ויכוח עם פלסטינים? ב'הארץ', עמדת המדינה לא ראויה אפילו לאזכור

ידיעה ארוכה ומפורטת מאת עמירה הס ב'הארץ' ("המדינה הרסה 26 מבנים בדרום הר חברון, יממה לאחר שהליך גישור נכשל", 3.2) מתארת את הריסת 23 מבני מגורים בכפרים הפלסטינים ג'ינבה וחלאווה, בדרום הר חברון בשטח אש 918.

אין זו הפעם הראשונה שהס מדווחת על הנעשה בכפרים האלו, וגם לא הפעם הראשונה שבה 'פרספקטיבה' נכנסת בעובי הקורה ובודקת את דיווחיה אודותיהם. גם הפעם מצאנו שיש מה לדייק, אם לנקוט לשון המעטה.

גם לפי הדיווח של הס, אין חולק שהמבנים שהרסה המדינה אתמול נבנו רק בשנת 2014, במקביל להליך גישור המתנהל בין המדינה לעותרים הפלסטינים. למרות חוסר תום הלב שבבניה בעוד הדברים מתבררים, ומצדיקה הס את הבנייה במילים אלה:

כל המבנים שנהרסו ביום שלישי הם מבני מגורים חדשים, שנבנו החל ב–2014 במקביל לתהליך הגישור. הם עשויים לבני בטון חשוף וגגות פח גלי. ישראל לא פיתחה תוכניות מתאר לכפרים אלו, שקיימים מהמאה ה–19, ולכן כל בנייה בהם אסורה. אבל הגידול הטבעי והצפיפות כופים על תושביהם לבנות גם בלא היתר.

ההצדקה לבניה, אפוא, מגובה בטענה "עובדתית", לפיה ישובים פלסטיניים אלו קיימים מאז המאה ה-19, והבנייה בהם אסורה רק בגלל החוסר בתוכנית מתאר.

זו קביעה מוזרה, שכן זאת בדיוק השאלה העובדתית העומדת במחלוקת, ומחכה להחלטת בית המשפט. דרך אחת להצגת המקרה, היא לבחור בטענה הפלסטינית, אבל יש דרך נוספת להציג את הנושא, והיא לכל הפחות להזכיר, אם לא לקבל, את  עמדת המדינה, לפיה עד הכרזת האזור כשטח אש לא התקימו בו מגורי קבע – אפילו לא במערות, וכי חלק מהח'רבות משמשות את העותרים למגורים עונתיים בלבד. גם עמדת המדינה (כמו עמדת הפלסטינים) מגובה בעדויות, מחקר היסטורי ותצלומי אויר, המוכיחים שעד לשנת 1999. היה השטח ללא מגורי קבע.

הס מזכירה טענה עובדתית נוספת, גם היא בכדי לחזק את הטענה כי מדובר בכפרים הקיימים בשטח זה עידן ועידנים:

אזור הכפרים הוכרז כבר בסוף שנות השבעים כשטח צבאי סגור, שבו מורשים לשהות רק תושבי קבע. עד 1997 המשיכו התושבים לחיות ביישובי המערות שלהם כמעט באין מפריע — ראיה לכך שאז נחשבו תושבי קבע.

לא במפתיע, גם את הנושא הזה זוכרת המדינה מעט אחרת:    חיזוק נוסף לטיעון שלה נגד ההריסה, מוצאת הס בסיבה ה"מפוקפקת" לכאורה, שבעטייה חזרה המדינה להשתמש בשטחי האש:

ביולי 2012 הודיע שר הביטחון דאז, אהוד ברק, שיש לפנות שמונה מבין 12 הכפרים כדי לקיים בשטח אימונים צבאיים, וכשנה לאחר מכן הודיעה פרקליטות המדינה שהאימונים באזור זה, ולפיכך פינוי הכפרים, נחוצים כי הם חוסכים כסף לצה"ל

כלומר, הס רומזת לכך שתושבי הכפרים, שכאמור חיים בשטח מאז המאה ה 19' , מפונים מהשטח ובתיהם נהרסים רק כדי לחסוך מעט כסף לצבא.

כפי שכבר ציינה 'פרספקטיבה' בעבר, 12 פסקאות בלבד (מתוך 188) הקדישה המדינה בתשובתה לבגצ, לנושא נחיצות שטחי אש בכלל, ושטח אש זה בפרט. שאר 176 הפסקאות מספקות הסברים נוספים ומגוונים מדוע מוצדק, על פי המדינה, לפנות את הפלסטינים מהאזור.

אבל את כל הצד הזה של הסיפור, לא תקראו ב'הארץ'. שם יש סיפור אחד, צד אחד, גרסה אחת. למדינה יש מה להגיד? יש לה גם הוכחות להצדקת טענותיה? החומר הוגש לבית המשפט?  לא רלוונטי.