התעליינות, דיכוי, כוח ושקרים. אלה פניו הרעילים של עיתון 'הארץ' החדש

לאחרונה פורסם ב'הארץ' מאמר שכותרתו "עליונות, דיכוי, כוח. אלה פניה הרעילים של היהדות החדשה".

המאמר המשניא והמתסיס, שמיד נראה עד כמה הוא מבוסס כל כולו על שקרים מוחלטים, פורסם כמובן גם באנגלית, שכן הקהילה הבינלאומית היא קהל היעד האמיתי של מאמרי הבלע האלה.

טענת הכותב, מנחם קליין, פשוטה: האופן המתעליין, המדכא והכוחני שבו מתייחסת ישראל לפלסטינים מאז כיבוש יהודה ושומרון, חסר תקדים בהיסטוריה היהודית. היות ומעולם בעבר לא נהג כך העם היהודי כלפי עמים אחרים, הרי שכיבוש יו"ש יוצר למעשה יהדות חדשה ורעילה שלא היתה מעולם כמוה.

התעוזה לסלף את ההיסטוריה היהודית בצורה כה בוטה מעוררת השתאות. כל חוקר יהדות יודע שכמעט למן הרגע בו הפך העם היהודי לעם, ההיסטוריה שלו רצופה ביחס דכאני ואלים לאין שיעור יותר מאשר יחסה של ישראל לפלסטינים, (ועדיין עדין למדי ביחס למה שהיה נהוג בעולם העתיק).

החל מהציווי, עוד מימי המדבר, למחות את זכר עמלק מתחת לשמיים,

עבור למלחמת ההשמד של יהושע בן נון בשבעת עמי הארץ כשנכנס אליה לכובשה,

המשך לימי ממלכת דוד ותקופת השופטים, בהן אף התקיים נוהג להביא עורלות פלשתים כמוהר לחתונה,

הלאה אל תקופת המכבים. לפי יוסף בן מתיתיהו, (קדמוניות היהודים עמ' 257-258) כשכבשו המכבים את ארץ אדום, הודיעו לעם האדומי הכבוש שעליו לעבור ברית מילה וגיור, כתנאי להישארותו בארצו הכבושה.

נזכור גם את אירועי שושן המונצחים במגילת אסתר, במסגרתם בוצע בעמי פרס ומדי טבח המוני בניצוחם של מרדכי ואסתר.

וכמובן לא נשכח את הציונות עצמה, שבהיותה בשלב אותו לכאורה רואים קליין ו'הארץ' כתנועה לאומית צודקת, גירשה את הפלסטינים ודיכאה במשטר צבאי את אלה מהם שנשארו תחת שליטתה.

כלומר, ההיסטוריה היהודית רצופה ביחס מתעליין, מדכא וכוחני כלפי עמים אחרים ולכאורה אין שום חידוש ביחסה לפלסטינים.

רק לכאורה, שכן למעשה, יחסה של ישראל לפלסטינים אינו מתעליין, אינו מדכא ואינו כוחני כלל. ודאי לא בהשוואה לתקופות קודמות בהיסטוריה היהודית שחלקן הוזכרו כאן, אבל גם לא בפני עצמו.

ראשית יובהר: הפלסטינים אכן אינם הריבון. ישראל היא הריבון, משום שארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי. אלא שמציאות זו אינה כרוכה בהכרח בדיכוי.

מזה שנות דור חיים הפלסטינים תחת שלטון עצמי. אם נמנעות מהם זכויות פוליטיות (כמו למשל הזכות לבחור ולהיבחר שהוענקה להם ע"י השלטון הפלסטיני בפעם האחרונה ב 2004) או זכויות אזרח אחרות כגון הזכות לבחור בכל נטייה מינית או למכור את רכושם לכל מי שיחפצו, בלי להיענש על כך בעונשי מאסר כבדים או מוות, עליהם לבוא בטענה לשלטון הפלסטיני.

בכל הקשור לשליטת ישראל בחייהם, יש להדגיש: מחבלים אכן חיים בחיכוך כוחני עם ישראל, וטוב שכך. לעומת זאת, פלסטינים שאינם מעורבים בטרור נגד אזרחים ישראלים, או בלחימה נגד כוחות הביטחון הישראלים, וכאלה הם הרוב המוחלט, אינם מטרה מבחינת ישראל. אכן, בהשפעת התראות על כוונת מחבלים לבצע פיגועי טרור, מושפעים גם חייהם מהמתיחות הביטחונית, למשל במחסומי דרכים או סגרים. אבל ככל שפוחתים איומי הטרור הפלסטיני, כך חופשיים הפלסטינים לחיות את חייהם בשלווה ובשגשוג ובלי לחוש את שליטת ישראל בשטח בשום צורה שלילית. לא נמנע מהם חופש תנועה, לרבות יציאה לחו"ל (דרך ירדן למשל), חופש עיסוק, לרבות פרנסה בשטחי הרשות או בישראל או בכל מקום בעולם, חופש דת, חופש מדת ולמעשה כל זכות אזרח אחרת.

ישנו רק חוק אחד המפלה יהודים על פני לא יהודים, אותו אפשר להגדיר כחוק המבטא "עליונות" וזהו כמובן חוק השבות, המאפשר עלייה והתאזרחות לכל יהודי באשר הוא יהודי, לרבות לא יהודים שהם בנים ונכדים ליהודים, אבל מחיל מדיניות הגירה נוקשה יותר כלפי מי שאינם כאלה.

אלא שכפי שכותב אלכס ספיאן, גם חוק השבות עצמו אינו חוק חריג בנוף הדמוקרטיות הליברליות במערב, אינו גזעני וגם אינו ייחודי לישראל. חוקים דומים המתעדפים בני מוצא מסוים לצורך הגירה קיימים במדינות דמוקרטיות רבות, ביניהן מקסיקו, אירלנד, פינלנד, יוון, פולין, גרמניה, איטליה ודנמרק. חוקים אלה מוכרים במסגרת האמנה הבינלאומית בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית, אשר מתירה למדינות להעדיף בני קבוצה מסוימת בהענקת אזרחות – ובמיוחד כ"העדפה מתקנת" שמטרתה לפצות על אפליה ורדיפה ממנה סבלו בני הקבוצה בעבר.

ואם חוק השבות לגיטימי, ואין אף חוק אחר המפלה יהודים לטובה, היכן ה"עליונות" היהודית?

הנה כי כן, אין אמת בטענה שעליונות דיכוי וכוח הן פניה של ישראל החדשה שלא היתה כזו בעבר, אלא בדיוק להיפך: בעבר נהגה היהדות בפרקטיקות שניתן לכנותן ככאלה, אבל כיום אין להן אף זכר.

לא רק שאין אמת, טענה זו, במיוחד כפי שהוצגה לקוראי המהדורה באנגלית, נשמעת כעלילה אנטישמית בזויה ממיטב עדות הניאו נאציזם, כפי שהגיבו לציוץ המאמר של 'הארץ' גולשים רבים.

בעקבות הביקורות הרבות, מחק העיתון את הציוץ. אולי הבין שהגזים עם האוטו-אנטישמיות שלו?

אולי כן ואולי לא. כך או כך, אין דבר הבל אנטי ישראלי, טיפשי ומגוחך ככל שיהיה, שהוא טיפשי דיו כדי להיפסל לפרסום בעלון התעמולה הזה.