יעלון כותב מחדש את 'קיר הברזל'

ביום שישי התפרסם במוסף 'הארץ' מאמר מאת משה יעלון, ובמרכזו, (על פי "שישה עקרונות פלדה" של בן גוריון הקובעים את צדקת ישראל כטענת יעלון), הטענה שישראל אינה צודקת עוד במאבקה באויביה.

נתרכז בקטע משעשע בדבר "העיקרון הרביעי". כך יעלון:

העיקרון הרביעי הוא עיקרון "קיר הברזל", שיצר זאב ז'בוטינסקי ואימץ בן־גוריון. עיקרון שמשמעותו האופרטיבית היא שאין בכוחנו לחסל את כל אויבינו ("הניצחון המוחלט"). לכן עלינו להכות בקיצונים, עד שיקומו מתונים יחסית, שאיתם ניתן לכרות בריתות

האמנם משמעות המאמר המכונן 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי היא שאין דבר כזה ניצחון מוחלט ולכן עלינו לחפש פשרות עם המתונים שבין אויבינו?

בדיוק להיפך. הנה מתוך 'קיר הברזל' כמה התייחסויות של ז'בוטינסקי לטענת יעלון:

את הפסקה הזו כאילו כתב ז'בוטינסקי על יעלון בעצמו:

על התפייסות מרצון בינינו לבין ערביי ארץ־ישראל אין לדבר כלל, לא כעת ולא בעתיד הנראה לעין. אני מביע את הכרתי זו בצורה בוטה כל כך לא משום שנעים לי לצער אנשים טובים, אלא פשוט כדי שהם לא יצטערו כלל: כל האנשים הטובים הללו, להוציא את העיוורים מלידה, הבינו בעצמם זה מכבר כי אין זה אפשרי כלל לקבל את הסכמתם מרצון של הערבים להפיכת ארץ־ישראל מארץ ערבית לארץ בעלת רוב יהודי

אז עם אילו "מתונים" בדיוק מבין הפלסטינים מתכנן יעלון "ברית", ועוד בשמו של קיר הברזל?

"בריתות" עם "מתונים יחסית", משמען הסכמות עם פלסטינים שמוכנים לקיומה של מדינה יהודית על חלק מן הארץ. עליהם, (כלומר על יעלון), כותב ז'בוטינסקי ב'קיר הברזל':

משכיני השלום בקרבנו מנסים לשכנע אותנו, שהערבים הם טיפשים, שניתן לרמותם על ידי ניסוח ׳מרוכך׳ של מטרותינו האמיתיות, או שמדובר בשבט אוהב בצע, שיוותר לנו על בכורתו בארץ־ישראל תמורת תועלת תרבותית או חומרית. אני מסרב מכול וכול לקבל השקפה זו

הפנטזיה שהם יסכימו מרצון למימוש הציונות תמורת תועלת תרבותית או חומרית, שעתיד להביא להם הקולוניזטור היהודי, היא ילדותית. מקורה של הפנטזיה הזאת בבוז שרוחשים ׳חובבי הערבים׳ שלנו כלפי העם הערבי

ולז'בוטינסקי יש גם מסקנה נחרצת, אותה הוא כותב במאמרו הנודע:

המסקנה: איננו יכולים להציע שום פיצוי בעד ארץ־ישראל לא לערביי ארץ־ ישראל ולא לערבים בשאר ארצותיהם. משום כך אין להעלות על הדעת הסכם מרצון

מה הוא כן מציע?

קיר ברזל שלא יהיה בכוחה של האוכלוסייה המקומית להבקיע. והרי דווקא בכך מתמצה כל מדיניותנו כלפי הערבים

מה הוא לא מציע? לדבר כמו יעלון:

ועם זאת אנחנו עצמנו מזיקים משום־מה למפעלנו ומדקלמים על הסכם, ומכניסים אל לבה של מעצמת המנדט את ההכרה שאין מדובר בקיר ברזל, אלא בעוד ועוד ניסיונות הידברות חדשים. מאחר שפזמון זה מביא כליה על מפעלנו, לפיכך המשימה להזימו, לחשוף את הפנטסטיות שלו ואת חוסר־הכנות שבו איננה בגדר תענוג בלבד, אלא חובה

וכאילו ידע ז'בוטינסקי שיום יבוא ויקום בישראל איש ציבור כושל ודחוי שיקשור אליו בקשר גס טענה על "צדק", הוסיף והבהיר:

אם הציונות היא מוסרית, כלומר צודקת, הרי יש להגשים את הצדק בלי להתחשב בהסכמתו או באי־הסכמתו של כל אדם שהוא. ואם א׳, ב׳ או ג׳ רוצים להפריע בכוח להגשמת הצדק, משום שאין הוא משתלם מבחינתם, הרי צריך להפריע להם בזאת, ושוב בכוח. זוהי האתיקה; ואין שום אתיקה אחרת

להגנתו בוודאי יטען יעלון שגם הפסקה הבאה כתובה במאמר:

אין משמעו של דבר, שאין להעלות על הדעת אפשרות של הסכם כלשהו עם ערביי ארץ־ישראל. אך הסכם מרצון אתם אינו אפשרי.

עם חי מסכים לוויתורים בשאלות גורליות שחשיבותן אדירה רק כאשר אין לו כל תקווה, כאשר בקיר הברזל לא נראה אף לא סדק אחד. רק אז מאבדות את קסמן קבוצות קיצוניות, שסיסמתן היא ׳לעולם לא׳, וההשפעה עוברת לידי קבוצות מתונות

אבל ז'בוטינסקי, כאמור, הבהיר במאמרו בדיוק את התנאים הספציפיים בהם תיתכן "אפשרות של הסכם כלשהו".

101 שנים חלפו מאז פורסם המאמר, והתנאים האלו רחוקים מאי פעם, גם אם בעולם הדמיונות של יעלון הם הפכו נוכחים.