באופן מבזה כלפי מתחריהם הישראלים. ראשית, הוא הזכיר את המקרה בו הקבוצה הלבנונית מענה מהקבוצה הישראלית לחלוק עמה אוטובוס. אז, הוא ציין כי ג'ודוקא סעודי הסיר עצמו מהתמודדות על מנת שלא להתמודד נגד ישראלי. לבסוף, מאת'ר הזכיר מקרה מ-2004 בו ג'ודוקא איראני זלל על מנת לחרוג ממגבלות המשקל ולפסול עצמו מקרב נגד ישראלי.

ספורטאים ישראליים נמצאים באופן עקבי בצד אליו מופנית העוינות הערבית והמוסלמית. אם כך, מדוע ליצור מצג לפיו המדיניות כלפיהם היא סובלנית ומכילה, או לצייר מצב בו העוינות בין הצדדים היא סימטרית?

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות
Loading Gif... לפתיחת כל התגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות