כשאכיפת החוק מפריעה לאג'נדה (26.7.10) שיעור בעיתונאות מגמתית: מערכת פרספקטיבה מנתחת פסקה אחר פסקה את כל הסילופים, העיוותים וההשמטות שמבצעת עמירה הס בדיווח על הרס בתים של פלסטינים. תיאוריה הבלתי מדוייקים של הס כבר מושכים תגובות אנטישמיות ברחבי הרשת. ישי גולדפלם | 28.07.10 | צילום: פלאש90 שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס עיתון "הארץ" מדווח באופן שיטתי על הריסות של בתים פלסטינים על ידי המנהל האזרחי ויוצר לקורא המתמיד תמונת מצב עגומה של הרס ואומללות בקרב הפלסטינים. תמונת מצב זו נוצרת רק אם מקבלים את תוכן הכתבות ככתבם וכלשונם וסומכים על כתבי "הארץ" שהם מספקים דיווחים מדויקים ומהימנים או, במילים אחרות, ממלאים את תפקידם העיתונאי. ואולם, אם לשפוט על פי דיווח של עמירה הס מהשבוע, דומה שתפקיד העיתונאי על פי "הארץ" הוא לסלף את המציאות ולעוות או להשמיט עובדות, העיקר שהסיפור יספק את הצורך של יצירת תמונת המצב ה"נכונה". להלן תמצות כתבתה של הס ("המנהל האזרחי הרס 55 מבנים ביישוב של חקלאים פלסטינים בבקעת הירדן", 21.7.10): בתיהם של 120 אנשים נשים וטף, המתגוררים ומתפרנסים ביישוב אל-פארסייה שבבקעת הירדן, חלקם במשך עשרות שנים, נהרסו על ידי המנהל האזרחי. עוד לפני הריסת היישוב, התנכל להם המנהל האזרחי, ניתק אותם ממקור המים שלהם ושיבש כל נסיון שלהם להתחבר למקור חדש. האם זהו תיאור עובדתי של המציאות, או נרטיב אותו מנסה הס לדחוף לקוראיה? ראשית, אין יישוב בשם "אל-פארסייה". הוא אינו מופיע בנתוני מרשם האוכלוסין של הרשות הפלסטינית (וכמובן לא בזה הישראלי). עמירה הס השמיטה את הנתון החשוב ביותר לאורך כל כתבתה: זהו יישוב בלתי חוקי, כמו עשרות יישובים ומאות מבנים לא חוקיים ברחבי הארץ אשר גם מולם תלויים צווי הריסה. שנית, זהו לא "יישוב". מדובר במאהל עונתי, אליו מגיעים בהתאם לעונה החקלאית, בעיקר לטובת רעיית צאן. ישנם עשרות מאהלים כאלה ברחבי מדבר יהודה והנגב, ורובם, כמו המאהל הנ"ל, נטושים חלק ניכר מהשנה. רוב רובם של תושבי המאהל מתגוררים בבתי קבע בכפרים הסמוכים (והמוכרים) טובאס ותייסיר. עפ"י המנהל האזרחי, ביום מסירת הצו ב-27.6.10 וביום ההריסה עצמו שלשה שבועות לאחר מכן, המאהל היה ריק מיושביו. במקום להסביר לקוראיה את הסיבה האמיתית לכך שהמאהל היה נטוש (מכיוון שהוא מאהל עונתי ולא יישוב), הס מצטטת אדם המגדיר עצמו "מתאם הוועדות העממיות בבקעה" אשר מסביר כי המשפחות נאלצו לעזוב מכיוון שהמנהל ניתק אותן ממקורות המים שלהן. לו היתה טורחת הס להסביר שמדובר ביישוב בלתי חוקי, היה מובן גם מדוע התחברות פיראטית של יישוב בלתי חוקי לבאר של מקורות הינו מעשה בלתי חוקי אף הוא. על מנת לסבר את העין, להלן מבט כולל על איזור המאהל לפני הריסתו: צילום: דוברות המנהל האזרחי כפי שניתן לראות בבירור, אין כאן שום תשתיות או אפילו דרכי גישה מסודרים. ניכר כי הכל ארעי וזמני. הס כותבת על 55 מבנים אשר נהרסו, אך בפועל נהרסו 10 אוהלים ומבנה פח. זו הסיבה שהוגשו בסך הכל 10 צווי סילוק פלישה, עובדה המופיעה בתגובתו של המנהל האזרחי בכתבה של הס. מנין המספר 55? בגרסה של הכתבה בשפה האנגלית מפרטת הס שמדובר בין השאר בתנורי חומר (clay) ומכלאות של כבשים. כנראה שאלה נכנסים תחת ההגדרה של "מבנים" לפי הס. זה לא ההבדל היחיד בין הגרסאות ונחזור לכך בהמשך. כדי להדגיש את עוצמת ההרס, מספרת הס שאחד המבנים הוא: בית אריזה שהוקם בשיתוף עם אגרקסקו בסוף שנות השבעים, כשהתוצרת החקלאית הפלסטינית שווקה על ידי החברה הישראלית. אמרה ולא יספה. עלינו להבין כי לא רק שהמנהל הרס את "בתיהם" של תושבי ה"יישוב", הוא גם הרס מבנה תעשייתי כלשהו ובכך הרס גם את פרנסתם. לאחר שפרספקטיבה פנתה לחברת אגרקסקו בנושא, המנכ"ל השיב: "המידע לא נכון. מסולף לחלוטין". נוסף על כך, דובר המנהל האזרחי מסר כי "במהלך מימוש הצו לא נתקלו הכוחות בבית אריזה או בכל מכשור המעיד על הימצאות בית אריזה במקום". על סמך מה, אם כן, ביססה הס את קביעתה אם היא אפילו לא טרחה לדבר עם אגרקסקו? הס קובעת גם כי חלק מהתושבים "גרים באל-פארסייה עשרות שנים". על מה מתבססת הס, אם דובר המנהל האזרחי טוען שמדובר ב"שקר עז מצח" ושהאוהלים הוותיקים ביותר הם בני שנתיים? גם אם נלך על פי שיטתה הסקפטית של הס המטילה ספק בכל מה שנאמר על ידי מי שמוגדר כ"דובר" (אך לא מטילה ספק בעדויות של "מתאם וועדות עממיות"), עדיין יש כאן שתי טענות הפוכות ומילה של המנהל האזרחי כנגד מילה של מקור עלום שם. הס כלל לא מזכירה את האופציה השניה וקובעת עבור קוראיה מה ה"אמת" מבלי לבסס את זה על כלום. ולסיום, לא רק שהמאהל בלתי חוקי, הוא הוקם בשטח אש. שטחי אש מצויים משני צידי הקו הירוק, ובכל אותם שטחים לא רק שאסור לבנות מבנים אלא חל איסור מוחלט להיות שם בכלל, מפאת סכנת חיים. תסמכו על עיתון "הארץ" שהיה מתרעם על פציעתם או הריגתם של פלסטינים חפים מפשע מקליע טועה של צה"ל תוך כדי אימון בשטח זה. באנגלית זה נשמע אחרת כך ניתן לסכם את הסיפור כולו: המנהל האזרחי הגיש עשרה צווי סילוק פלישה לתושבי מאהל עונתי אשר הוקם באופן בלתי חוקי בשטחי אש. המאהל היה נטוש בעת מסירת הצווים מכיוון שתושביו שהו בבתיהם האמיתיים בכפרים הסמוכים, שם הם מתגוררים רוב השנה. משלא הוגשה התנגדות לצווים, הרס המנהל את המאהל. לעומת זאת, מי שביקש לקבל אינפורמציה רק מהכותרת ומכותרת המשנה של הכתבה היה קורא: המנהל האזרחי הרס 55 מבנים ביישוב של חקלאים פלסטינים בבקעת הירדן. 120 שכירים פלסטינים ומשפחותיהם אולצו באחרונה לנטוש את היישוב, לאחר שנותקו מכל מקור מים. חלקם גרו שם עשרות שנים. הכותרת הנ"ל היא ההגדרה המילונאית של סילוף, עיוות והשמטה. מדהים לגלות כי בגרסה של הכתבה בשפה האנגלית ישנם מספר שינויים אשר מציירים תמונה חמורה אף יותר ולא פחות מעוותת. לדוגמא, הכותרת של המאמר היא: צה"ל הורס כפר בגדה המערבית לאחר הכרזתו כשטח צבאי ובהמשך המאמר: מאז 1967, ישראל מנעה מקהילות פלסטיניות בעמק הירדן לגדול, בין אם זה באמצעות ניתוקם ממקור המים שלהם, הכרזה על שטחים נרחבים כשטחי אש או איסור כולל על בניה. באנגלית הס מגדירה את המאהלים העונתיים הבלתי חוקיים כ"קהילות/יישובים חקלאיים", וכמובן שגם באנגלית אין רמז לכך שהם נבנו באופן בלתי חוקי. הטוקבקים האנטישמים ברובם מזעזעים ומעלים את השאלה מי קורא את אתר "הארץ" באנגלית. וכמובן, למותר לציין כי הכתבה כבר הופצה בעשרות אתרים ברחבי הרשת. אך אין טעם להלין על המגיבים. הם בסך הכל מגיבים לאינפורמציה המסופקת על ידי "הארץ". וכל עוד האינפורמציה הזו מגמתית ומסולפת, ועוד מורחבת ו"מובהרת" לטובת דוברי האנגלית, אין לבוא בטענות אלא ל"הארץ" אשר ממשיך להפגין זלזול בכללי עיתונאות בסיסיים ולייצר מציאות שקרית כדי להתאימה לתפיסת עולם מאד מוגדרת. עדכון מה-28.7.10 בדיווח ב"הארץ" של יניר יגנה וג'קי חורי על פינוי והריסה של יישוב בדווי בנגב נכתב: "פקחים של מנהל מקרקעי ישראל […] הרסו אתמול עשרות מבנים בלתי חוקיים בכפר הבדווי הלא מוכר אל עראקיב […]" משמע, כש"הארץ" רוצים, הם יכולים. אז מה ההבדל בין כפר לא מוכר אחד לרעהו? ל"עורכי "הארץ" הפתרונים.