'הניו יורק טיימס' ממשיך להתעקש גם אחרי שהודו כי טעו בשיקול דעת, עורכי 'הטיימס' מסרבים לטפל בעיוות המופיע בדיווח על חייל צה"ל שנרצח. הם גם דוחים כל טענה על הטיה אנטי-ישראלית. גדעון שביב | 02.12.13 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס גם אחרי שהודו כי טעו בשיקול דעת, עורכי 'הטיימס' מסרבים לטפל בעיוות המופיע בדיווח על חייל צה"ל שנרצח. הם גם דוחים כל טענה על הטיה אנטי-ישראלית. לפני כשבועיים הבאנו כאן את תגובתה של המבקרת הרשמית של 'הניו יורק טיימס', לביקורת הציבורית הנוקבת לה זכה העיתון בעקבות בחירה תמוהה של תמונה אשר ליוותה דיווח על הירצחו של החייל עדן אטיאס ז"ל בעודו ישן באוטובוס בעפולה. כזכור, עורכי 'הטיימס' החליטו לפרסם בהבלטה דווקא את תמונתה של אם המחבל הערבי אשר רצח את אטיאס. מרגרט סאליוון, המבקרת של 'הטיימס', הודתה כי העיתון שגה בכך שבחר לפרסם דווקא "דיוקן רגשי ואוהד של אישה פלסטינית במצוקה", בדיווח המדובר. ברם, כפי שציינה כבר אז 'פרספקטיבה', למרות ההודאה בשגיאה, התמונה ממשיכה להתנוסס באתר 'הטיימס' במסגרת אותו הדיווח עד עצם היום הזה. 'קאמרה', עמותת האחות של 'פרספקטיבה' בארה"ב, המשיכה לפנות ל'טיימס' בדרישה לביצוע פעולה כלשהי אשר תתקן את העיוות. לפני מספר ימים פרסמה סאליוון תגובה נוספת לפרשה, המובאת כאן בקיצור: לאחר שכתבתי בשבוע שעבר אודות תמונה של אם פלסטינית, הרבה קוראים ומבקרים אחרים התלוננו כי – מאחר ששני עורכים בכירים הסכימו כי מדובר בבחירה לא טובה להמחשת סיפור אודות מותו של חייל ישראלי – היה זה לא נכון מצד 'הטיימס' שלא להסיר את התמונה מהאתר. …. פיליפ ב. קורבט, אחד מעורכי העיתון האחראי על סטנדרטים בעיתון, קיבל גם הוא תלונות עם מסר דומה. תגובתו בכתב לאחד מהם, עימה שיתף אותי, יכולה לסייע לענות על השאלות שיש לרבים בעניין. הוא הסביר כי "למעט טעויות עובדתיות, רק לעיתים רחוקות אנו משנים או מוחקים תוכן שפורסם. הכתבות הנגישות באתר מהוות ארכיון אלקטרוני של מה שפורסם ב'טיימס', במקביל לארכיון המודפס וארכיון המיקרופילם שלנו, שתמיד היו לנו. לעיתים קרובות עמיתיי ואני מקבלים בקשות לשנות או להסיר מהארכיון כתבות שפורסמו, בשל מגוון רחב של סיבות. אנו מסבירים כי המדיניות שלנו היא להימנע מכך. למעט טעויות עובדתיות, לו היינו חוזרים לעיתים קרובות לכתבות שפורסמו ימים, שבועות או שנים קודם לכן – משכתבים, עורכים מחדש, מוסיפים או מחסירים תמונות ואלמנטים אחרים – עד מהרה הארכיון שלנו היה חדל מלתפקד כארכיון בכלל". מר קורבט הוסיף התייחסות רחבה יותר, במענה לטענה של הטיה אנטי ישראלית בסיקור של 'הטיימס'. הוא ציין: "אנו מכירים בכך שהסיקור של ישראל והסכסוך במזרח התיכון, ובמיוחד של אירוע נוראי כגון זה, הוא רגיש ביותר. כמו עמיתיי אשר שוחחו עם המבקרת הציבורית, אני מבין מדוע חלק מהציבור כועס על פרסום התמונה. אבל האשמות כי 'הטיימס' מוטה, אנטי-ישראלי במכוון או מסלף את סיקורו ביודעין, הן לדעתי לחלוטין לא מוצדקות. אולי אתם זוכרים כיצד לא מזמן קרא לנו מבקר ציבורי קודם להחליף את ראש הלשכה הירושלמית של הטיימס, מאחר שבנו התגייס לצה"ל, ובכך יצר מה שהמבקר החשיב כניגוד עניינים בלתי מתקבל על הדעת. המבקרים שלנו באותו מקרה, והיו רבים, ציינו זאת כהוכחה להטיה האנטי-פלסטינית שלנו. אנו יודעים כי לעיתים הסיקור שלנו לקוי. אנו מקבלים, ואפילו מברכים על ביקורת הוגנת, ואנו מעניקים למבקר הציבורי פלטפורמה בולטת להשמעת ביקורת שכזו. אבל אני דוחה כל טענה כי הסיקור שלנו מוטה או מעוות בכוונה תחילה. הכותבים והעורכים שלנו מנסים, כמיטב יכולתם, לספק דיווחים מלאים, מדויקים והוגנים על נושאים אלו, ואנו נמשיך לעשות כן בעתיד". המדיניות של 'הטיימס' שלא למחוק מה שכבר פורסם ("unpublish"), עליה כתבתי גם בעבר, היא מדיניות הכרחית, גם אם לפעמים קשה לקוראים לקבל אותה. ללא ספק, זוהי אחת מאותן הפעמים. גם אם נקבל את טענות ה'טיימס' במלואן, עדיין יכול היה העיתון לבצע מספר פעולות פשוטות בכדי לתקן במעט את מה שגם הוא מודה שהיתה טעות בשיקול דעת. ראשית, 'הטיימס' היה יכול להוסיף בתחילת הכתבה הסבר קצר יחד עם קישור לביקורת שהשמיעה המבקרת הציבורית. שנית, וככל שברצונו לתקן במעט את המעוות, יכול היה להוסיף בסוף הכתבה תוספת מאוחרת (עם ציון ברור) של תמונות נוספות הקשורות לאירוע כגון תמונתו של החייל או משפחתו האבלה. בעידן האינטרנט, בו כתבות המועלות לאתר נגישות למשך שנים רבות, יש חובה מיוחדת לתקן טעויות – גם טעויות בשיקול דעת.